פינתי השבועית ברדיו: מערבה מכאן

מערבה מכאן/ תרצה אתר

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 3.8.20

לפני שבועות אחדים חגגנו בפינתנו את יום ההולדת השבעים של שלומית אהרון. באותו שבוע נולדה גם ריקי גל. נדמה לי שהולדתן של שתי דיוות איכותיות כל כך באותו שבוע לא ממש עומד בכללי הסטטיסטיקה. אז היום, באיחור קל, נחגוג את יום הולדתה ה-70 של נערת הרוק הנצחית ריקי גל.

ריקי גל היא זמרת מעולה, אחת האהובות עליי, הן בזכות שירתה והן בזכות הרפרטואר האיכותי שלה; רובו פרי שיתוף הפעולה שלה עם מתי כספי.

בכתבת טלוויזיה לציון יום הולדתה השבעים, הוגדר השיר "נערת רוק", של יצחק לאור ומתי כספי, כשיר המזוהה אתה ביותר. האמת היא שהופתעתי לשמוע את האמירה הזאת, אבל ריקי גל עצמה אימצה אותה ואישרה את האבחנה. את "נערת רוק" השמענו בפינה לא מכבר.

שירה האהוב עליי ביותר של ריקי גל, שאף אותו השמענו באחת הפינות הראשונות, לפני קרוב לעשור, הוא "על ראש שמחתי", של נעמי שמר ומתי כספי. כפי שאמרתי באותה פינה, זהו אחד משיריה החשובים ביותר של נעמי שמר, וכך היא עצמה ראתה אותו.

עוד שיר שהשמענו כאן, והוא מאוד מאוד מזוהה עם ריקי גל, עוד טרום תקופתה כסולנית, הוא "ילד רע", של אהוד מנור וקן גלובוס מתוך אופרת הרוק "בני בום".

בעיניי, השיר המזוהה עם ריקי גל ביותר, הוא שיר הנושא של תקליט הסולו השני שלה "מה זאת אהבה", של אהוד מנור ומתי כספי. סביר להניח שעוד נשמיע אותו פעם.

השיר שעמו החלטתי לחגוג את יומולדתה השבעים של ריקי גל, הוא שיר המחבר שלושה כישרונות אדירים: המשוררת תרצה אתר, המלחין מתי כספי והזמרת ריקי גל.

מתי כספי הלחין את השיר תשע שנים לאחר מותה הטרגי של תרצה אתר, לתקליט הסולו הראשון של ריקי גל בהפקתו, ניהולו המוסיקלי והלחנת כל שיריו. התקליט, "ריקי גל" שמו, יצא לאור ב-1987. הוא כלל שירים נפלאים, ובהם "ילד אסור ילד מותר", "נערת רוק", "הנה פתחתי חלון", "טוקיו גדולה", "מערבה מכאן" ואחרים.

התקליט נולד שנה קודם, כאשר מתי כספי הלחין שירים לאלבום, ואז הגיע למסקנה שהם מתאימים יותר לזמרת. הקשר בין מתי כספי לריקי גל היה ארוך שנים, עוד מתקופת השירות הצבאי, אף שהם שירתו בלהקות שונות, היא בלהקת חיל הים והוא בלהקת פיקוד דרום. היא מספרת ששנים חלמה על שיתוף פעולה עמו. הוא הציע לה את התקליט – והתוצאה נפלאה.

השיר שנאזין לו היום הוא "מערבה מכאן". השיר מורכב משני בתים שונים זה מזה והלחן שכתב מתי כספי שונה מאוד בין הבית הראשון והשני. בכך הוא היטיב לפרש את השיר. יש לציין שזה שיר לא קל, הן במילותיו והן בלחנו המורכב, ולמרות זאת הוא הצליח מאוד וזכה לפופולריות רבה, השמעות רבות, צעידה ממושכת במצעדי הפזמונים ואף במצעדים השנתיים.

לחנו של הבית הראשון נמרץ, נחרץ, משפטים קצרים, מבטא את המילים הנחרצות והדעה הנחרצת המובעת בהם. הלחן של הבית השני אטי יותר, רגוע יותר, שלו יותר, משדר תחושה של בית. ואכן, כאלה המילים. הבית הראשון מבטא ניכור, זרות ופחד ממקום מסוים הנמצא מערבה מכאן. הבית השני מבטא את הביטחון של הבית המוכר והחם.

המקום של השיר הוא שפת הים. הים הוא החיץ בין הכאן לבין המערבה מכאן. לא כדאי להרחיק מערבה מכאן, היא מסבירה. כי שם הכל אחר. עומדים שם צוקים, ומחכים ומחכים. מחכים למה? לא ברור, אך ברור שיש כאן ציפיה שאינה מתממשת. יש שם מגדלים, ציפורי ענק, שעוני-קוקיה מוזרים – מחזות סוריאליסטיים. הכל רחוק, זר, מוזר ומפחיד. היא כל כך חוששת משם, שהיא קובעת לעצמה את הגבול, עד כמה היא מוכנה להתקרב לשם. הגבול הוא  המפגש של מי הים וחול הים. "מספיק להגיע עד קצה החול, מקום שם המלח מחליד את גדרות הזמן". איזה משפט נפלא.

בבית השני כבר אין זכר לאותו מקום מפחיד מערבה מכאן. בבית השני המקום הוא הבית, שממנו יוצאים לטייל, אך בלי להתרחק ממנו. כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל, אבל לשוב למפתן המוכר והחם. עד היכן ראוי לטייל? עד הים. זה הגבול המערבי, עם השמש אשר שוקעת. שם שני בני אדם יושבים לרגע ומטפסים, צעד צעד. והיא מסיימת: אחר כך אפשר לכתוב על זה סימפוניה משגעת. כאומרת, שזוג אוהבים, בית חם, טיול קצר, ישיבה על שפת הים, הם הדרמה האמתית של החיים, אפשר לכתוב על זה סימפוניה משגעת. זה מספיק מסעיר, לא צריך את הסערות של מסעות אל מעבר לים.

ניתן לפרש את השיר הזה כשיר אוטוביוגרפי. אחרי נישואיה הראשונים של תרצה אתר עם השחקן והבמאי עודד קוטלר, הם נסעו לשנים אחדות לארה"ב והיא חוותה שם תקופה קשה מאוד, סוערת, מסויטת; היא לקתה בדיכאון עמוק, ניסתה לשים קץ לחייה. היא חזרה לארץ והתגרשה. ואמריקה הרחוקה במערב נותרה בה כזיכרון רע ומאיים. היא הייתה שם זרה ומנוכרת.

הבית שבנתה עם בנץ', בעלה השני, מוצג כבית החם, המעניק לה את הביטחון שהיא כה זקוקה לו.

מַעֲרָבָה מִכָּאן עוֹמְדִים צוּקִים

וּמְחַכִּים, וּמְחַכִּים.

מַעֲרָבָה מִכָּאן יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים.

מִגְדָּלִים. צִפֳּרִי עֲנָק.

שְׁעוֹנֵי־קוּקִיָּה מוּזָרִים.

מַעֲרָבָה מִכָּאן, הַכֹּל אַחֵר

לֹא כְּדַאי לְהַרְחִיק מַעֲרָבָה מִכָּאן.

מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ עַד קְצֵה הַחוֹל

מָקוֹם שָׁם הַמֶּלַח מַחֲלִיד

אֶת גְּדֵרוֹת הַזְּמַן.

 

כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד, יֵשׁ לָצֵאת לְטַיֵּל

עִם אַרְנָק. מִטְרִיָּה. כְּפָפָה. מַקֵּל.

לַעֲקֹף אוֹתִיּוֹת וְאוֹתוֹת בְּלָבָן

לַחֲצוֹת שְׁבִילֵי חָצָץ, לְסַלְסֵל תִּימְרַת עָשָׁן

זְעִירָה. וְלָשׁוּב לַמִּפְתָּן

הַמֻּכָּר וְהַחַם

מִן הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר שׁוֹקַעַת

לָשֶׁבֶת שָׁם רֶגַע, שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם

וּלְטַפֵּס לְמַעְלָה — צַעַד צַעַד

אַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר לִכְתֹּב עַל זֶה

סִימְפוֹנְיָה מְשַׁגַּעַת.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s