צרור הערות 3.2.21

* דברים נכוחים – הרמטכ"ל כוכבי ראוי לכל שבח על דבריו הנכוחים בנאומו בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי. מה מתאים יותר בנאומו של מצביא צה"ל על ביטחון ישראל, מקריאה לארה"ב לא לחזור להסכם הגרעין האיראני, המסכן את ישראל, את המזה"ת ואת העולם? מה מובן מאליו יותר משהרמטכ"ל יבטא את עמדת ישראל בנדון.

אך מיד הוא מותקף מכל עבר, ובראש ובראשונה בפשקוויל המערכת של השוקניה. אוי אוי אוי, יש נשיא חדש בארה"ב, למה צריך להרגיז אותו? איזו גישה גלותית, תבוסתנית, לא להרגיז את הפריץ.

את הביקורת על תוכן דבריו מצד מי שעמדתם שונה, עוד אפשר להבין, אך לא את הצביעות בביקורת על כך שכרמטכ"ל הוא ביטא עמדה "פוליטית". אלה שהעלו על נס את סגן הרמטכ"ל יאיר גולן שבנאום רשמי בשם צה"ל בטקס ממלכתי ביום השואה השווה את ישראל לגרמניה הנאצית, פתאום מודאגים מהתבטאויות "פוליטיות" של רמטכ"ל המבטא את עמדת ישראל בנושא שאין מובהק ממנו כנושא ביטחוני.

כל הכבוד לרמטכ"ל. אגב, נתניהו פעל בכל דרך כדי לסכל את מינויו, שנכפה עליו בידי ליברמן. כחלק מן הקמפיין נגד כוכבי, הוא נתפס לעובדה שכוכבי הוא בוגר קרן וקסנר. לשם כך הוא החל להפיץ בתעלות הביבים את טענת הסרק כאילו זו קרן "סמולנית" ופתח פתח למסעות מקארתיסטיים נגד בוגרי הקרן. אולי כוכבי נוהג כפי שהוא נוהג דווקא כבוגר הקרן, שמחנכת ומכשירה למצוינות בשרות הציבורי? (כן, אני יודע שגם יאיר גולן הוא בוגר הקרן… יש גם פירות באושים).

* הוא עוד ישוב? – במצב שנוצר, החלטתו של יעלון לא לרוץ בבחירות אחראית ומחויבת המציאות.

בעיניי, עזיבתו של יעלון את החיים הפוליטיים היא החמצה גדולה. יעלון הוא מן הטובים, המוכשרים, ההגונים והמנוסים במערכת הפוליטית ומן הראויים ביותר להנהגה לאומית.

למרבה הצער, בוגי יעלון דחק את עצמו למצב שאילץ אותו לקבל את ההחלטה, בהתנהלות, בהחלטות ובהתבטאויות שלו בשנה וחצי האחרונות. האיבה המוצדקת מאוד שלו לנתניהו הפכה לאובססיה ושיבשה את שיקול דעתו. המטרה הזו קידשה בעיניו כמעט את כל האמצעים ובכך הוא איבד את הרלוונטיות שלו.

השגיאה הראשונה הייתה התנגדותו הנחרצת למתווה הנשיא, מתווה הנבצרות, שהיה מאפשר הקמת ממשלת אחדות לאומית עם רוטציה מהירה מאוד, ובה גנץ כבר היה היום ראש הממשלה. השגיאה השניה והחמורה ביותר, הייתה הפרת ההתחייבות המוחלטת לבוחר והנכונות להקמת ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית הקנאית המשותפת. רצונו העז לראות את יציאתו של נתניהו מבלפור הביאה אותו להיאחז בכל שביב סיכוי, וכך הוא הלך שבי אחרי הפנטזיות של איך להוציא את נתניהו מבלפור בשלושה צעדים; עם השתלטות על תפקיד יו"ר הכנסת וחקיקת חוקים פרסונליים וכו'. פנטזיות שהיו עלולות להביא לניצחון מוחלט של נתניהו, שהיה מאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו. הוא שגה כאשר יחד עם לפיד פירק את כחול לבן. אילו כחול לבן הייתה הולכת בכל עוצמתה לממשלת אחדות לאומית, ספק אם נתניהו יכול היה לנהוג כפי שנהג. סביר להניח שלפיד, יעלון ואנשיהם היו עולים בעוד מועד על מטען החבלה שנתניהו הציב בהסכם הקואליציוני – פרצת התקציב, שבעטיה לא העביר תקציב כדי לגנוב את הרוטציה. צר היה לי לראות את יעלון כמספר 2 של לפיד. צר היה לי לראות איך מי שראוי היה להיות ראש לאריות הפך זנב לשועלים.

העוינות לנתניהו הביאה את יעלון לתמיכה בכל מה שנגד נתניהו. לכן התמיכה שלו במחאת בלפור, כולל הגילויים המכוערים בתוכה, הייתה מוחלטת. הוא השתלח ללא הצדקה במשטרה שביצעה את תפקידה ובהתבטאות חמורה במיוחד הוא רמז לשוטרים שעליהם להפר פקודה והמליץ להם לקרוא את "ממלאי הפקודות" שמדבר על הנאצים. הוא נמנע בהצבעה בכנסת על הסכמי אברהם, החשובים כל כך, כי לא יכול היה לתמוך בהישג של נתניהו (הגם שהשמיע ביקורת עניינית על ההסכמים, אך לבטח לא כזו שמצדיקה אי תמיכה בהם).

כך, בדרך הזאת, יעלון איבד את הרלוונטיות שלו. הוא איבד לחלוטין את תמיכת אנשי הימין שראו בו שמאלן, בעוד לא יכול היה להשיג את תמיכת אנשי השמאל, שסולדים מהשקפת עולמו ורואים בו איש ימין. הוא נותר קרח מכאן ומכאן.

חבל לי באופן אישי. האמנתי ביעלון והצטרפתי אליו כאשר פרש מהליכוד והקים את תל"ם. פרשתי מתל"ם ביום שבו הוא הביע נכונות לממשלת מיעוט שתלויה במשותפת.

ולמרות הכל, חבל לי על פרישתו, כי הוא ברמה גבוהה בהרבה מהרמה הממוצעת בפוליטיקה הישראלית וכי השקפותיו הלאומיות נכונות. אני מקווה מאוד שזה רק פסק זמן, ושהוא עוד ישוב. מקומו הטבעי הוא בתקווה חדשה ואני מקווה מאוד לראותו חוזר בעתיד.

* קרבנות הביביזם – הדבר המדכא בפרישתו של יעלון, כמו גם במצבו הפוליטי הקשה של גנץ, הוא שבתרבות הביבים המושחתת, הנכלולית; תרבות המרמה שנתניהו מנחיל בחברה הישראלית, אנשים הגונים וישרים מתקשים למצוא את מקומם ונפלטים. אבל דווקא עובדה זו מחייבת אותנו לא לוותר, לא לקבל זאת כגזירת גורל, להיאבק ולפעול לשינוי, להחלפת נתניהו, ובעקבותיה לתהליך עומק של טיהור החברה הישראלית מן הביביזם שמכלה כל חלקה טובה בחברה הישראלית.  

* קואליציית נתניהו-בן גביר-עבאס? – החיה הכהניסטית והמפלגה ההומופובית החליטו לרוץ יחד לכנסת. מצא מין את מינו. אפילו סמוטריץ', שהוא עצמו על הרצף הכהניסטי, מסרב להקים רשימה משותפת עם החיה הכהניסטית, שאפילו בעבורו (!) היא קיצונית מדי. אני מקווה מאוד שיעמוד, ביומיים שעוד נותרו, בלחציו האובססיביים של נתניהו ולא יחבור אליהם.

בניסיונו של נתניהו להקים קואליציית חסינות, אין לו כל עכבות, מהכשרת החיה הכהניסטית ועד הכשרת האחים המוסלמים. אני תומך מאוד בפניה של מפלגות ציוניות לאזרחי ישראל הערבים ומקווה להצבעה הולכת וגוברת שלהם למפלגות הללו, כחלק מתהליכי השתלבותם בחברה הישראלית. אבל אני מקווה שלא יתפתו לחיזוריו של נתניהו, שבמקביל פועל בכל דרך להכניס לכנסת את מי שמסיתים ל"מוות לערבים".

אגב, מיהו נתניהו האמתי? נתניהו הגזען של "הערבים נעים בהמוניהם" או נתניהו החנפן, המחזר אחריהם בהמוניו? נתניהו אינו גזען ומדיניותו מעולם לא הייתה גזענית, אבל אין לו שום בעיה לנקוט בשפה גזענית ואולי גם במדיניות גזענית, אם זה מה שישאיר אותו בשלטון ובעיקר אם זה מה שיקדם קואליציה שתעמיד אותו מעל החוק. הסיבה היחידה שבעטיה הוא חותר להכנסת החיה הכהניסטית לכנסת, היא ביטחונו שהיא תתמוך בכל דרך שבה ינסה לנוס מאימת הדין.

* עטרות כאתנן – מראשית הציונות, הרחבת ירושלים צפונה הייתה יעד התיישבותי משמעותי של התנועה הציונית. ב-1912 נגאלו קרקעות מצפון לירושלים לצורך זה. ב-1914 קרא המנהיג הציוני מנחם אוסישקין, בכרוז שכותרתו "לתקנתה של ירושלים" להקיף את ירושלים בשרשרת של יישובים יהודיים, כדי להבטיח שירושלים תהיה יהודית. בעקבות קריאתו, עלתה לעטרות שמצפון לירושלים קבוצת פועלים יהודיים, אנשי העליה השניה, ובהם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל. הקבוצה, "קבוצת קלנדיה", החזיקה מעמד בתנאי המחיה והביטחון הקשים תקופה קצרה והתפזרה במלחמת העולם הראשונה. ב-1919 חזרה למקום קבוצת פועלים אחרת. ב-1923 קק"ל גאלה שטח נוסף של 374 ד' ובמקום קם מושב עובדים – עטרות. עטרות נפלה בקרבות תש"ח ונכבשה בידי האויב הירדני. היא שוחררה עם שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים, החליטו ראש הממשלה לוי אשכול וראש העיר ירושלים טדי קולק על הקמת שכונה יהודית גדולה בעטרות שבצפון ירושלים. תוכננה תכנית מפורטת אך לא יצאה לפועל. כעבור עשור, החליטו שוב ראש הממשלה רבין ושר הביטחון פרס, במקרה נדיר של תמימות דעים, על הקמת השכונה.

למרבה הצער, עד היום, קרוב ל-54 שנה לאחר החלטת אשכול וקולק, טרם יושמה ההחלטה ועטרות טרם יושבה מחדש. מדרום לעטרות הוקם אזור התעשיה עטרות וכן הוקם שדה התעופה עטרות, שנועד להיות שדה התעופה הבינלאומי השני של ישראל, אך עם פרוץ מתקפת הטרור של שנת 2000 (ה"אינתיפאדה" השניה) נסגר.

הגיעה השעה להקים את השכונה. יש תכניות מפורטות להקמתה ובניית 9,000 יחידות דיור (בעיקר בשטח בו פעל שדה התעופה). הקמת השכונה תחזק מאוד את ירושלים ואת אחיזתנו בה. עד כה טרם הוחלט על הקמת עטרות, בשל הססנותו המדינית של נתניהו.

נדב שרגאי, עיתונאי אמין ובקיא, פרסם ב"ישראל היום" שנתניהו הבטיח לסמוטריץ' שיקדם את הקמת הבניה בעטרות בתמורה לאיחוד שלו עם עוצמה כהניסטית. הציניות של האיש הזה עוברת כל גבול. הוא מוזיל יעד לאומי חיוני והופך אותו אתנן כדי לאנוס את סמוטריץ' להתאחד עם החיה הכהניסטית, כי נתניהו סומך על נאמנותו המוחלטת של חיבור כזה, אם יעבור את אחוז החסימה, לכל ניסיון שלו להעמיד את עצמו מעל החוק ולהימלט מאימת הדין. כלומר, אם סמוטריץ' יסרב, היעד הלאומי הזה לא חשוב ולא יבוצע. איזו ציניות.

כמובן שלא יהיה לנתניהו כל קושי להפר את ההסכם הזה, הרי מדובר במפר הסכמים סדרתי, שאין שום ערך לחתימת ידו. סמוטריץ' יודע זאת. נתניהו יודע שסמוטריץ' יודע זאת. אבל סמוטריץ' יודע שאם יסרב הוא צפוי לקמפיין שתיית קולות בנוסח "בגלל סמוטריץ' לא תקום עטרות", או "סמוטריץ' ססמולן" או "סמוטריץ' יחלק את ירושלים".

תרבות השלטון של נתניהו משחיתה כל חלקה טובה בחברה הישראלית. גדל כאן, לאסוננו, דור שאינו מכיר תרבות אחרת.

* נציגות ליהדות הרפורמית – הזרם הרפורמי ביהדות הוא הזרם הגדול ביותר בעולם היהודי. הוא הזרם הגדול ביותר והמשמעותי ביותר ביהדות ארה"ב. הזרם הרפורמי תרם תרומה אדירה לעם היהודי, בכך שהוא מנע התבוללותם של מיליונים, שמצאו בו בית וקהילה. בדומה למרבית האורתודוכסיה, גם הזרם הרפורמי שלל את הציונות בראשיתה, אולם כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא החל להתקרב לציונות, ולאחר השואה והקמת המדינה, וביתר שאת לאחר מלחמת ששת הימים, הוא היה לזרם ציוני לחלוטין.

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובתור שכזאת היא אינה יכולה לנער חוצנה מזרם כה חשוב וגדול. מדינת ישראל חייבת לשנות את יחסה לזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות, ובהם הזרם הרפורמי.

בישראל הזרם לא הצליח לבנות מעמד דומה למעמדו בארה"ב, לא מבחינה מספרית ולא מבחינה ציבורית ופוליטית. בישראל גם אין סכנה של התבוללות במובנה הפשוט, כיוון שהסביבה והחברה היא יהודית. אבל בישראל יש בעיה חמורה של חילוניות עקרה, מנותקת, מרוחקת, בורה. התשובה לבעיה הזאת אינה בהכרח הזרם הרפורמי, אלא כל גורמי ההתחדשות היהודית בישראל. אולם הזרם הרפורמי הוא מרכיב בתוך אותה התחדשות, ומציג דתיות יהודית אחרת.

העובדה שבמשך 73 שנות קיומה של כנסת ישראל לא כיהן בה אף ח"כ השייך לזרם היהודי הגדול בעולם, היא אבסורדית בהיותנו מדינת הלאום של העם היהודי. הדבר מחייב שינוי.

שמחתי מאוד מאוד על בחירתו של הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (כך נקראת כאן התנועה הרפורמית) למקום הרביעי ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. מעבר לצורך בייצוג לזרם הרפורמי, גלעד עצמו הוא אדם מוכשר מאוד, איש מעשה ואיש רוח, דובר רהוט, אדם רחב אופקים ובעל חשיבה מקורית. הוא ראוי מאוד להיבחר לכנסת והכנסת תתברך בו.

אני בטוח שגלעד ייאבק למען הפלורליזם הדתי ביהדות, למען הכרה מלאה בכל הזרמים ביהדות, למען הכרה בגיור הרפורמי ולמען מימוש מתווה הכותל. אלו מאבקים חשובים מאוד. אך אני מקווה שהוא לא יהיה רק נציג של זרם, אלא שיפעל להעמקת צביונה היהודי של החברה הישראלית, ברוח פתוחה ומגוונת; לטיפוח עתיד התרבות היהודית והיצירה היהודית כמשימה מרכזית של הציונות בימינו.

ראוי בעיניי, שאנשים כגלעד קריב, הבקיאים במורשת ישראל, מחויבים לה והיא מהווה מרכיב כה משמעותי באישיותם, ייצרו את הגשר המאחה את הקרעים בין חלקי החברה היהודית ישראלית. נכון, זו תביעה קשה ממי שמייצג זרם שהאורתודוכסיה מדירה אותו ואינה מכירה בו. הרי הושטת הלחי השניה, שייכת לדת אחרת, לא לדת היהודית. אבל הדת היהודית מדברת גם על אהבת חינם כמענה לשנאת חינם. ובאהבת חינם עשוי גלעד קריב לייצג את פניה של היהדות, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולתרום לתיקון עולם ולתיקונה של החברה הישראלית.

* מדברות – מרב מיכאלי בראיון לווינט: "עפר שלח ואני מדברות אחד עם השני". ונשאלת השאלה, האם הן מדברות "אחד עם השני" או "אחת עם השניה" (אגב, בעברית תקנית יש לומר "זה עם זה", "זה עם זו" או "זו עם זה").

* חוסר סמכות – בית המשפט העליון קבע באופן נחרץ שלא הייתה לאמיר אוחנה כל סמכות להחליט על מניעת חיסונים נגד קורונה לאסירים. אין בהחלטה זו שמץ של אקטיביזם שיפוטי. אילו בית המשפט העליון היה מורכב אך ורק משופטים שמרנים שבשמרנים, קיצונים בשמרנותם, והיה מתקיים דיון בהרכב מלא של כל בית המשפט על ההחלטה הזו – בית המשפט היה פוסק פה אחד בדיוק אותה פסיקה. כך בישראל וכך בכל מדינה דמוקרטית בעולם.

אני שמח שבית המשפט לא נהג כראש קטן באמירה שמכיוון שמבצע החיסונים בבתי הסוהר נערך, הדיון בהחלטתו המוקדמת של אוחנה אינו רלוונטי. האמירה הברורה של בית המשפט העליון בנושא הזה חיונית מאוד. לצערי, נפקד מן ההחלטה המשפט החשוב ביותר שצריך היה להופיע בה – שעל החלטתו של אוחנה מתנוסס דגל שחור של החלטה בלתי חוקית בעליל. חשיבות המסר הזה היא הבהרה לכל עובד שב"ס, מן הנציבה ועד אחרון הסוהרים, שחובתם להפר הוראה מסוג זה, ואם יקיימו אותה הם יישאו באחריות פלילית על החלטתם, ולא יוכלו להסתתר מאחורי "מילאנו פקודה".

ראש ממשלה נורמטיבי במדינה מתוקנת היה מדיח את השר הסורר מיד עם קבלת הפסיקה. אילו לאוחנה היה מינימום כבוד עצמי הוא היה מתפטר בעקבות ההחלטה.

אך ראש הממשלה אינו נורמטיבי ולאוחנה אין כבוד עצמי. הוא מן הסתם מרוצה מן ההחלטה, שתעמיד אותו כגבר-גבר בעיני האספסוף המריע לו, וכמי שעומד מול הפקידונצ'יקים מבית המשפט שאף אחד לא בחר בהם ולכן אסור להם להתערב באף החלטה שלו. הן זו התפיסה הארדואנוקרטית שאוחנה הוא נשא סימפטומטי שלה.

אמיר אוחנה הוא השר הגרוע ביותר בתולדות ממשלות ישראל. כהונתו בממשלה היא כתם על הדמוקרטיה הישראלית.

* תואר לצמיתות – אחרי שכתב "הארץ" לענייני פלילים ג'וש בריינר חשף שח"כ מהליכוד ניסים ואטורי, המתהדר בתואר דוקטור, אינו דוקטור, הוא חשף שואטורי, המתהדר בתואר עו"ד, גם אינו עו"ד. אין דבר. בקרוב הוא יקבל תואר שאיש לא יוכל לקחת ממנו – חכל"ש.

* מטרת המאבק – כאשר המשטרה נלחמת נגד הפשיעה במגזר הערבי, היא נתקלת בהפגנות אלימות והתייחסות אליה כאל כוח כובש. ההנהגה הפוליטית של המגזר, שתוקפת את המדינה על אוזלת ידה במלחמה בפשיעה ומוציאה הפגנות אלימות "נגד האלימות", שמופנות כמובן נגד המדינה, הממשלה והמשטרה, ממהרת לצאת נגדה בהאשמות והפגנות כאשר היא פועלת.

חובתה של מדינת ישראל להחזיר את הריבונות ואת המשילות למגזר הערבי ולהילחם בפשע, בנשק הבלתי חוקי, בפרוטקשן, בבניה הבלתי חוקית, בביגמיה ובטרור החקלאי. וצריך לדעת שהמלחמה הזאת תיענה בהסתה ואלימות בהובלת ההנהגה הפוליטית הרדיקלית, שבעבורהּ המאבק נגד המדינה הוא המטרה, והתירוצים למאבק מתחלפים מעת לעת.

* גדר פרוצה – ההחלטה לסגור את הגבולות כדי למנוע ייבוא הנגיף והמוטציות נכונה. אבל מעדות של הבן שלי, שעד לאחרונה תפס קו באזור ריחן, אני יודע שגדר הביטחון פרוצה לחלוטין והמוני פלשתינאים נכנסים לשטחנו מדי יום באופן חופשי. מחדלים מתמשכים והזנחות בנות למעלה מעשור, מתנקמים בנו היום.

* אחריות אישית – הממשלה כשלה בטיפולה בקורונה. המשטרה כשלה באכיפה. המגזר החרדי ברובו מצפצף על המדינה ועושה שבת לעצמו. אבל חלק ניכר מן הבעיה היא בהתנהגות הציבור לגווניו השונים. מכל אחד ואחת מאתנו נדרשת אחריות אישית. אם כולנו היינו מקפידים בשמירה על כל ההנחיות והנהלים, המצב היה אחר לגמרי.

שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.

נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.

אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?

אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?

אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה.

* העין השניה – ההלוויה השערורייתית בירושלים ואוזלת היד של המשטרה שלא התערבה למניעתה, אינן מהוות בשום אופן תירוץ להפרות מצד אחרים. מי שמשתמש בכך כדי להצדיק את ההפרות שלו, כמוהו כמי שעקרו לו עין וכתגובה הוא עקר לעצמו את העין השניה.

* התקהלות מסוכנת? – אם התקהלות באוויר הפתוח אינה מסוכנת, זה נכון לגבי הלוויות המוניות, הפגנות, מופעים בקיסריה ומשחקי כדורגל עם קהל. אם היא מסוכנת – היא מסוכנת לכולם.

* הלוויות המוניות – אני קורא לרבני המגזר החרדי לגלות אחריות, להתאפק ולא למות בימים טרופים אלה.

* התרבות חיה ובועטת – "רק לַתרבות יש בקושי מקום בשורה אחרונה בצד. תראה מה עשו מאתנו. איך למדנו לחיות בלי תרבות? סתם ככה מבלי שהרגשנו, תראה איך למדנו למות". ציטוט זה הוא מתוך השיר "תראה מה נהיה מאתנו" שקובי לוריא כתב והלחין ל"זהו זה".

השיר מקסים. אני מזדהה בכל לבי עם מצוקתם של אנשי עולם התרבות בישראל, שאגב אין המדובר רק באמנים, אלא יותר מכך באנשים שמאחורי הקלעים – פועלי הבמה, ההגברה, התאורה, המאפרים, המלבישים, הסדרנים, הקוּפָּאִים וכו'. עולם התרבות הוא הנפגע ביותר ממגבלות הקורונה וסביר להניח שהוא יהיה האחרון לחזור לשגרה. עובדה זו אינה נובעת מאי הכרה בחשיבות התרבות, אלא מהסיבה האובייקטיבית שהתקהלות, בוודאי באולמות סגורים, היא המשת"פ העיקרי של הנגיף.

אני מקווה שיימצאו מתווים סבירים לאפשר חזרה הדרגתית של עולם התרבות לפעולה וכאמור, שיינתן פיצוי הולם לאמנים ולעובדי התרבות.

אבל איני מקבל את הנהי על התרבות שמתה. התרבות חיה ובועטת. גם כאשר אי אפשר להתכנס ולהתקהל אנשים קוראים ספרים ואנשים כותבים ספרים. אנשים יוצרים מוסיקה ואנשים מאזינים למוסיקה. בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים היכולת של האדם המבודד בביתו לצרוך תרבות לסוגֵיה רבה מאוד. היכולת בכל זמן לצפות בכל סרט ובכל סדרה ולהאזין לכל אמן או לכל שיר, במכשיר שנמצא כל היום בכיס שלנו, היא כמעט בלתי מוגבלת. אדרבא, אולי דווקא בימי סגר יש לאנשים יותר פנאי לתרבות. וגם רבים מן האמנים מוצאים דווקא עכשיו דרכים יצירתיות ליצור ולהגיע לקהל בלי התקהלות. דווקא בתקופה זו זכינו לצפות בכמה מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית.

נכון שלהתקהלות והמפגש החברתי יש ערך בפני עצמו – מי כמוני כחבר קיבוץ מודע לכך. לאלה עוד נחזור, אך יהיה עלינו להיאזר בסבלנות. אך הטענה שהתרבות מתה פשוט אינה נכונה.

* ביום ראשון – ביום ראשון, התכנסה הכנסת ואישרה את חוק האכיפה השוויונית – חוק הקנסות. כינוס הכנסת ביום ראשון – נדיר מאוד. הפרשן חנן קריסטל אמר בשידור ברשת ב' שהוא אינו זוכר ישיבה ביום ראשון.

אני דווקא זוכר. זה היה ב-5.7.76. למחרת מבצע אנטבה. הכנסת התכנסה בהתרוממות רוח לישיבה חגיגית. ראש הממשלה יצחק רבין דיווח בשם הממשלה על המבצע. יו"ר האופוזיציה מנחם בגין שיבח את המבצע ואמר לרבין: "אדוני ראש הממשלה – כל הכבוד!"

רק"ח (חודשים אחדים לאחר מכן הפכה לחד"ש) החרימה את הישיבה ופרסמה הודעה שתקפה את ישראל על התוקפנות נגד אוגנדה והפגיעה בריבונותה. גם אז, כהיום, הם היו אנטי ישראלים. אז עמד בראשה יהודי, מאיר וילנר (ולכן מותר היה למתוח עליה ביקורת בלי להסתבך עם משטרת הפוליטיקלי קורקט ולהיחשד ב…"גזענות").

האם היו ישיבות נוספות ביום ראשון בתולדות הכנסת? לא ידוע לי.

* גדעון לוי נגד הקרן החדשה – תאמינו או לא, גדעון לוי תוקף את הקרן החדשה. ציטוט מדויק: "למרבה הצער, הארגונים שטאוב תוקף, דוגמת הקרן החדשה וג'יי סטריט, עדיין לא אזרו אומץ להתנער מהציונות". במאמר תגובה למאמר של גדי טאוב הוא מתהדר באידיאולוגיה האנטי ציונית שלו. הוא תוקף את חוק השבות "הגזעני". ואת עיקר החצים הוא מפנה לברית הבינלאומית לשימור זכר השואה, שמגדירה את האנטי ציונות, כלומר את ההתנגדות לזכות ההגדרה העצמית של עם אחד בלבד – העם היהודי, כאנטישמיות. הגדרה, שמדינות ובהן ארה"ב (כולל ביידן), גרמניה ובריטניה אמצו. וכך הוא כותב: "טאוב נאחז בהגדרה של 'הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה' (IHRA) כלי הנשק החדיש והיעיל של הממסד הציוני להשתקת כל ביקורת על ישראל. עצומה של ארגונים ישראליים ויהודיים, שקראו לנשיא ארצות הברית החדש שלא להפוך אותה לחוק, העלתה את חמתו של טאוב". כן, עצומה בזויה של ארגונים יהודיים ואנטי ישראליים בעד האנטישמיות, ונגד ההגדרה הנכונה של האנטישמיות, שאותה העולם הנאור מאמץ בהדרגה.

          * ביד הלשון

הר בנטל – את הפינה הקודמת הקדשנו להר אביטל, והיום נצפין להר הסמוך לו – הר בנטל. שמו של ההר נסמך לשמו של ההר השכן. כיוון שהר בנטל נמוך מהר אביטל – 1,164 מ' לעומת 1,204 מ', הוא כביכול ההר הילד. אם האחד אבא – השני בן (או נכד – אבא של הטל והבן של הטל). בניגוד להר אביטל, שהוא תרגום של שמו הערבי של ההר – תל אבו-נידה, אין קשר בין שמו של הר בנטל לשמו הערבי – תל אל-ברם, שמשמעותו – ההר שסובבים אותו.

הר בנטל נמצא בצפון מזרח הגולן, בין הר אביטל שממערב לקוניטרה לקיבוץ מרום גולן שנמצא למרגלותיו, ולמעשה בתוך הלוע המקורי שלו. בנטל הוא הר געש כבוי, שחלקו הצפון מערבי התמוטט בהתפרצות געשית בעבר, ולכן הוא דמוי פרסה. בתוך הפרסה נמצא מרום גולן.

על פסגת הר בנטל נמצא בית הקפה "קופי ענן" – שם מבריק, מן הימים שבהם קופי אנאן היה מזכ"ל האו"ם, והוא מרמז גם על היותו בית קפה שבמשך רבים מימי החורף נמצא בתוך ענן.

* "חדשות בן עזר"

2 מחשבות על “צרור הערות 3.2.21

  1. * כל הכבוד לכוכבי. אבל לא צריך להיכנס לתיאוריות על וקסנר בשביל להבין שאולי לא כדאי לתת יותר מדי השפעה לגורמים זרים? כפי ששימרית מאיר הסבירה "בכל חדר של חבר קונגרס ששליחיו הגיעו אליו כדי להסביר מדוע ההסכם הזה [עם אירן] מוכן לישראל, התברר שביקר קודם גנרל ישראלי במיל', שהסביר מדוע ההסכם בעצם טוב לישראל". האינטרס של ישראל ומה שהממשל הנוכחי בארה"ב חושב אינם בהכרח זהים.

    * גנץ איבד כל סיכוי לראשות הממשלה ברגע שלפיד פרש. אי אפשר להיות רה"מ עם בסיס פוליטי כל כך חלש. זה ממש לא משנה אם זה היה התקציב או שגנץ היה רה"מ ליום אחד עד שהכנסת היתה מצביעה אי-אמון ומעיפה אותו.

    * האובססיה לא הפילה רק את יעלון. אפשר לראות את מקום 7 בעבודה (שנראה שנהנתה מהשואה) או את מקום 3 (דוברת בל"ד). ובוא לא נדבר על מקום 1! אם מקום 4 מחליט שזו הרשימה הראויה לו, אז זה אומר משהו לא טוב על מקום 4, ואני מקווה שזה לא משליך על "התנועה ליהדות מתקדמת" עצמה.

    * הנה משפט מכתבה היום: "התמונות של ההתקהלויות במגזר החרדי הצליחו להוציא משלוותם את מנהלי הקניונים ואת מנהלי רבות מהרשתות, שעל פי הערכות יפתחו מחר 600-700 חנויות". בגלל התקהלות אחת במגזר החרדי יגרמו להדבקה המונית במתחם סגור.

    * אחרי מליון הפחדות על ארדואנוקרטיה, בינתיים זה בג"ץ שדן בחוקי יסוד.

    אהבתי

    • ממשלת האחדות יכלה להיות ממשלת אחדות והרוטציה יכלה גם יכלה להתקיים, אלמלא עמד בראשה נוכל חסר עכבות, שאין שום ערך למילה שלו, לחתימת ידו ולהסכם אתו. הנוכל היה מוצא דרך לגנוב את הרוטציה גם אם כחול לבן הייתה באה בהרכבה המלא. כי זה טבעו. איש מושחת ומשחית. הגיעה השעה להפיל אותו ולהעמיד בראש הממשלה מנהיג נורמטיבי ושומר חוק. ואז תתחיל העבודה הקשה באמת, לטהר את החברה הישראלית מן הביביזם; מתרבות השקר והמרמה, תרבות השחיתות וההסתה, תרבות הקונספירציות ועלילות הדם, שחלחלה לכל נקבוביות החברה הישראלית. אני מעריך שזה תהליך שייקח לפחות שנות דור.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s