ועדות חקירה ותרבות הכסת"ח

משבר הקורונה עדין בעיצומו וכבר נשמעים קולות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. עצם הקריאה הזאת, נועדה לייצר אווירה של כישלון ומחדל שיש לחקור אותם. למיטב הכרתי, מאזן הביניים של ההתמודדות עם הקורונה רחוק מאוד מההגדרה כישלון, אך את דבריי אייחד לעצם העיקרון של ועדת חקירה משפטית.

נקודת המוצא שלי היא, שבין כשמדובר בכישלון ובין כשמדובר בהצלחה, וסביר להניח שלרוב האמת היא אי שם על קו הרצף שבין כישלון להצלחה, יש לחקור אירועים כדי להפיק לקחים וללמוד הן מן ההצלחות והן מן הכשלים. הדרך הפחות מתאימה לכך היא ועדת חקירה משפטית.

האם ועדת חקירה, בראשות שופט, היא מקום לבחון במדינה דמוקרטית החלטות מדיניות וביצועיות לגיטימיות של ממשלה נבחרת? בניגוד לחשדות בפלילים, שאותם אך ורק המערכת המשפטית צריכה לברר ויש להדיר ממנה לחלוטין כל מעורבות פוליטית, לא כן בכל הקשור למדיניות וביצוע. על הממשלה מוטלת האחריות, תפקידה לקבל החלטות ולאחר מעשה נכון לבחון את התוצאות. בחינת התוצאות אינה סוגיה משפטית שלשופט יש לגביה שיקול דעת מיוחד, אלא סוגיה ציבורית. הדמוקרטיה מספקת לציבור דרכים רבות לבקר את הממשלה ולבחון את דרכה, בכנסת, בתקשורת ובמשפט הדמוקרטי העליון – בחירות. תרבות ועדות החקירה היא תרבות קלוקלת של משפוט; בחינת סוגיות בלתי משפטיות במשקפיים משפטיות. אין בכך תועלת. יש בכך נזק.

הנזק הוא הציפיה שנוצרה, מאז ועדת אגרנט, לא לוועדה שמטרתה להפיק לקחים, אלא לוועדה שמטרתה לערוף ראשים. הלקחים עליהם ממליצה הוועדה, הם תמיד בצל "הבשר", ההמלצות הפרסונליות. אם אין המלצות כאלו, זו "ועדת טיוח". אם ההמלצות נוגעות רק לדרג המבצעי, הן מוגדרות "הטלת אחריות על הש"ג". ואכן, מי שנושא באחריות הוא תמיד הדרג המדיני. לשם כך אין צורך בוועדת חקירה. האם תמיד אחריות פירושה הדחה? לא בהכרח. אך תרבות ועדות החקירה יוצרת ציפיה להדחה. זו תרבות שיצרה משוואה: הדחה או טיוח.

ועדת חקירה משפטית כמוה כמשפט. מקבלי ההחלטות באים אליה כנאשמים לבית המשפט. הם מצטיידים בהגנה משפטית ומטרתם היא להוכיח את חפותם, להציג אליבי ולהטיל את האשמה על אחרים. המחויבות שלהם היא לעורם. לא כן בתחקיר, דוגמת התחקירים הצה"ליים. בתחקיר צה"לי, שנעשה הן אחרי הצלחה והן אחרי כישלון, המטרה היא הפקת לקחים, ולכן המשתתפים בו אינם מנסים לגונן על עצמם אלא להיות שותפים בחקר המדויק ביותר של האירוע, על מנת להגיע למסקנות הנכונות לשם הפקת הלקחים המיטבית. תרבות ועדות החקירה מעודדת תרבות של כסת"ח, והכסת"ח הוא האויב הגדול ביותר של למידה והפקת הלקחים.

* "ידיעות אחרונות"

2 מחשבות על “ועדות חקירה ותרבות הכסת"ח

  1. אורי אתה כל כך צודק ! התפתחה במחוזותינו תרבות קלוקלת של "עריפת ראשים". ואם כבר הייתי מקים ועדת חקירה בענין הזה, הייתי בודק בעיקר את הפן המוסרי, ואת העדר הדוגמא האישית: נוכח משבר הקורונה ראשת ממשלת ניו-זילנד קיצצה משכרה. היא אמרה שזה לא ישפיע הרבה על תקציב המדינה, אך ברצונה לתת דוגמא אישית. ואילו אצלנו- מול מליון ורבע מובטלים, ומאה אלף בעלי עסקים סגורים, חברי הכנסת לא רק שלא מורידים את שכרם, אלא אף מעלים אותו, ועומדים להקים ממשלה מנופחת, עם 34 שרים, שמטבע הדברים 30 מתוכם יהיו מערבבי אויר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s