פוטנציאל ההשפעה

מאז יום שלישי, סדר היום הציבורי והתקשורתי השתנה באחת. את מקום הקורונה והמשבר הכלכלי והפוליטי, תפס האסון בביירות.

אילו אירוע זהה היה מתרחש בארץ רחוקה הוא היה נדחק לשולי החדשות. אולם כאשר הוא בקרבתנו, הוא נוגע לנו ישירות, ואינו יכול שלא להשפיע עלינו.

כאשר אירוע כזה קורה בלבנון, מיד יש המנסים להטיל את האשמה על ישראל. במקרה זה, באופן חריג, לבנון וחיזבאללה נמנעים מכך. חיזבאללה יודע שאם יאשים את ישראל – לא יוכל שלא להגיב תגובה אסטרטגית שבהכרח תוביל למלחמה, והדבר האחרון שלבנון זקוקה לו היום היא מלחמה, שתמיט עליה אסון. נסראללה מבין שמלחמה כזו, שהוא יהיה האשם הישיר שלה, תהפוך את חיזבאללה לבלתי לגיטימי בלבנון. לכן, למרות נטייתו להפצת תאוריות קונספירציה על ישראל, הפעם הוא נמנע מכך. למרבה הצער, יש בתוכנו מי שעושים זאת, כדוגמת פייגלין.

אילו האירוע התרחש בארץ רחוקה, סביר להניח שעיריית ת"א לא הייתה מאירה את חזיתה בדגלה של אותה מדינה. ואילו הייתה עושה כן, הדבר לא היה מעורר מחלוקת בישראל. ובאותה מדינה, לא היו מגיבים בבוז על מחווה כזו, כמו תגובות רבות בלבנון.

האסון בביירות מעלה על המוקד בציבוריות הלבנונית את מעמדו של חיזבאללה; הטפיל שהשתלט על לבנון ומוצץ את לְשָׁדָהּ. רבים מקשרים את הארגון לאסון, בין אם ישירות (כלומר המאגרים שהתפוצצו הם באחריותו) או בעקיפין (העובדה שיש לו מאגרי טילים ותחמושת בביירות שעלולים לגרום לאסון כבד אף יותר). מה תהיינה השלכות האסון על מעמדו של חיזבאללה? כמובן ששאלה זו היא בעלת משמעות גדולה לישראל. ככל שמעמדו ייחלש, כך תיחלש יכולתו לפגוע בנו. ולא פחות חשוב – כך תיחלש יכולתה של איראן להתבסס בלבנון ובסוריה. מצד שני, היחלשות עלולה להביא אותו לצעדי יאוש נגד ישראל, בתקווה שמעשה כזה יחזיר לו את האהדה.

כל מה שקורה במזה"ת ובפרט במעגל הקרוב לנו, טומן בחובו פוטנציאל להשפעה על ישראל. על ישראל להתנהל בסביבה הסוערת שלנו בשום שכל, להיזהר מפעולות שעלולות לפגוע בה ומצד שני, לא להימנע או לחשוש מפעולות החיוניות לביטחונה.

דוגמה לעוצמת ההשפעה על ישראל של אירועים במרחב, היא אירוע זניח שאירע בתוניסיה בדצמבר 2010. פקידה עירונית סטרה על פניו של רוכל רחוב, ירקה עליו והחרימה את רכושו. איך קשור אירוע כזה לישראל? לכאורה, אין לו שום קשר לחיינו. אולם כאשר הרוכל, מוחמד בועזיזי, הצית את עצמו הוא חולל התקוממות עממית בתוניסיה, שהתפשטה למזרח התיכון כולו. היא הביאה למהפכה במצרים שהעלתה לשלטון את האחים המוסלמים ואח"כ להפיכת הנגד של א-סיסי. היא חוללה את מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה. היא הכניסה את איראן לסוריה בניסיון להקים בה מאחזים עוינים בקרבת ישראל. היא יצרה והעלתה את דאעש שהשליט באזורים רבים לתקופת מה חליפות איסלמיסטית קנאית. היא החזירה את רוסיה לסוריה ולמזה"ת. היא יצרה ברית סמויה בין ישראל למדינות הציר הסוני המתון (יחסית). היא משפיעה על עתידם של הסכמי השלום עם מצרים וירדן.

כיצד על ישראל לנהוג בתוך הכאוס האזורי? המדיניות הישראלית בעשור "האביב הערבי" היא נכונה ואחראית, ועלינו לדבוק בה: א. נייטרליות במלחמות הפנים ערביות והימנעות מוחלטת מהתערבות בהן. ב. פעולה אקטיבית ותקיפה נגד מה שעלול לסכן את ישראל, כמו ההתבססות האיראנית בסוריה. ג. סיוע הומניטרי, כפי שנעשה בקבלת פצועים מסוריה וכפי שהוצע השבוע ללבנון.

* "ידיעות אחרונות"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s