צרור הערות 25.11.20

* איפה טעינו – לאורך השנים נמתחה ביקורת על ממשלת ישראל, על ראש הממשלה פרס ושר החוץ שמיר, על נעילת שערי שגרירות ישראל בוושינגטון בפני יונתן פולארד כאשר ניסה להימלט אליה.

עם כל הקושי הרגשי שבהחלטה זו – הייתה זו החלטה נכונה. וכי מה היה עלינו לעשות? להשאיר את פולארד בשגרירות ישראל כעבריין נמלט בחסותנו? שבמשך שבועות שגרירות ישראל תהיה נצורה בידי כוחות ביטחון אמריקאיים וכל התקשורת העולמית תסקר זאת? ו…? אחרי כמה שבועות כאלה נסגיר אותו? הוא היה מרוויח מזה? אנחנו היינו מרוויחים מזה? יחסי ישראל-ארה"ב, שספגו גם כך טלטלה קשה, היו נשכרים מכך?

בסיטואציה שנוצרה צריך היה לקבל את ההחלטה הפחות גרועה, וכך נעשה.

הטעות הגדולה והעוול הגדול לפולארד היו בעצם הפעלתו. באופי מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לרגל בארה"ב, הגם שאין ספק לאיש שארה"ב מרגלת בישראל. ובוודאי שאסור לישראל לגייס יהודים אזרחי ארה"ב כסוכנים לריגול נגד ארה"ב.

פולארד הוא גיבור, פטריוט יהודי שפעל למען מדינת הלאום של עמו, סיכן את עצמו ושילם מחיר אישי נורא. בפעולתו הוא תרם תרומה גדולה לביטחון ישראל. הפעלתו גרמה נזק חמור לביטחון ישראל ולנכס האסטרטגי – היחסים המיוחדים עם ארה"ב.

ישראל חייבת לפולארד חוב גדול, הן על תרומתו והן על המחיר הכבד ששילם למענה ובשליחותה, ובשל העוול שגרמה לו. אני מקווה מאוד שנמצא את הדרך להוקיר לו תודה, בוודאי בצד החומרי – עליו לקבל דירה ראויה, פנסיה ראויה ממערכת הביטחון וטיפול רפואי לאשתו ולו.

* הגיבור של ג. האו האו – עם סיום ההתעמרות הממושכת בפולארד, המרגל הישראלי, שפעל למען מדינת ישראל ושילם מחיר כבד, פרסם גדעון לוי פשקוויל שבו ביזה את פולארד, כינה אותו בוגד (כי מבחינתו אין משמעות להיותו יהודי ולכך שפעולה של יהודי למען ישראל היא מעשה פטריוטי), לעג לאכפתיות הישראלית לגורלו ולרצון לראותו חוזר הביתה, למולדתו. בהזדמנות חגיגית זו הוא העלה על נס את המרגל הבוגד ואנונו, הציג אותו כגיבור, כמי שפעל ופועל למען השלום, כמי שהקדים את זמנו, וכמי שישראל, כולל בתי המשפט בישראל וכולל השמאל הציוני, התעמרה בו וממשיכה להתעלל בו. לטענתו, ישראל מתנכלת לו ממניעים פוליטיים, "אך ורק כי הוא נתן ביטוי לעמדותיו האנטי ציוניות ואנטי גרעיניות הלגיטימיות".

אילו מאסרו הממושך היה בשל מתן ביטוי לעמדות אנטי ציוניות, הרי על כל יום שואנונו ישב בכלא גדעון לוי היה צריך לשבת שנה. והנה, הוא ממשיך להיות תועמלן אנטי ישראלי קיצוני, לבטא בארץ ובעולם כולו את משנתו האנטי ישראלית, האנטי ציונית והאוטו-אנטישמית, באין מפריע. אף אחד לא עוצר אותו, לא חוקר אותו, לא מעמיד אותו לדין, לא זורק אותו לשנים לכלא. איך זה קורה? אה, ברור. כי ישראל היא דיקטטורה פשיסטית נאצית.

גדעון לוי יודע שואנונו נאשם בצדק בבגידה וריגול וריצה בצדק מאסר ממושך. הוא פשוט תומך בו. הוא תומך בו כיוון שהיה מרגל וכיוון שפגע במדינה שהוא כל כך שונא, כל כך מתעב. אולי הוא אפילו מקנא בו, על שעשה מעשה בעוד הוא עצמו רק מדבר וכותב.

* אין מספיק מקום – האסיר המשוחרר אולמרט התגולל בפולארד ויצא נגד עלייתו למדינת ישראל. אם מדינת ישראל קטנה מכדי להכיל את שני הג'נטלמנים הללו, שמא אולמרט יתכבד ויירד מהארץ?

ובכלל, עצם העובדה שהעבריין המורשע הנ"ל משמיע את דברו בנושאים השונים מעידה בעיקר על אובדן הבושה. אדם נורמטיבי במקומו לא היה יוצא מביתו מפאת הבושה. מצד שני, אדם נורמטיבי לא היה במקומו.

* מחדל מתמשך – "שתדע, אני שמאלני. אבל הייתי יורה בהם אחד אחד". כך סח באוזניי חקלאי מן הגליל העליון. הוא דיבר על הטרור החקלאי.

זה לא עניין של שמאל או ימין. זו חובתה של מדינה לאזרחיה – להגן על חייהם ועל רכושם מפני פשיעה וטרור. ומדינת ישראל אינה ממלאת את חובתה כלפי אזרחיה החקלאים. זהו מחדל מתמשך, ארוך שנים.

יתכן שהמחדל הזה נובע מיחס מזלזל של הממשלה כלפי החקלאות, בדומה למדיניות ההכלה וההבלגה על טרור ההצתות של שדות הנגב המערבי ולכישלון המדיני שהביא לנישול חקלאי צופר ונהריים מאדמותיהם בירדן. יתכן שהמחדל נובע מפחד של הממשלה מפני אינתיפאדה בקרב ערביי ישראל אם תילחם בטרור החקלאי. מן הסתם המחדל נובע משילוב של שתי הסיבות הללו.

המחדל הזה הוא חרפה לאומית, אחד הכישלונות הצורבים של נתניהו. מה שנדרש הוא החלטה של ראש הממשלה על מלחמת חורמה בטרור החקלאי והצבת הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל.

* אסוציאציה – האמא: הוא בסך הכל רצה ללטף את התנין, והתנין נשך אותו.

באמת. תנין רע שכמותך. באמת לא יפה.

ולמה זה קצת מזכיר לי את הסכם אוסלו?

* לימודים ברשויות ירוקות – הדילמה בין השיקולים הרפואיים במלחמה בקורונה לבין השיקולים הכלכליים, החברתיים והחינוכיים היא דילמה אמתית. לכל החלטה יש מחיר לא פשוט. לכן, אני מתייחס בכבוד למקבלי ההחלטות, הן בדרג המדיני, הן בדרג המקצועי והן בדרג הפרלמנטרי, בין אם אני מסכים עם החלטה זו או אחרת ובין אם לאו; בין אם בדיעבד החלטה מתבררת כנכונה או שגויה. המגפה הזאת חדשה, אי הוודאות רבה ועל המחליטים לתמרן בין שיקולים צודקים.

עם כל ההערכה, אני סבור שבנושא החזרה ללימודים ההחלטות היו שגויות, ואגב, הן היו ייחודיות לישראל בלבד. כאן, בשיקול בין הבריאות והחינוך, יש לתת משקל גדול יותר לחינוך. הנזק המצטבר לילדי ישראל, מבחינה נפשית, חברתית ולימודית, גדול מאוד, וכנראה שהנזק האפידמיולוגי של חזרה ללימודים קטן יחסית. יש להאיץ את החזרה ללימודים בכל הכיתות, גם אם הדבר יחייב האטה בתחומים אחרים במשק וגם אם הדבר יחייב הגבלות חדשות בתחומים אחרים. כמובן שיש למצוא את הדרכים למזער את הסכנה בצעד כזה, כמו לימודים בקפסולות, לימודים בחוץ, בדיקות תכופות של התלמידים וצוותי ההוראה וכד'.

החלטת קבינט הקורונה על חזרה מלאה ללימודים ברשויות ירוקות היא בשורה גדולה. מלבד תמיכתי בחזרה ללימודים, אני תומך מאוד בגישה הדיפרנציאלית; גישת הרמזור, לא רק בתחום החינוך אלא בהקלות ובהגבלות בכל התחומים. 

* בדרכי נועם – לפני כשבועיים כתבתי שיש לחוקק חוק המחייב את האזרחים להתחסן נגד הקורונה. התגובות שקיבלתי ועוד דעות ששמעתי וקראתי הביאו אותי לשנות את דעתי. הגעתי למסקנה שלא ניתן ולא ראוי לבצע הליכים רפואיים בכפיה. זה לא מעשי, זה לא נכון וזה גם לא יעמוד במבחן בג"צ.

יש לפעול בדרכי הסברה, שכנוע וחינוך כדי לגרום למקסימום אזרחים להתחסן ולהעניק תמריצים כלכליים למתחסנים. מן הראוי שכבר עכשיו משרד הבריאות, קבינט הקורונה ופיקוד העורף ייערכו למסע ההסברה להתחסנות המונית.

* דיכוטומיה ילדותית – בצרור הקודם הוקעתי את המנוולים שהשוו את נתניהו להיטלר ואהוד בן עזר האשים אותי בצביעות, כי גם אני מבקר את נתניהו.

הדיכוטומיה של אהוד בן עזר מוזרה. הוא מכיר רק שני מצבי צבירה. או להיות עובד אלילים בפולחן האישיות של נתניהו או לצווח שהוא היטלר, סטלין ומוסוליני.

אז אני לא במשחק הדיכוטומי הילדותי הזה. איני ולא אהיה חסיד שוטה של נתניהו. לא אתפלל לנתניהו שלוש פעמים ביום. לא אראה בציוצי ההסתה שהוא משגר באמצעות בנו חסר-המעצורים את כתבי הקודש. לא אדקלם כמו תוכי את תוצרי תעשיית השקרים וההסתה שלו. לא אאתרג את השחיתות שלו. לא אשתלח בשעירים לעזאזל שלו על כישלונותיו. לא אשתה בצמא את סיפורי הקונספירציה המטורללים וההזויים שלו על איזה "דיפ-סטייט" מומצא ש"תופר תיקים" כדי לבצע "הפיכה שלטונית" ושאר ההבלים האינפנטיליים מן הסוג הזה. ולא אראה בנכלוליותו, שקרנותו ורמאותו ביטוי לגאונות פוליטית, הראויה להערצה.

ויחד עם זאת, לא אהיה שותף לשנאה היוקדת כלפיו, להשוואתו להיטלר, לשקר שהוא דיקטטור, לקונספירציות הזויות על כך שהסגר הוא פוליטי שנועד לחלץ אותו מן המשפט, לדברי בלע ובוז על היותו אח שכול; לא אשתה בצמא כל טענה והאשמה לא מבוססת כלפיו, לא אצרח "ביבי לכלא" ואקפיד לזכור ולהזכיר את חזקת החפות שלו (אך גם להזכיר שהיא נוגעת לתחום הפלילי בלבד, אך הציפיה ממנהיג הרבה יותר גבוהה מלא להיות עבריין פלילי ושחיתות ערכית ומוסרית חמורה לא פחות מפלילית), אשבח אותו על הישגיו ועל הצלחותיו המדיניות והאחרות בדיוק כפי שאבקר אותו על כישלונותיו. לא אהפוך לגיבור כל מי שמשתלח בנתניהו, גם לא אם קוראים לו אהוד (ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות המדינה) וגם לא אם קוראים לו אהוד (עבריין מורשע ואסיר משוחרר).

כן, יש כמה אנשים מוזרים כאלה, שאינם חלק משתי הקטגוריות. והכמה אנשים האלה, אני משוכנע, הם רוב הציבור הישראלי. הרוב הדומם.

אגב, הראיה הדיכוטומית הזאת משותפת לחסידים השוטים של נתניהו ולתמונת הראי שלהם, שונאי נתניהו הפנאטים. הנה, על אותה רשומה שבה הוקעתי את המנוולים שהשוו את נתניהו להיטלר קיבלתי מענה כהאי לישנא: "ואיך בדיוק אתה וכל יפי הנפש מהימין נלחמים בשחיתות בשיסוי ובפילוג שהמנהיג הנערץ כל כך המלך היחיד קורע פה את העם ומפלג אותנו כבר שנים…". כלומר, מי שאינו רואה בנתניהו היטלר הוא "יפה נפש מהימין" שנתניהו הוא "המנהיג הנערך כל כך המלך היחיד", בעיניו.

* אהוב שלנו – רמת פולחן האישיות יורדת אל מתחת לאפס.

* נאום לאומה – אזרחי ישראל! מזה ארבע שנים רודפים אותי ואת משפחתי, סביב עלילת דם נבזית, הקושרת אותי לפרשיית שחיתות שלא הייתה ולא נבראה, המכונה בכינוי "פרשת הצוללות". בכירים במערכת הביטחון לשעבר, ממורמרים, מתוסכלים ונקמנים, בודים מלבם סיפורים מסמרי שיער, אך חסרי שחר. התקשורת השמאלנית המוטה מפרסמת ידיעות שקריות בנושא. מפגינים שאין להם שמץ של מושג ירוק עורכים מפגנים ילדותיים עם צוללות מנייר, אך ורק כדי להכפיש את שמי כדי להדיח אותי מתפקידי, כיוון שהם הבינו שלא יוכלו לעשות זאת בקלפי.

כל פעולותיי בנושא הזה היו אך ורק מתוך מחויבות מוחלטת לביטחון ישראל. לא דבק בי רבב. אחרי שארבע שנים שופכים את דמי, הגיע הזמן לטהר את שמי; הגיעה השעה שהאמת תצא לאור.

אני שמח על החלטתו של שר הביטחון על הקמת ועדת חקירה משפטית לחקר הפרשה. אין מחטא טוב מאור השמש. אדרבא, נציג את העובדות וצִדְקתי תוכח לעיני כל.

מיד עם כניסתו של גנץ לתפקיד שר הביטחון הנחיתי אותו להקים ללא שיהוי ועדת החקירה משפטית. לצערי, מטעמים פוליטיים זרים הוא מרח את הזמן ולא מינה את הוועדה ובכך גרם לעינוי דין לי ולמשפחתי.

אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. הקמת ועדת סטרשנוב מבורכת. אני הראשון שמברך על המהלך החשוב הזה.

* יהודי תחילה – במלאת 47 שנים לפטירתו של בן גוריון, נערך מפגש זום משותף של פורום עמק השווה ומיזם 929 תחת הכותרת: "הזקן והעם". המפגש היה במתכונת שיחה של הרב בני לאו וחכ"ל איילת נחמיאס-ורבין עם הביוגרף של בן גוריון פרופ' מיקי בר-זוהר.

בר-זוהר סיפר שלפני כמה עשרות שנים, מעט לאחר מותו של בן גוריון, יצחק נבון והוא הפיקו תקליט עם הקלטות מנאומים של ב"ג. התקליט נפתח בהקלטה שבה הבהיר ב"ג שהוא "יהודי תחילה וישראלי – אח"כ". ומדוע הם פתחו את התקליט דווקא עם ההקלטה הזאת? כי הם ראו בה את לוז תפיסת עולמו של ב"ג ואת המפתח לעולמו, להחלטותיו ולפועלו. כך הוא תפס את מדינת ישראל, כך הוא תפס את הישראליות, כך הוא תפס את עצמו. זה הייחוד והייעוד של המדינה שאותה הנהיג.

ודומני שחשוב מאוד להנחיל את הזהות והמהות הזאת בקרב החברה הישראלית גם היום, בשנים הבאות ובדורות הבאים.

            * ביד הלשון

זקס – באחת הפינות האחרונות סיפרתי על קרב נבי-יושע בתש"ח. השיר המזוהה ביותר עם הקרב הוא השיר "דודו" שכתב חיים חפר. דודו צ'רקרבסקי, מפקד כוח הפריצה בגדול מבין שלושת הקרבות, ב-20.4.48, נפל בקרב. דודו היה לוחם ומפקד נערץ וגבורתו בקרב הפכה אותו לאגדה. השיר מזוהה אתו, בין השאר כיוון שחיים חפר היה חבר שלו.

אך האמת היא שחיים חפר כתב את השיר שנה וחצי לפני נפילתו של דודו, להצגה "הוא הלך בשדות", על פי ספרו של משה שמיר. דודו מן השיר נכתב בהשראת דמותו של אורי, גיבור הספר.

אחד הבתים בשיר נפתח במילים: "והנה הזֶקְס בא בערב אחד". מה זה זקס? זקס פירושו ביידיש שש. איך זה מתקשר לשיר?

שאלתי את חוקר הזמר העברי, חברי עופר גביש. אביו של עופר, ישעיהו גביש (מקיבוץ יפתח, לא האלוף שייקה גביש), היה פלמ"חניק והוא סיפר לו שזה היה כינוי לפקודת מבצע אופרטיבית. כלומר להודעה שמחר בשעה זו בזו יוצאים לפעולה.

עופר גילה בחקירותיו שהמילה זקס שימשה ככינוי בקרב יהודים בפולין לשוטרים במשטרה הפולנית, שלבשו בטלדרס עם שישה כפתורים.

האם יש קשר בין הזקס הפולני לזקס הפלמ"חניקי? ואם כן, מהי החוליה החסרה? אם פעם אדע אשמח לכתוב על כך ואם מישהו מהקוראים יודע – אשמח אם ישתף אותי.

* חדשות בן עזר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s