* האם הוא רוקם פשרה (כניעה)? – בני גנץ הדיח את יועז הנדל מתפקידו כשר התקשורת, בעקבות הודעת סיעת דרך ארץ שלא תתן ידה לפשרה עם נתניהו. במקרה של פשרה כזאת, הודיעו השר הנדל ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת צביקה האוזר, הם יתפטרו מתפקידיהם.
אני מקווה שאין בצעדו של גנץ רמז על כוונתו להגיע לפשרה עם נתניהו – "פשרה" בין כיבוד ההסכם להפרתו.
ואולי זו נקמה מאוחרת ביועז, על שסיכל את ניסיונו הנואל להקים ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית המשותפת.
* גולת הכותרת של פועלו – בשבעת החודשים שבהם כיהן כשר התקשורת קידם יועז הנדל את תחום התקשורת למען אזרחי ישראל יותר ממה שעשו קודמיו במשך שבע שנים. בשנים האחרונות נתניהו שלט במשרד, באופן ישיר או באמצעות מלכך פנכתו איוב קרע (ואח"כ נהג בו ב"השתמש וזרוק"). נתניהו ראה בשליטתו במשרד התקשורת מנוף להשתלטות על התקשורת הישראלית, ומעלליו מפורטים בכתב האישום נגדו.
מהפכת האינטרנט המהיר לפריפריה היא גולת הכותרת של פועלו של יועז הנדל כשר התקשורת.
* ממשלת מעבר – (הערה זו נכתבה לפני פיטורי הנדל). עמית סגל תוהה איך זה שגדעון סער הודיע שמפלגתו לא תשב בממשלה תחת נתניהו ואילו שותפיו – תנועת דרך ארץ, השר הנדל וח"כ האוזר, נשארים בקואליציה. "פספסתי משהו?" הוא שואל.
דרך ארץ יושבת בממשלת אחדות והצטרפה אליה יחד עם כחול לבן ומפלגת העבודה. כיוון שנתניהו עקץ את שותפיו והפר את ההסכם, דרך ארץ הצביעה בעד בחירות חדשות ואנו בדרך לבחירות. עד הקמת ממשלה חדשה, אי אפשר להפקיר את המדינה בידי נתניהו ואנשיו. למשל, אי אפשר לתת לו להשתלט על משרד המשפטים כדי לבחור את תובעיו. וחשוב מאוד שבממשלת המעבר יועז ימשיך להוביל את המהפכה במשרד התקשורת, אחרי שנות סטגנציה במשרד. יועז הבהיר שיפרוש מן הממשלה אם גנץ יבקש זאת ממנו, אך גנץ רוצה בהישארותו.
אחרי הבחירות גדעון סער יקים ממשלה חדשה ובכל מקרה לא יישב תחת נתניהו. הוא ודרך ארץ לא יחתמו עם נתניהו על הסכם, כי דרך ארץ למדה על בשרה מה שווה חתימת ידו.
ובאשר לעמית סגל. אני מעריך אותו כאחד העיתונאים והפרשנים הפוליטיים הטובים בישראל, אבל עד הרגע שבו במהלך ביקור בדובאיי שמע בתדהמה על הפרישה של גדעון סער, הוא כתב במשך שבועות על כך שיועז הנדל וצביקה האוזר עומדים להצטרף לימינה ואף סיפר שהם יצטרפו כבודדים ולא כדרך ארץ ואפילו נקב במקומות שבהם הם ישובצו. פספסת משהו?
* היאיר נתניהו של השמאל – יאיר "תהליכים" גולן, היאיר נתניהו של השמאל, התלהם בהפגנה ליד ביתו של גנץ: "רבין היה איש אמיץ כשהוא נסמך על הערבים. לא כמו צביקה האוזר ויועז הנדל, שני בוגדים עלובים".
נדמה לי שאחרי רצח רבין נוצרה מוסכמה חברתית שהמילה בוגדים היא מילת הסתה אספסופית, ועליה להישאר מחוץ לתחום. אבל ליאיר תהליכים אין עכבות ואין גבולות. לשונו מתגססת ומתבהמת מיום ליום. הדיבור "נסמך על הערבים" רומז כאילו ההתנגדות של יועז וצביקה לממשלה בחסות הרשימה המשותפת היא בשל היותם ערבים. זה שקר בזוי ועלוב. זו התנגדות לממשלה בחסות רשימה אנטי ישראלי לאומנית קנאית, השוללת את זכות קיומה ואת עצם קיומה של ישראל, תומכת באויביה כל עוד הם אויבים ומתנגדת להם ברגע שהם חותמים עם ישראל על שלום. מוטב שמי שחולם על ממשלה שקיומה תלוי ברצונה הרע של רשימה כזו יהרהר פעמיים לפני שהוא מוציא מהלוע שלו מילים בשורש ב.ג.ד.
* רק חול וכולירע – אני חבר פעיל ב"דרך ארץ", שהאידיאולוגיה שלה מבטאת במידה רבה מאוד את השקפת עולמי ואני מעריך מאוד את מנהיגיה יועז הנדל וצביקה האוזר. אני תומך במהלך שעשו – החיבור עם גדעון סער, שהוא חיבור טבעי.
דרך ארץ מגדירה את עצמה מפלגת ימין ממלכתי ליברלי. אני לא מגדיר את עצמי כימין. ובכלל, ההגדרות של שמאל וימין מיושנות, אנכרוניסטיות, אינן מבטאות את התקופה ואינן מגדירות את אתגריה. כתבתי על כך פעמים רבות בהרחבה ולא אחזור ואעמיק בכך כאן, אך אומר שמדובר הרבה יותר בתדמיות מאשר במהות. למשל, היום ברור שהשמאל הוא בעד אקטיביזם שיפוטי והימין נגד, אולם דווקא בגין היה נושא הדגל של אקטיביזם שיפוטי, הרבה יותר מרחיק לכת משל אהרון ברק, תחת הכותרת "עליונות המשפט". אני יכול להוכיח איך בארץ ובעולם בנושאים רבים מה שמוגדר היום כשמאל וכימין הפוך להגדרות שהיו בעבר. דוגמה אקטואלית – האם מדיניותו הכלכלית של טראמפ, של הגנה על התעשיות האמריקאיות באמצעות מכסי מגן והתערבות במשק היא שמאל או ימין? ומדיניות הגלובליזציה הכלכלית, שמשמעותה היא שלטון על-לאומי של תאגידי טייקונים, שקלינטון ואובמה מזוהים עמה, היא שמאל או ימין?
דני דיין פרסם השבוע מאמר מצוין בנושא ב"מקור ראשון", תחת הכותרת: "אל תקרא לי ימין". גם לי אל תקרא "ימין". הוא ציטט את בגין שסלד מהגדרתו והגדרת תנועתו כימין, ונהג לומר: "סדר הישיבה שהיה מקובל באספה הלאומית הצרפתית מעולם לא חייב אותי". ההגדרה המקורית של שמאל וימין הייתה על פי סדר הישיבה באסיפה הלאומית בצרפת אחרי המהפכה הצרפתית. אנו יודעים ששמאל פירושו מאבק על זכויות האדם והאזרח. אבל מנהיג השמאל באותם ימים, רובספייר, הנהיג בצרפת משטר טרור רצחני והמכשיר השלטוני המרכזי שלו היה הגיליוטינה שערפה, באופן תעשייתי, ראשים של מתנגדי משטר או מי שנחשדו בכך. יש דוגמאות למכביר של שמאל וימין כזה.
מוטב שניפרד מההגדרות המיושנות הללו. אני מקווה שמפלגתי תיפרד מן ההגדרה הזאת. וכפי שאמר פולי מהגשש מ"גבעת חלפון אינה עונה": "ימין ושמאל רק חול וכולירע".
* מוכנה להידבר עם עצמה – קרן הבר פרסמה ב"הארץ" פשקוויל נגד גדעון סער. הוא ימין קיצוני וכל הארסנל המוכר. וזה בסדר שהיא מתנגדת לו, כיוון שאכן, עמדותיו הפוכות לעמדותיה. הבעיה היא שהיא טוענת שאין ולא יכול להיות לה שיג ושיח עם אדם שאלה עמדותיו. הוא מבטא ימין שהיא אינה יכולה לדבר אתו.
אבל אין זה אומר שהיא אינה יכולה להידבר עם אנשי ימין. להיפך, היא משתוקקת להידבר עם אנשי ימין. היא כותבת זאת בפירוש. "יש ימין שאפשר לדבר אתו, גם אם אין הסכמה אתו ולא תהיה. הימין הזה הוא ימין דמוקרטי, ימין שמכיר בעובדה שחוק הלאום הוא כתם על ישראל, שכל אזרחי המדינה שווים, שמאמין בהפרדת רשויות, שרוצה להעלות את אמון הציבור במוסדות, שמבין שלא ניתן להחזיק בשטחים הכבושים ויש להסדיר את מעמד הפלסטינים באמצעות פתרון שתי מדינות או באמצעות מתן אזרחות מלאה". כלומר, היא רוצה לדבר עם ימין שעמדותיו זהות לעמדותיה. היא מסוגלת להידבר רק עם מי שחושב בדיוק כמוה – לא רק עם שמאל שחושב בדיוק כמוה אלא גם עם ימין שחושב בדיוק כמוה, מה שמעיד על פתיחות, נאורות ורוח דמוקרטית.
* העסקה היחידה הראויה – בידי ישראל גופות רבות של מחבלים. תמורת גופותיהם של חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול עלינו להעביר את כל גופות המחבלים לחמאס. אין להעביר ולו מחבל חי אחד. די לסחטנות! יש לאמץ את המלצות ועדת שמגר ולעגן אותן בחוק.
* לגיטימציה לפרקטיקה של מרצ – מירי רגב ואסנת מארק עתרו לבג"ץ נגד החלטת הוועדה למינוי שופטים, שבה הן חברות. בכך הן נקטו בפרקטיקה הנהוגה במרצ. הזירה של שרים וחברי כנסת היא הכנסת והממשלה, לא בג"ץ. בג"ץ נועד להגן על האזרח מפני המערכות האחרות. רגב ומארק גם יצרו לגיטימציה לפרקליטת מרצ, שהליכוד תמיד גינה (ובצדק גינה) וגם נכשלו כשעתירתם נדחתה על הסף.
* הדחה – איני מכיר את ניצב קובי שבתאי, המועמד של אוחנה לתפקיד המפכ"ל ולכן אין לי דעה על המינוי. העובדה שהוא בעל עיטור האומץ ועיטור המופת בהחלט מרשימה. הדברים ששמעתי עליו מאז פרסום מועמדותו, מציגים דמות מתאימה וטובה. איני מכיר גם את המועמדים האחרים ובוודאי איני יכול להביע דעה האם זו הבחירה הטובה ביותר.
ובכל זאת, דבר אחד צורם לי. ניצב מוטי כהן מכהן למעלה משנתיים כמ"מ מפכ"ל. אי מינויו למפכ"ל קבוע, אפילו לקדנציה קצרה – כמוה כהדחה. צריכה להיות סיבה טובה במיוחד כדי להדיח מפכ"ל. לא ידוע לי על סיבה כזאת.
* אחריות אישית – האחריות ללוחמה בקורונה, על ההצלחות והכישלונות בה, מתחלקת בין הרשויות – הממשלה, מערכת הבריאות והרשויות המקומיות לביננו, האזרחים, שהננו אחראים למלא בקפדנות את ההנחיות.
אולם בעוד היום עיקר האחריות היא על הרשויות, מרגע תחילת החיסונים, בהנחה שיחולקו באופן יעיל, עיקר האחריות היא על האזרחים. אם לא נתחסן, המגיפה תמשיך להכות בנו. אם נתחסן בהמוננו נמגר אותה. אין זו רק אחריות אפידמיולוגית לעצירת מגיפה, אלא גם אחריות לתוצאותיה העקיפות – הכלכליות, החברתיות, הנפשיות והחינוכיות.
וכשאני מדבר על האחריות שלנו, כוונתי היא קודם כל לעצמי. וגם לך – גם אתה צריך לראות קודם כל את עצמך כאחראי.
* ביטוי לערבות ההדדית – מי שמסרב להתחסן, עושה זאת מתוך ביטחון שאחרים יתחסנו והוא ייהנה מהחיסון שלהם בלי לתרום למאמץ המשותף. יש מילה המגדירה אנשים כאלה.
התחסנות היא ביטוי לערבות ההדדית, לסולידריות החברתית והלאומית. התחסנות היא המעשה הפטריוטי.
* החלטה מצילה חיים – פייסבוק, טוויטר וטיקטוק הודיעו שימחקו פייק ניוז נגד החיסונים. זו החלטה חשובה ומצילה חיים. קמפיין הקונספירציות ההזויות וההטפה המשיחית נגד החיסונים מסכנת חיי אדם ופוגעת בבריאות הציבור בכל העולם.
* הפרוטוקולים של זקני הקורונה -אתנחתא קומית. חדשות הקונספירציה – המעבדה בסין שייצרה את הנגיף היא הבעלים של פייזר. וכל החוטים מובילים לביל גייטס. הבנתם? הפרוטוקולים של זקני הקורונה.
* הקונספציה קרסה – בהסכמי השלום עם שכנותינו מצרים וירדן הן קיבלו עסקאות ענק של נשק. מצרים קיבלה גם את כל סיני, שטח גדול פי 2 מישראל, גם יישובינו בסיני נעקרו, וגם הסכמי נשק שהקפיצו את צבאה בצורה הרבה יותר גדולה מבעסקת הנשק של איחוד האמירויות. אנשים שהגדירו את עצמם ביהירות "מחנה השלום", והטיפו לשלום בכל מחיר, חמוצים להסכמי שלום. חלק מתוך שנאה לנתניהו ו/או לטראמפ וחוסר יכולת נפשית לפרגן להישגיהם, וחלק כי הם תמכו ברעיון שמדינות ערב הן בנות ערובה של הפלשתינאים ורק אם ישראל תיכנע לתביעות הפלשתינאים היא תשיג שלום עם מדינות ערב. היום, כשהקונספציה שלהם קרסה, הם מבינים שכל חייהם טעו והטעו, ומתקשים להודות בטעותם.
* סוכריה מרה – במשך שנים גורמים בתוכנו ניסו לפתות אותנו ליפול למלכודת הדבש של היוזמה הערבית – רק ניתן לפלשתינאים ולסורים כל מה שהם רוצים (נסיגה מוחלטת ו"זכות" ה"שיבה", כלומר הטבעת מדינת ישראל במיליוני פלשתינאים) וכל מדינות ערב תחתומנה אתנו על הסכם שלום. ההסכם עם מדינות ערב היה הסוכריה לתכתיב ההתאבדות. סוף סוף אנחנו משיגים את הסוכריה ללא המחיר האיום והנורא, והיא מרה לדבקים בקונספציה.
* יוזמה יפה של צעירים חרדים – ביער בן שמן, לא רחוק מקברות המקבים, נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של הנופלים בקרב משלט 219 במלחמת השחרור. לפני שנים אחדות הושחתה האנדרטה ושלטי ההסבר סביבה בידי חרדים קנאים.
לפני שבועות אחדים, נערכה פעילות של פעילי תנועת דרך ארץ לניקוי הררי האשפה ביער בן שמן (בין המשתתפים בפעילות היה ח"כ צביקה האוזר). במהלך הפעילות, הסביר פעיל דרך ארץ ערן תירוש על הקרב על המשלט ועל חילול האנדרטה וציין את העובדה שמשרד הביטחון טרם שיפץ את המקום, על אף הזמן הרב שחלף מאז מעשה הוונדליזם.
במקום הייתה קבוצת צעירים חרדים, ברסלבים. אחדים מהם התקרבו כדי לשמוע את ההסבר. מאז חלפו שבועות אחדים. הקבוצה הברסלבית לקחה על עצמה לנקות ולשקם את האנדרטה – וכך עשתה.
אותי זה מרגש.
בקרב על משלט 219, ב-24 בספטמבר 1948, נפלו 23 לוחמי חטיבת קרייתי.
* יש חלומות ויש חלומות – "יוסף בעל החלומות", כינו אותו בבוז ובשנאה אחיו. ואכן, חלומות, שלו ושל אחרים, היו נקודות הציון העיקריות ונקודות המפנה החשובות בסיפור חייו.
בנעוריו, היו אלה חלומותיו שלו, חלומות הגדלות של מי שהיה הבן המועדף על אביו, ובכך כבר עורר עליו את שנאת אחיו. אך הוא, כנראה לא מודע לשנאתם, או חסר אינטליגנציה רגשית לדעת כיצד להתמודד עם השנאה, התרברב באוזניהם בסיפור החלום שבו אלומת השעורה שלו מזדקפת במרכז השדה וכל שאר האלומות משתחוות אליה. בחלום השני 11 הכוכבים וכן השמש והירח, משתחווים לו. השמש והירח הם ההורים.
חלומות הגדולה הללו דרדרו את יוסף לאסון, כמעט למותו. השנאה העזה של אחיו אליו, הביאה להשלכתו לבור ולאחר מכן למכירתו לשיירת הישמעאלים שעשתה דרכה מצרימה.
החלומות הבאים היו חלומותיהם של שכניו לכלא המצרי, שר האופים ושר המשקים, שסיפרו לו על חלומות שחלמו, והוא היטיב לפתור אותם – ואכן, פתרונותיו התגשמו. שר האופים הוצא להורג בתוך שלושה ימים ושר המשקים שוחרר מהכלא והוחזר למשרתו.
פתרון החלום הזה הביא למפנה בחייו. כאשר שרי פרעה, יועציו וחרטומיו, כשלו בניסיונותיהם לפתור את חלום פרעה, נזכר שר המשקים ביוסף, בעל הכישרון לפתור חלומות, והמליץ עליו כמי שיכול לפתור את חלום פרעה. וכך, פתרון החלום הביא לשחרורו מהכלא, כעבור שנתיים, ולצעד הבא, שיעלה אותו לגדולה.
חלומות פרעה היו על שבע שיבולים רזות שאוכלות שבע שיבולים שמנות ושבע פרות רזות שאוכלות שבע פרות שמנות. יוסף העניק פירוש אחד לשני החלומות – שבע שנות שובע ושפע תהיינה במצרים לאלתר ולאחריהן – שבע שנות רעב. הוא הציע דרך להתמודד עם המשבר – איסוף וריכוז עודפי מזון בשנות השפע וחלוקתם לעם בשבע שנות הרעב.
פרעה מינה את יוסף לפרויקטור ניהול המשימה ולשם כך מינה אותו למשנה למלך. יוסף ניהל את המשבר בכישרון רב וביד רמה, הציל את ארצו והעניק סיוע לשכנים. הוא היה לאיש החזק בעולם. ובעוצמתו, בסופו של דבר, הציל גם את משפחתו, משפחת ישראל, שהייתה לעם ישראל.
יש כאן פרדוכס מעניין, אך רב משמעות. חלומות הגדלות של יוסף, הביאו אותו לשפל תחתיות, לשנות סבל רבות. פתרונו לחלום פרעה אמנם הציב אותו בעמדה של גדולה, ובסופו של דבר אחיו אכן השתחוו אליו, אך הגדולה הייתה שירות הציבור, שירות העם, באמצעות דאגה לציבור ודאגה לעתיד. לא הייתה זו גדולה לשמה, אלא היא הייתה מכשיר למטרה גדולה.
יש מי שחלומותיהם הם חלומות המרוכזים בעצמם, בגדולתם והאינטראקציה בין החולם לסביבה היא של שליטה ואדנות. יש חלומות שמביאים אדם לנטילת אחריות על הכלל, להיות עילית משרתת. יוסף התנסה באלה ובאלה, והתורה מורה לנו בבירור, באמצעות סיפורו של יוסף, איזוהי הדרך הראויה.
זה המסר המרכזי שאני מוצא בפרשת השבוע, פרשת "מקץ".
* ביד הלשון
ודוק – הפינה הפעם היא תשובה לשאלה של קורא, על המשמעות והמקורות של המילה "וְדוֹק", שאני מרבה להשתמש בה.
מקור המילה הוא ארמי. לשורש ד.ק. בארמית שני הקשרים. האחד – דק, כמו נר לי דקיק והשני לדייק, לדקדק.
השימוש במילה ודוק מקובלת היום בכתיבה משפטית ובכתיבה רבנית. בכתיבה הרבנית היא מופיעה לרוב בסוף שורה, במובן של – ואת השאר המשך להתעמק ולבדוק בעצמך. בשפה המשפטית מקובל להשתמש בה כדי להדגיש משהו על ידי הסבת תשומת לבו של הקורא לכוונה המדויקת של הכותב. אני נוהג להשתמש בביטוי, האהוב עליי, בהקשר המשפטי.
ישנן שתי גרסאות באשר להגיית המילה: ודוּק (בשורוק) ובדוֹק (בחולם). הגרסה בחולם רווחת יותר וגם אני נוהג להשתמש בה.
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 