פינתי השבועית ברדיו: מחכה

מחכה / ריטה

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 1.6.20

חודשיים וחצי לא השתמענו, הרבה זמן, האמת – הרבה יותר מדי זמן. ואני מודה שהתגעגעתי. ואני גם לא ממש מבין למה התכנית לא שודרה. הרי הייתי  מוכן לשדר עם מסיכה, כדי לא להדביק את המאזינים.

ברור שאת הפינה הזאת אקדיש לנושא שמעסיק אותנו בחודשים האחרונים, הקורונה. אפשר להשמיע שירי נגיפים, כמו "תה עושה סחרחורת" או "קונצרטינה וגיטרה" עם המילים:

היא סיפרה לו על אנגינה

ועל ספירט וסקיפידר

ועל כל מיני רוטינה

של דלקת וקתר.

והוסיפה וסיפרה

בזמרה למר זברה

גם על כל מיני כולרה

של קוליטיס וחררה.

ועל חינה ורצינה

ועל שמן קיק היא שרה.

אבל האמת היא שכבר השמענו את השיר הזה. ואפשר להשמיע שירי בידוד, סגר ועוצר ועוד.

אבל אני חיפשתי שיר שמבטא את הציפיה בימים הקשים של הסגר, להשתחרר ולצאת לתקופה טובה יותר. ואין כמו השיר "מחכה" של ריטה, כדי לבטא את הציפיה הזאת, ואת האופטימיות הקיומית שמפעפעת בכל מילה ובכל אות בשיר.

ועוד סיבה להשמיע את השיר הזה, היא שהמלחין שלו, עידן רייכל, זכה בכבוד להדליק משואה בטקס השאת המשואות בהר הרצל ביום הזיכרון, טקס שהיה קצת הזוי בהעדר קהל. לעידן רייכל עצמו יש גרסת כיסוי יפה מאוד לשיר.

ולמרבה הצער נוספה אתמול סיבה נוספת, והיא מותו של הגיטריסט שניגן בהקלטת השיר, הגיטריסט של ריטה ושל זמרים נוספים, יונתן פריג', שנפטר מדום לב בגיל 41.

אני אוהב מאוד את השיר "מחכה". זה שיר שמזה למעלה מעשור אימצתי כשיר של עידוד ותקווה במצבים קשים, בעקבות כישלונות ומול קשיים. הוא מרגש אותי מאוד וחיכיתי להזדמנות מתאימה להשמיע אותו.

את השיר כתבה ריטה בעצמה. השיר יצא לאור כסינגל בינואר 2008, וצורף לתקליטה התשיעי "רמזים". השיר היפה הזה, המעורר הזדהות של המאזין, זכה מיד להצלחה גדולה, להשמעות רבות, לשהייה בראש המצעדים ולמקום החמישי ברשימת השירים המושמעים בעשור השני של המאה ה-21.

חלק בלתי נפרד מהשיר הוא הקליפ המיוחד שלו. אני רואה בקליפ פרשנות מיוחדת מאוד לשיר. כאשר אנו מדמיינים מישהי מחכה, אנו רואים לנגד עינינו מישהו היושבת בביתה, או על ספסל בגינה, יושבת בפאסיביות ומחכה. הקליפ הוא קליפ שכולו תנועה. לאורך כל הקליפ, המצולם שחור לבן, ריטה הולכת בנחישות ונחרצות. יורדת במדרגות, יוצאת לרחוב עיר, הולכת ביער ועל גבעת כורכר לחוף הים. הולכת ללא הפסקה, סקסית כתמיד, כמובן. וכשאני מתאר את הקליפ כפרשנות לשיר, אני מתכוון לפרשנות של הציפיה. את השיר היא פותחת במילים "יום אחד זה יקרה". כלומר, איננו מקדמים את הדבר שאנו מצפים לו, אלא מחכים לו בפאסיביות, ויום אחד הוא יקרה מאליו – בלי שנרגיש, משהו ישתנה. "משהו". משהו יגע בנו. אנחנו פאסיביים. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד. זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד.

אבל המשהו הזה – חיכה גם הוא. הוא חיכה שנבחין בו. כלומר, כדי להגשים את אותה השאיפה שאנו מחכים לה, יש לנו תפקיד אקטיבי, להבחין בו. ואת האקטיביות הזאת מבטא הקליפ. קליפ שאין בו רגע של מנוחה, רגע של עצירה. ריטה כל הזמן הולכת, כל הזמן בתנועה.

מלבד המשפט "וחיכה שנבחין בו", כל השיר מדבר על האקטיביות של המשהו. משהו ייגע בנו. אבל הקליפ מסביר שהוא לא יבוא מעצמו. התפקיד שלנו להביא אותו. ואולי אני מפרש זאת כך, כי קשה לי להזדהות עם שיר המדבר על ציפיה פאסיבית, ודרך הקליפ אני מתחבר אליו, כי האקטיביות היא הבסיס לאופטימיות ולאמונה שלי. והשיר הוא הרי שיר של אופטימיות ואמונה – שאסור להתייאש ותמיד יש להאמין שיום אחד זה יקרה ומשהו ישתנה – משהו שאנו רוצים לשנות.

נאזין עכשיו לריטה ברדיו, אבל אחרי ההאזנה היכנסו לקליפ.

יום אחד זה יקרה

בלי שנרגיש, משהו ישתנה

משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו

ולא יהיה ממה לחשוש.

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד

זה יבוא בטוח בעצמו

כאילו היה שם תמיד

וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה

הידיים הקפוצות יתארכו

והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל

זה יבוא, כמו שהטבע רגיל

להיות שלם עם עצמו

יום אחד זה יקרה

בלי שנרגיש, משהו ישתנה

משהו יגע בנו, משהו יירגע בנו

ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד

זה יבוא בטוח בעצמו

כאילו היה שם תמיד

וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה…

וזה יבוא, אתה הרי יודע

לא הכל יטלטל אותנו

לא הכל יכה

ומה שייפתח לנו

מחכה

 

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: מחכה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s