צרור הערות 6.9.20

* הזדמנות לגשר – הקורונה מכה בנו ללא אבחנה בין ימין ושמאל, חילונים, דתיים וחרדים, יהודים וערבים. אין אידיאולוגיה שונה באשר לקורונה – הכל רוצים למגר אותה. לכן, זו הזדמנות לקרב בין חלקי החברה הישראלית, למנף את האיום המשותף ואת ההתמודדות המשותפת לחיבור, לגישור על פני השסעים, שיוכל להוות תשתית לתיקון החברה גם בבוקר שלמחרת הקורונה.

בשסע בין החברה החרדית לחברה החילונית והדתית-לאומית, הקורונה נתנה לנו הזדמנות מיוחדת לחיבור. התקופה הקשה של העוצר בבני ברק, שבה חיילי צה"ל, הן פיקוד העורף והן לוחמים ביחידות קרביות, פעלו בעיר, הייתה הזדמנות לחיבור, לשבירת דעות קדומות, לאחוות אחים מעל הפערים. קיוויתי ואני עדין מקווה שהמראה של חיילי צה"ל הפועלים ימים ולילות כדי לסייע לחרדים בבני ברק, יביא לקירוב לבבות; יגרום לילדים חרדים לראות את צה"ל אחרת מכפי שהתחנכו, אולי לרצון עתידי להתגייס. וגם בעבור החיילים, זו הייתה הזדמנות לחוש אחוות אחים גם עם החרדים, שעולמם שונה כל כך.

מה תהיה ההשפעה לטווח רחוק? קשה לדעת. זה תלוי במידה רבה ביכולת של החברה הישראלית למנף את האירוע לתיקון חברתי, וקודם לכן – ברצון של החברה לתיקון כזה.

למרבה הצער, הקורונה גם החריפה שסעים. כך, למשל, בעקבות הוראתו של הרב קנייבסקי לבחורי ישיבות לא להיבדק.

פורום עמק השווה, הפועל לאיחוי שסעים בחברה הישראלית ולהגעה לעמק השווה, ביקר ביום חמישי בבני ברק. אני חייב להודות, בצער, שלא יצאתי מהמפגש אופטימי יותר מכפי שהייתי כשנכנסתי אליו. איני כותב זאת ממקום של יאוש או רפיון ידיים, חלילה, אלא מתוך הבנה ריאלית עד כמה האתגר קשה. אך אין אנו בני חורין להיבטל ממנו.

הבוקר נפתח במה שאמור היה להיות שיחה עם הרב ד"ר שלום סרברניק בנושא גיוס בחורי ישיבות לצה"ל. שיח – זה לא היה. אולי שיח של חרשים. האיש בא להטיף, השתמש בקלישאות דמגוגיות ומתנשאות ורק הפגין עד כמה המרחק בינינו, לפחות בנושא הזה, הוא גדול.

בשיחה עם ראש העיר אברהם רובינשטיין עלתה ההתבטאות של הרב קנייבסקי. רובינשטיין ננעל, ויצא מגדרו להסביר לנו מה משמעות "שר התורה" ואיזה גאון קנייבסקי. ראש העיר  ציין שאתמול הוא אירח את השר גלנט שמתח ביקורת חריפה על רוני גמזו והדברים פורסמו ולא עוררו כל סערה. למה מה שמותר לגלנט, שהוא חלק מן המערכת הממלכתית, אסור לרב קנייבסקי.

עד עכשיו איני יודע אם הוא היתמם, או הוא באמת לא מבין… גלנט התראיין ביום פתיחת שנת הלימודים ונשאל על כך שלא התקבלה עמדתו שיש לפתוח את שנת הלימודים בערים האדומות. הוא השיב שהוא ניסה לשכנע אבל הוא חלק מן הממשלה ומרגע שדעתו לא התקבלה, ההחלטה שהתקבלה מחייבת אותו והוא נושא באחריות לה.

הרב קנייבסקי אינו מקבל את סמכות המדינה אלא מהווה סמכות חלופית, והציבור שלו מקבל את הסמכות שלו ולא דינא דמלכותא דינא. זאת הסכנה.

אך היו גם דברים יפים ומעודדים. היה מפגש מרגש עם מייסד וראש "עזר לציון" הרב חנניה צ'ולק. היהדות החרדית יכולה ללמד אותנו פרקים בהלכות חסד וצדקה. ומן הראוי שנדע כולנו להוקיר ולהעריך זאת, גם בעת מחלוקת ובעיקר בעת מחלוקת. והלוואי שכפי שהחרדים מבינים שעשיית החסד אינה ביטול תורה, הם יבינו שכזו היא גם מלחמת מצווה על הגנת מדינת ישראל, ארץ ישראל ואזרחי ישראל.

במפגש עם ראש העיר הוא הציג בפנינו את האפליה של בני ברק בתשתיות, וזו חרפה לאומית שיש לתקן אותה.

הדבר המעודד ביותר הוא השותפות של חרדים בפורום עמק השווה. אני מאמין שהם עשויים להוות גשר בין הישראליות לחרדיות.

* מי אחראי לכישלון – אלמלא נתניהו התהדר כל כך בהצלחה הגדולה של ישראל בהתמודדות עם הקורונה בגל הראשון, ומתאר איך כל העולם נושא אלינו עיניו וכל ידידיו מנהיגי תבל מתקשרים אליו ללמוד על הנס הגדול – לא היינו מתביישים כל כך על עומק הכישלון היום, כאשר אנו האחרונים בעולם.

אלמלא נתניהו עף על עצמו בשידורים החיים היומיים בנטילת קרדיט ובתועפות של אני, אני, אני, אני ואני על ההצלחה הגדולה – אולי הציבור בישראל לא היה מטיל עליו את האחריות הבלעדית לכישלון.

כאשר החלו מתבררים ממדי כישלונו, הוא נזכר, באיחור של חודשים רבים, למנות פרויקטור קורונה. ומרגע המינוי, הוקל לו. יש לו שעיר לעזאזל. הוא משגר את נער השליחויות שלו מיקי זוהר להתגולל בגמזו אחת לכמה ימים, והשרים שמבינים את המסר, מחרים מחזיקים אחריו.

* הפרוטוקולים של זקני הקורונה – שוחחתי ארוכות עם אדם המאמין בקונספירציה על הקורונה. חובבי הקונספירציות, לא סתם מאמינים בקונספירציות שלהם. הם "יודעים" בוודאות שהקונספירציה היא המציאות ומשוכנעים בה בשכנוע עמוק. והוא עמוס ב"הוכחות". באיזה תאריך בדיוק ביל גייטס וחבריו שועי עולם המושכים בכל החוטים ומנהלים את כל העולם נפגשו, והיכן, ומה הם אמרו, ואיך מה שאמרו זה בדיוק מה שקרה. הכל תפור, הכל מדויק. כל פיסת מציאות מתלבשת היטב בתאוריה ומהווה "הוכחה" לתקפותה ומחזקת את הביטחון בקונספירציה, שכלל אינו זקוק לחיזוק. ו"איך תסביר ש…"? באמת, איך אסביר?

קשה לנהל ויכוח עם מאמינים אדוקים בקונספירציות. בין אם הם אלה שיודעים שהשב"כ רצח את רבין, או שהאדם לא נחת על הירח, או ש"דיפ-סטייט" תפר תיקים לנתניהו במסגרת "הפיכה שלטונית", או שפול מקרתני מת ואלביס פרסלי חי, או שהמוסד עומד מאחורי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, או שדיין, קיסינג'ר וסאדאת רקחו יחד את מלחמת יום הכיפורים ודיין הורה לחסל את ג'ו אלון, סגן הנספח הצבאי בוושינגטון, מפני שידע יותר מדי, או בפרוטוקולים של זקני ציון.

* מחנה השלום – בקרב האנשים המכנים את עצמם "מחנה השלום" קיימת מנטרה, ש"השלום הפך למילה גסה בישראל". וכעת הם בבעיה. איך להתייחס לעובדה שבעקבות הסכם השלום והנרמול עם איחוד האמירויות, שכנראה צפוי להתרחב למדינות אחרות, המדינה שוב מוצפת בשיח של שלום? מטוס ישראלי ועליו הכתובות: "שלום, סלאם, פיס" טס למדינה ערבית והתחושה במדינה והשידורים בתקשורת הם של משק כנפי ההיסטוריה. איך יגיבו כל אלה שמציגים את הציבור הישראלי כעוכר שלום?

הנה כך מגדיר רוגל אלפר את הסכם השלום: "סידור שמתיר לאזרחי ישראל, משועממים מאילת, לנכס לעצמם את איחוד האמירויות בתור מושבת נופש. היחס הוא לחלוטין על טהרת הקולוניאליזם… וזה מסימני ההיכר של קולוניאליזם: אבו דאבי ממותגת כמקום שהישראלים 'יגלו', בדיוק כפי שהאנגלים 'גילו' את הודו 'המסתורית' ". במילים אחרות, האקסיומה היא שהישות הציונית היא קולוניאליסטית. האקסיומה הזאת אינה זקוקה להוכחה ולהסבר. היא מסבירה ומפרשת כל פעולה של ישראל. כשישראל מתגוננת, זו תוקפנות ופשעי מלחמה של צבא אקיבוש הקולוניאליסטי נגד הילידים. כאשר ישראל נסוגה ועוקרת יישובים – הקולוניאליזם רק שינה את דפוס אקיבוש והפך את עזה לגטו ולכלא הגדול ביותר בעולם. כאשר ישראל חותמת על הסכמי שלום עם מדינות ערב, זה עוד צעד קולוניאליסטי להשתלט בדרך אחרת על ארצות ילידיות.   

… מחנה ה"שלום".

* שלום תמורת שטחים – פעם "שלום עכשיו" הטיפו ל"שטחים תמורת שלום". טענתם הייתה שהשלום כה חשוב, שתמורתו ראוי לוותר על שטחים.

היום הם מטיפים לשלום תמורת שטחים. כלומר, תמורת הנסיגה הם מוכנים גם שיהיה שלום.

אבל שלום שאין בו נסיגה? אין לו ערך בעיניהם.

הנה, כך כתב יריב אופנהיימר: "טיסת ה'שלום' נועדה לנטרל את השלום שישראל באמת צריכה. … זאת הדרך לקבור את פתרון שתי המדינות ולגזור עלינו ועל הפלשתינאים עוד שנים של סכסוך והקזת דם".

… מחנה ה"שלום".

* שמיים פתוחים – סעודיה הודיעה שמטוסים ישראליים יוכלו לטוס בשמיה לאיחוד האמירויות.

יותר מכך, הם ישמחו אם מטוסי חיל האוויר הישראלי יטוסו בשמי סעודיה בדרך לאיראן.

* מכשילי הריבונות – בעקבות הפיגוע בצומת תפוח אמר ראש המועצה האזורית שומרון ש"זה מה שקורה כשהממשלה נסוגה מריבונות". הוא רק שכח להזכיר שהוא וחבריו נאבקו נגד הריבונות ואף הפעילו לחצים על האוונגליסטים ללחוץ על טראמפ.

הם נוהגים בדיוק כמו אלה שיצאו נגד תכנית החלוקה והחלטת כ"ט בנובמבר, כי היא לא הייתה מספיק טובה להם. ההבדל בין אז ועתה, הוא שאז בן גוריון היה ראש הממשלה והיום…

* בכיה לדורות – לקראת צאת ספר זיכרונותיו של איש המודיעין הבכיר והשר לשעבר רפי איתן, התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה ובה כמה מן הסיפורים המופיעים בספר. אחד הסיפורים אקטואלי מאוד. הוא מספר על החמצה גדולה, בכיה לדורות.

כאשר חוסיין הודיע ב-1988 על התנתקות ירדן מיהודה ושומרון, אריק שרון ורפי איתן הציעו לראש הממשלה שמיר להחיל מיד את ריבונות ישראל על בקעת הירדן ואזורים ביו"ש ע"פ תכנית אלון-גלילי. שמיר השיב שהוא מוכן לכך בתנאי שגם המערך, שהיה השותף בממשלת האחדות יסכים. איתן נפגש עם רבין, שר הביטחון (יו"ר מפלגת העבודה היה מ"מ ראש הממשלה פרס) שהביע תמיכה בתכנית. הוא לא התחייב שהמערך יתמוך, אך הוא לא יתנגד, הבטיח. מי שהכשיל בסופו של דבר את המהלך היה שמיר. הסיבה: "למה לא הכל?" כך בשל דבקותו של שמיר ב"אף שעל", הוחמצה הזדמנות להחיל את הריבונות על בקעת הירדן. אני מעריך מאוד את שמיר, אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שהיו כאן, אך כאן הוא אחראי לשגיאה מדינית חמורה. זאת הסכנה ב"הכל או לא כלום". כך בדיוק נהגה מועצת יש"ע שפעלה נגד הריבונות על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות, כיוון שאין היא ריבונית על כל השטח. הם אף פעלו בקרב האוונגליסטים, הבייס של טראמפ, נגד התכנית.

תיקון קטן – רפי איתן דיבר על "תכנית אלון-גלילי", אך אין תכנית כזו. התכנית היא תכנית אלון. גלילי התנגד עקרונית לשרטוט מפות. הוא טען שכאשר אנו משרטטים מפה, ויתרנו מראש, טרם המו"מ, על כל השטח שמחוץ למפה וזאת תהיה נקודת הפתיחה שלנו במו"מ. הוא סבר שישראל צריכה להודיע עקרונית על הנכונות לפשרה טריטוריאלית, בלי להציג מפה ובינתיים לקבוע עובדות התיישבותיות בשטח.

אבל מבחינה אחת יש צדק בהגדרה של איתן. ישראל גלילי, בתפקידו כיו"ר ועדת השרים להתיישבות, קבע את מדיניות ההתיישבות על פי מפת תכנית אלון.  

* במציאות הברברית – במלחמה הורגים את חיילי האויב, אחרת הם יהרגו אותנו. במלחמה פוצעים חיילי אויב. במלחמה לוקחים חיילי אויב בשבי, כדי לנטרל אותם. אבל גופות אויב אינן מסכנות אותנו, ולכן אין כל עניין לחטוף אותן, להחזיק אותן בשבי או לעשות בהן כל שימוש זולת החזרתן למשפחות השכולות, כמעשה הומניטרי.

כל הסחר בגופות הוא ברברי. יש לקוות שניתן יהיה להגיע להסכם הומניטרי, גם עם חמאס ועם כל הגרועים באויבינו, שאין יותר כל שימוש בנשק הגופות.

אבל כל עוד הם מחזיקים בגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול ומתעללים במשפחותיהם, אל לנו לשחרר ולו גופת מחבל אחד. עלינו להשתמש בגופות כאמצעי לחץ להחזרת גופות חללי צה"ל.

ולאלה שאומרים: "אבל עובדה שעד כה זה לא עבד" אשיב: ברור שזה לא עבד, הרי הם השיגו, תמורות גופות חללינו, מחבלים חיים. כל עוד הם מאמינים שיוכלו לקבל מחבלים חיים תמורות גופות חללינו, הם לא יסתפקו בפחות מזה. רק אם ישתכנעו שאנו נחושים לא לשחרר ולו מחבל חי אחד תמורת גופה של חלל צה"ל, הם יבינו שהאינטרס שלהם הוא להחזיר את הגופות ולקבל מישראל את כל גופות המחבלים.

היוזמה של גנץ, שאושרה בקבינט המדיני ביטחוני, לא להחזיר גופות מחבלים מאף פלג עד החזרת גופות חללינו, היא יוזמה ברוכה.

* החלילן מיש עתיד – עופר שלח הוא איש "שמאל" קיצוני. עד הקמת יש עתיד הוא הצביע תמיד למרצ (על פי עדותו) ועל פי מאמריו – הוא לא היה מן המתונים שם.

יאיר לפיד הקים מפלגת מרכז, אך לקח את חברו עופר שלח, אולי כדי שיהיה הדופן ה"שמאלית" של מפלגתו; שימשוך קולות משמאל.

בשנתיים האחרונות שלח הפך לדמות המובילה ביש עתיד. כאשר כל כחול לבן, כולל יאיר לפיד, נשבעו ביקר להם שלא יקימו ממשלה שקיומה תלוי ברשימה המשותפת, שלח אמר דברים הפוכים. הוא האיש שרקם את החיבור עם המשותפת ואת רעיון העוועים המעוות של ממשלת מיעוט התלויה ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית. וכמו החלילן מהמלין, הוא הוליך אחריו לטירוף הזה את יאיר לפיד, את בני גנץ ואפילו את בוגי יעלון.

הוא האסטרטג של הפנזטיה האינפנטילית על הדרך להוציא את נתניהו מבלפור – באמצעות הברית עם הרשימה האנטי ישראלית ("רק הצבעה אחת"…), ההשתלטות באמצעות מאיר כהן על הכנסת כדי לחוקק חוקים פרסונליים רטרואקטיביים שיוציאו את נתניהו מבלפור ואו אז הליכוד והימין יזחלו לממשלה וכו' וכו' וכו'. פנטזיה של מגלומן שחושב שחוץ ממנו כולם מטומטמים, כולם ירקדו על פי החליל שלו, כל הכוכבים יסתדרו כפי שהוא יורה להם והתכנית הפנטסטית שלו תתגשם.

אך גם כאן, כמו החלילן מהמלין, הוא גרר אחרי הפנטזיה שלו את יאיר לפיד ובוגי יעלון, אבל הפעם לא את בני גנץ שגילה בגרות ואחריות.

ועכשיו הוא רוצה להחליף את יאיר לפיד. ובעצם, למה לא? אם בלאו הכי המפלגה הזו רוקדת לצלילי חלילו, למה שזה לא יהיה רשמי? ואולי ייצא מזה משהו טוב, אם יש עתיד תתנער מהדופן של שלח, ותחזור להיות מפלגת מרכז.

* נותן בהם סימנים – יאיר לפיד תמך בהקמת ממשלת מיעוט התלויה ברשימה האנטי ישראלית מתוך תאוות שלטון.

בוגי יעלון תמך בכך מתוך סלידה עמוקה משלטון נתניהו, ומתוך עמדה שהמטרה – סיום שלטון נתניהו, מקדשת את האמצעי הזה, אף שהוא מנוגד לכל ישותו.

עופר שלח, מי שרקם את המהלך, תומך בו מסיבות אידיאולוגיות. הוא רואה ברשימה הלאומנית הקנאית האנטי ישראלית שותפה טבעית; שותפה אסטרטגית.

* לא יפה לומר פנטזיה אינפנטילית – חברה העירה לי, שזה לא יפה שאני מגדיר את הפנטזיות של עופר שלח: כך-אפשר-להוציא-את-נתניהו-מבלפור-בחמישה-צעדים-ולמחרת-הליכוד-יזחל-לממשלת-יש-עתיד, כאינפנטילית. זה לא מכובד, זה לא מכבד את האנשים שמאמינים לזה, זה מרחיק.

והיא צודקת. זה באמת לא יפה. לא יפה לומר על הפנטזיה האינפנטילית שהיא אינפנטילית. ורצוי לא לומר על הפנטזיה האינפנטילית שהיא אינפנטילית, כי זה לא מכובד ולא מכבד ומרחיק. אבל אם לא אומר על הפנטזיה האינפנטילית שהיא אינפנטילית, היא לא תהיה אינפנטילית?

כי בין אם אומר על הפנטזיה האינפנטילית שהיא אינפנטילית ובאין אם לאו – רק למי שכמו ילדים מאוד מאוד מאוד רוצים לראות את נתניהו יוצא מבלפור, אפשר למכור אשליה פנטסטית כזאת.

מחשבה בוגרת יכולה הייתה להביא לאחת משתי מסקנות. מסקנה אחת – אחרי שלושה סיבובי בחירות ללא הכרעה, יש להבין שאף צד אינו יכול להקים ממשלה צרה ויש להקים ממשלת אחדות לאומית, כדי לא לדרדר את ישראל לאנרכיה של עוד ועוד סיבובי בחירות וממשלת מעבר אינסופית. מסקנה שניה – ישיבה עם נתניהו היא חציית קו אדום, ולכן יש ללכת לעוד ועוד סיבובי בחירות וממשלת מעבר אינסופית, כי זה עדיף על ישיבה עם נתניהו, ואולי באחד מסבבי הבחירות נתניהו ינוצח.

הפנטזיות של עופר שלח פשוט ילדותיות. מקסם שווא עטוף בנייר צלופן.

* מעשה טירוף – קיימתי שיחה מרתקת עם המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, שכתמיד שופע סיפורים משלל תפקידיו בשירות המדינה.

הוא סיפר לי, שבמסגרת תפקידיו הוא נדרש לעתים קרובות לקחת בכירים בצבא ארה"ב ובכירים במערכת הדיפלומטית האמריקאית לסיורים בגולן, בתקופות המו"מ עם סוריה. באופן כמעט קבוע אמרו לו בני שיחו, בשיחות פרטיות לא לציטוט, שאסור לישראל לסגת מהגולן ושנסיגה מהגולן היא מעשה טירוף.

* איש השנה תש"ף – מדי שנה, מאז 2006, אני מפרסם בגיליון ראש השנה של "שישי בגולן" ושל "חדשות בן עזר" מאמר שבו אני בוחר את איש השנה של השנה היוצאת. איש השנה הוא האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר, לטוב או לרע, על השנה היוצאת או האיש המגלם באישיותו את התופעה המרכזית או האירוע המרכזי של השנה.

אנשי השנה שבחרתי עד כה: תשס"ו – נסראללה. תשס"ז – דניאל פרידמן. תשס"ח – אולמרט. תשס"ט – אובמה. תש"ע – ארדואן. תשע"א – דפני ליף. תשע"ב – בשאר אסד. תשע"ג – יאיר לפיד. תשע"ד – נתניהו. תשע"ה – נתניהו. תשע"ו – יעלון. תשע"ז – טראמפ. תשע"ח – טראמפ. תשע"ט – ליברמן.

מי יהיה איש השנה תש"ף?

* רחל יובל – רחל יובל, בת הזוג של אבי, הלכה לעולמה, בגיל 83, כשנה אחרי מות אבי.

רחל הצטרפה למשפחתנו לפני שלושים שנה והייתה הסבתא של ילדינו.

היא סעדה באהבה ובמסירות את אבי בשנות מחלתו.

ההלוויה התקיימה בחוג המשפחה.

יהי זכרה ברוך!

* זה היה ביתי – ב-1 ביולי 1972, עברנו ל"בית החדש". עברנו מרח' עוזיאל 132 לרח' עוזיאל 153 בר"ג. הייתי אז בן 9.5. בבית הזה עברו שנות ילדותי ונעוריי. ואחרי שאחיי ואני עזבנו את הקן, היה זה "בית הוריי", אך תמיד הוא המשיך להיות גם הבית שלנו. בבית הזה נפטרה אמי לפני 32 שנה. אל הבית הזה נכנסה רחל יובל, בת הזוג של אבי לפני 30 שנה. בבית הזה נפטר אבי בשנה שעברה. ואתמול נפטרה שם רחל. כולם מתו בבית ולא בבית החולים; כפי שרצו.

ילדיה של רחל יושבים שבעה בבית. ביקרתי אותם. ורק כשנכנסתי הביתה הכתה אותי ההכרה, שתם פרק של 48 שנים. שהבית אליו נכנסתי ביום הראשון של החופש הגדול בין כיתה ג' לכיתה ד' התרוקן.

            * ביד הלשון

שלום תמורת שלום – מאז ההצהרה על הסכם הנרמול עם איחוד האמירויות, אנו שומעים, בעיקר מפי ראש הממשלה, את צירוף המילים "שלום תמורת שלום", כביטוי להסכם שלום שלא כלל בתוכו נסיגה ישראלית.

אבי הסיסמה הוא ראש הממשלה השביעי של ישראל, יצחק שמיר. היא נועדה להוות משקל נגד לסיסמה "שטחים תמורת שלום". והיא נועדה לקעקע את האקסיומה לפיה מי שאינו תומך בוויתור על שטחים אינו חפץ בשלום.

מנהיג נוסף שאימץ את הסיסמה והפך אותה לאחד מעיקרי מצעו הוא מנהיג "צומת" רפאל איתן – רפול.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s