שבועות אחדים טרם עקירת יישובי חבל ימית ומפרץ שלמה, ניסתה התנועה לעצירת הנסיגה בסיני ליצור קמפיין שיחולל הלם תודעתי – "הקמפיין הסעודי". בגיליונות השבת של העיתונים הגדולים פורסמה מודעה על גבי עמוד שלם, עם תמונה של פייסל, מלך סעודיה, ותחתיו ערימה של דולרים. הייתה זו פנייה לאזרחי ישראל, בה מקונן פייסל על הדם והכסף הרב שנשפכו לשווא במלחמות בין ישראל לערבים. במקום להשקיע את הכסף במלחמות, הוא מציע לכל אזרח ישראלי שיעזוב את הארץ סכום של חצי מיליון דולר. למודעה צורף מספר טלפון של נציגו. היה זה מספר במשרדי קשר-בראל, משרד הפרסום שעבד עם התנועה. ההנחה הייתה שרבים יענו למודעה. ואכן, אלפי אזרחים, ובהם קיבוצניקים, כפי שיהודה הראל, ממנהיגי התנועה, מקפיד לציין, התקשרו למשרד, עד שלא נותרה ברירה אלא להוסיף סוללת טלפניות. השלב הבא של הקמפיין עתיד היה לכלול מודעות בתגובה להצעתו של פייסל, ובהן תמונות ראשי המתיישבים הנאבקים בנסיגה, תחת הכותרת "אני טמבל". החתומים אמורים היו להסביר שהם דבקים בארצם ולא יעזבוה בעד שום סכום כסף. לאחר מכן תוקם תנועה ציבורית של "טמבלים". אך בטרם הספיקו ליישם שלב זה, התבצעה הנסיגה והיישובים נעקרו.
נזכרתי בסיפור הזה בעקבות תגובתו של יו"ש (אני מודה שאין לי הערכה רבה לאנשים שמתחבאים מאחורי פסבדונים, ואינם מסוגלים לעמוד בשמם המלא מאחורי דבריהם) על מאמרי בנושא עקירת גוש קטיף. עיקר המסר שלו הוא: מה הם מתלוננים? אלו פיצויים אדירים הם קיבלו! איזה עשירים הם נהיו! "ראוי שתגיעו לחוות שקמים, תעלו לקברו של אריק שרון, תתפללו לעילוי נשמתו".
איני יודע מיהו יו"ש, אך כחבר קיבוץ התביישתי לקרוא חבר קיבוץ שסבור שמתיישבים שמפעל חייהם נחרב, הם גורשו מן הבית שבנו, נושלו מאדמתם ונעקרו מחבל הארץ שהפריחו את שממותיה צריכים להודות למי ששפך עליהם כסף. איך קיבוצניק מסוגל לכתוב דברים מרושעים כאלה? איזו בושה. איזה אובדן מצפן, איזה אובדן מצפון, איזה אובדן ערכים, איזה אובדן דרך. איזה היפוך ערכים – עצם המחשבה שמתיישבים ישמחו על חורבן יישוביהם בעבור חופן דולרים. איני יודע מיהו יו"ש, אבל כנראה שעולם הערכים המעוות שלו והמוסר הדקדנטי שלו הוא כמתואר בפי קהלת: וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל.
בימים הקשים של שנות התשעים, כאשר חרב העקירה והחורבן הונפה מעל ראשינו – תושבי הגולן, גם לנו זרקו את דברי האיוולת המרושעים, על כך שאין לנו על מה להלין הרי נקבל כאלה פיצויים… אבל אין סכום כסף בעולם שהיה גורם לחבריי ולי להסכים לעקירה. אני מניח שקשה לאדם כמו יו"ש להבין סולם ערכים כזה. טוב, כנראה שאנחנו באמת טמבלים.
ועתה, כמה התייחסויות עובדתיות לדברים שכתב יו"ש. ראשית, הוא כתב על הפיצויים המוגדלים, אבל האמת היא, כפי שקבעה גם וועדת החקירה של הכנסת, וגם התומכים הנלהבים ביותר של העקירה בוועדה היו שותפים לה, היא שהמדינה נהגה בצורה מופקרת כלפי העקורים שנזרקו לבתי מלון ולקח לחלקם עשר שנים להגיע לבית נורמלי. שנית, יש לזכור שגם הפיצויים שקיבלו העקורים נכפו על הממשלה בידי בג"ץ. הממשלה התכוונה לתת להם פרוטות.
יו"ש כותב שבגין הקים "בחטא" את גוש קטיף כדי לפצות את הימין על עקירת חבל ימית. זו בורות מוחלטת. חבל הארץ שבגין הורה להקים עבור המתיישבים היה "חבל שלום" בחבל הבשור שבנגב המערבי. גוש קטיף לא הוקם בידי בגין, אלא בידי ממשלת המערך. הראשון שהציע להקים את היישובים היה יגאל אלון שהביא את הצעתו להחלטת ממשלה במאי 1968. תכניתו לא התקבלה. בדברי ההסבר לתכנית הוא כתב: "קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו-כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בלִבָּהּ של עזה".
ב-1971 הגה אלוף פיקוד הדרום אריק שרון את תכנית "חמש האצבעות". כוונת התכנית הייתה לקטוע את הרצף הערבי בחמש שלוחות של התיישבות יהודית, מהתוחמת הצפונית שבצפון רצועת עזה ועד חבל ימית בדרום. הוא הזמין לסיור את ועדת השרים להתיישבות בראשות ישראל גלילי והציג להם את תכניתו. גם סגן ראש הממשלה יגאל אלון הצטרף לסיור. הם התלהבו מהרעיון ועל פי עדותו של שרון "עיניהם נצצו".
ואכן, בחלוף שנתיים התכנית החלה לקרום עור וגידים. הגוש קם בפועל ב-1973, עת הוקמה היאחזות הנח"ל קטיף, שאוזרחה בראשית 1977 והוקם בה המושב נצר חזני.
כאשר רבין הציג את הקווים האדומים שלו במו"מ על הסדר הקבע, בנאום שנשא בכנסת חודש לפני הרצח, הוא כלל בהם את גוש קטיף, ואף הביע תקווה שגושי התיישבות כאלו יוקמו גם ביהודה ושומרון.
אכן, בגוש קטיף קמו שני יישובים של עקורים מחבל ימית – עצמונה ואלי סיני, אך לא הייתה זו יוזמתו של בגין, אלא יוזמתם של העקורים, שבחרו להמשיך במעשה חלוצי גם אחרי המכה שקיבלו. עקורי עצמונה הקימו בגוש קטיף את בני עצמון. וגם אחרי עקירתם מגוש קטיף, לא פסה מהם רוח החלוציות. היישוב התפצל לשניים – מחציתו התיישבה בחולות חלוצה ומחציתו בשומריה. שרידי קיבוץ שומריה התפנו מיישובם – אוי לבושה, תמורת פיצויים. עקורי עצמונה הפריחו את השממה שהותירו.
ועל אדמות בני עצמון הוקם בסיס של הג'יהאד האיסאלמי, שממנו שוגרו לאורך השנים מטחי רקטות רבים לעבר אזרחי ישראל. וזאת תמצית סיפורה של "ההתנתקות".
* "הזמן הירוק"
הבלוג של אורי הייטנר 