דרשה לפרשת "תצווה", קבלת שבת פורימית תשפ"א

פרשת "תצווה" עוסקת בתחפושת.

גיבור פרשת "תצווה" הוא אהרון הכהן. הוא גיבור שאינו עושה דבר. רוב הפרשה היא תיאור חליפת הפאר שלו ושל הכוהנים הגדולים לדורותיהם. פרשה שלמה מוקדשת לתיאור של פאר, של ראוותנות, של חיצוניות. כמה כסף הושקע בתחפושת הזאת, ולאילו מטרות קצת יותר חיוניות ניתן היה להקדיש אותו? האם זו רוח היהדות?

ומה לבש משה? בשום מקום לא נכתב דבר על חליפת השרד שלו. מן הסתם, משה, שאגב קראו לו פשוט משה – את שם המשפחה "רבנו" הדביקו לו אחרי אלף שנים, לבש בגדים פשוטים, כאחד האדם. הוא לא נזקק לפאר הזה. הוא התלבש בבגדי רועה בדואי. הוא לא היה זקוק למחיצה בינו לבין בני עמו. הוא לא היה זקוק לאישור חיצוני להיותו מנהיג. הוא היה מנהיג אמת.

תחפושת היא דבר נפלא בפורים. אילו בא פורים פעמיים בשבוע, לא היה לו שום ערך. אפשר פעם בשנה לצאת מעורנו, לא להיות אנחנו ואפילו להגיע עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל חלילה אם לא נבחין בין טוב ורע בכל ימות השנה.

מודל של מנהיגות במסכה, של מי שזקוק לחיזוקים באמצעות פאר מזויף, שעיקר מעייניו בעשיית רושם הוא לא המודל הראוי.   

מחשבה אחת על “דרשה לפרשת "תצווה", קבלת שבת פורימית תשפ"א

  1. אני ניתפס לקטנות
    כאשר נפוליטקהבארץ הייתה של כיכרות כאשר נהגו בעצרות לבשו בני השכןנות/ מעברות/מצוקה/מרחיים
    ליחבטש לקראת בוו הצניג בבגדמים הכי טובים שהיו להם במיקרה דל בן גוריון הוא הגיע במיכנסיים קצרים וחולצת אתא לע6מת בגין שנהג תמעד להגיע בחליפה מה שהביע כבוד לבני השכונות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s