כוחו המשחית של שלטון ממושך

ג'ון אמריך אדוארד דאלברג-אקטון, הברון הראשון מאקטון (1834-1902), הידוע כלורד אקטון, היה היסטוריון ופוליטיקאי בריטי. במכתב לבישוף האנגליקני מנדל קרייטון, כתב הלורד אקטון את הממרה האלמותית, שכמו כל סטודנט למדע המדינה למדתי אותו בשיעור הראשון של מבוא למדע המדינה: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

חשיבותה של הממרה הזאת היא היותה תמרור אזהרה מפני כוחו של שלטון. של כל שלטון. ומכאן – הצורך לבזר את השלטון, כדי למנוע ריכוזו של הכוח בידיו של אדם אחד או של קבוצה אחת.

אנו מכירים את הגישה הזאת גם ממקורותינו. כאשר משלחת של זקני ישראל פנתה לשמואל בדרישה למנות מלך, הזהיר אותם שמואל מפני השלכות המינוי: "זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים" (שמ"א ח, יא-יח).

הסכנה בריכוז הכוח קיימת גם בשלטון נבחר. לכן, הדמוקרטיה אינה רק בחירות של ההנהגה, אלא של פרלמנט שייצג את כלל העמדות בציבור. הדמוקרטיה כוללת קיומה של אופוזיציה לשלטון. יש בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים ביניהן; השלטון מוגבל באמצעות סמכויות הרשות המחוקקת וסמכויות הרשות השופטת. מרכיב הכרחי בדמוקרטיה הוא היותה מדינת חוק, עם שלטון חוק הכפוף לחוק ועם שוויון בפני החוק, שבו חוק אחד לאזרח ולשליט. הדמוקרטיה חייבת להבטיח את זכויות האדם והאזרח, את זכויות המיעוט, את חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההפגנה, חופש ההתארגנות. בדמוקרטיה פועל מוסד ביקורת חזק, שנועד לבקר את השלטון ולהצביע על מחדליו, והוא זרוע של הפרלמנט. כל אלה נועדו לרסן את כוחו של השלטון, מתוך ההבנה שכוחו של השלטון נוטה להשחית, וככל שהוא חזק יותר כך גדלה נטייתו להשחית. אין דבר מסוכן לדמוקרטיה יותר מפולחן אישיות של מנהיג. פולחן כזה הופך אזרחים חופשיים וביקורתיים לסוג של עובדי אלילים וחסידים שוטים של המנהיג. פולחן אישיות היא עבודה זרה, והיא כל כך לא יהודית.

גם שלטון ממושך מדי משחית. שלטון ממושך, במיוחד כאשר נלווה אליו פולחן אישיות, גורם לשליט להאמין לפולחן האישיות של עצמו; לאמץ את התובנה ש"המדינה זה אני", להאמין שבעצם בחירתו הוא מגלם את רצון העם ולכן רצונו האישי הוא רצון העם וטובתו האישית היא טובת העם, ולכן הוא החוק והוא מעל החוק. ואל פולחן האישיות הזה נלוות תופעות של פרנויה שלטונית מפני ה"חותרים" להפלתו, שבעצם הם חותרים נגד המדינה, כי המדינה היא המנהיג.

כל הכתוב כאן אינו תיאוריה. זו מציאות שלטונו הממושך, ממושך מדי, של נתניהו.

****

אילו היה מדובר בכל מנהיג אחר, חוץ מנתניהו, ברגע שהיה מבין שהוא ריחיים על צוואר המדינה וצוואר מפלגתו, שהוא תוקע את מדינת ישראל כבר שנתיים בפלונטר בלתי פתיר, הוא היה משחרר ונותן למדינה להשתחרר. המגלומן הנרקיסיסט הזה, שתאוות השלטון שלו אינה יודעת שובע, מוכן לדרדר את מדינת ישראל לעוד ועוד מערכות בחירות, ובלבד שלא ישחרר את קרנות השלטון, שבהן הוא נאחז בכל מחיר. ברגע שהוא ירפה, תקום ממשלה יציבה וחזקה לארבע שנים, בראשות הליכוד, אבל הוא לא ייתן לזה לקרות.

נתניהו הקיף את עצמו בעדת חנפנים ואומרי-הן, ואיש מהם אינו מעז להציג לו את המציאות נכוחה. מהבוקר עד הערב הוא שומע רק את פמפום דברי החנופה החלקלקים, של מי שאומרים לו לא לוותר, להמשיך ולאחוז בקרנות השלטון; מי שאומרים לו שהמתנגדים לו הם ילדים שעושים עליו "חרם" כי הם מקנאים בו. אילו היה מקיף עצמו באנשים בעלי שיעור קומה, בעלי חשיבה עצמאית, כאלה שיעזו לומר לו את האמת, הוא לא היה מידרדר למצבו הנוכחי, ואם כן, הם היו מראים לו את הדלת.

נתניהו באמת ובתמים מאמין לתעמולה של פולחן האישיות של עצמו. הוא באמת מאמין שהמדינה זה הוא, ושהשלטון ניתן לו מאלוהים ורשום על שמו בטאבו. הוא באמת מאמין שסיום שלטונו הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. והוא נאחז בשלטון בכל מחיר.

ישראל במשבר שלטוני חסר תקדים אך ורק בשל גחמותיו של אדם אחד.

****

לאחר תום שלטונו של נתניהו, יהיה צורך ברפורמת דה-ביביזציה משמעותית, כולל חקיקה שתגן על הדמוקרטיה מפני תופעות דומות בעתיד. השינוי החשוב ביותר, שיש לעשותו כבר עכשיו, הוא הגבלת הקדנציות של ראש הממשלה. אין שום סיבה שראש הממשלה יכהן בתפקידו יותר משתי קדנציות. בשתי הקדנציות הוא יפעל בכל מאודו כדי להספיק לקדם את המדינה ולהטביע חותם בזמן הקצוב שבידיו. שלטון ללא הגבלה, מוביל לסיאוב ולהעדפת האינטרסים האישיים על האינטרס הלאומי, כפי שאנו נוכחים בימים אלה. אנו רואים, למשל, את הדחיינות של נתניהו בטיפול באתגרים, דוגמת ביטחון הפנים המתערער. כאשר כל מעיניו נתונים לצורך לשוב ולהיבחר שוב ושוב, הוא יעדיף לדחות התמודדות שטומנת בחובה מחיר לטווח הקצר. עדיף לדחות את ההתמודדות לעתיד בלתי ידוע. ראש ממשלה בקדנציה השניה שלו חף משיקולים אלקטורליים וכל מעייניו מוקדשים לניצול הזמן הקצוב שלרשותו לקדם את הדרוש לטובתה של המדינה.

לא אחת, כאשר העליתי את הרעיון, נתקלתי בתגובה מוזרה; הטענה שהגבלת קדנציות מקובלת רק בשלטון נשיאותי ואינה מתאימה למשטר פרלמנטרי. ההיפך הוא הנכון. אם אנו מגבילים את מי שנבחר ישירות בידי העם, כלומר שעצם בחירתו האישית מבטאת את רצון העם – קל וחומר שנגביל את מי שלא נבחר ישירות, אלא בחירתו מבטאת את ההסכמות בין סיעות בכנסת שהקימו קואליציה.

שינוי כזה הוא הכרח להבראתה של הדמוקרטיה הישראלית.

* "שישי בגולן"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s