פינתי השבועית ברדיו: שיר הפרחה

שיר הפרחה / עפרה חזה
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 18.11.19

אסי דיין ביקש בצוואתו, שבהלווייתו ישיר הקהל את שירו "שיר הפרחה". היה זה מחזה סוריאליסטי. בית העלמין של נהלל בגבעת שמרון, הנושא על גבו מורשת של ציונות, חלוציות, חקלאות וביטחון. הלוויה רבת משתתפים של אדם בן 68 שהלך לעולמו. והקהל שר את… "שיר הפרחה".

זה היה מוזר מאוד. בעיניי, אפילו נלעג. אני חושב שמותר ואפילו רצוי לצחוק בהלוויה ובטח לשיר. אבל עם כל הכבוד… שיר הפרחה? זאת המורשת שיוצר חשוב ורבגוני כמוהו משאיר לעולם. שיר ללא שום אמירה? מוזר.

השבוע הבנתי. אסי דיין הקדים את המאוחר בחמש שנים, אבל השבוע האקט שלו, והשיר חסר המסר שלו, הפכו להיות ממש למחאה נגד הפלצנות ונגד עריצות הפוליטיקלי קורקט.

"שיר הפרחה" הוא שיר חביב, קצת שטותניקי, עם מנגינה סוחפת, של זמרת אהובה, מתוך סרט בינוני, שעלה לאקרנים לפני ארבעים שנה בדיוק – "שלאגר". לא בדיוק שירת מופת, מתוך סרט שלא בכדי לא זכה באוסקר.

בדרך כלל שירים כאלה אינם שורדים ארבעה עשורים. מה יש בו ב"שיר הפרחה" שבזכותו הוא שרד. השיר הזה מגלם את אופנת הדיסקו של שנות השבעים והשמונים והוא נשאר להיט של מסיבות הריקודים ובזכות זה הוא שרד. בזכות הלחן המקפיץ של צביקה פיק, ובזכות המילים החביבות והקלילות ובזכות ההומור ואולי גם בזכות העובדה שרבים רוצים להיות קצת, לפעמים, פרחות ופרחים. וכמובן, בזכות עפרה חזה. השיר לבטח לא שרד בהיותו שירה גדולה וגם לא בזכות מסר חשוב.

השבוע התבשרנו שבפסטיגל הקרוב תשיר את השיר אנה זק, אבל לשיר לא יקראו "שיר הפרחה" אלא "שיר" והמילה פרחה תעקר ממנו. מה שמזכיר לי את מי שמבקש לקנות פלפל, אבל בלי פלפלים. הרי כל מה שיש בשיר הוא הפרחה, ואם נוטלים ממנו את הפרחה, לא נשאר ממנו כלום. אבל משטרת הפוליטיקלי קורקט החליטה שהמילה פרחה היא פויה ומי שיאמר פרחה יחטוף עם סרגל על קצות האצבעות.

זה לא חינוכי ולא מתאים לילדים. לא מתאים לילדים? אז אל תשירו את זה בפסטיגל. אני מבין ש"בא לי בימים, בא לי בלילות" – זה מתאים לילדים… העיקר שיבוא להם לצעוק אאא… בלי להשתמש במילה האסורה.

זה פאתטי. זה מגוחך. ואני מודה שזה ממש מעצבן אותי.

זה מעצבן אותי, כי עיקור השירים הוא אקט אנטי תרבותי. שיר מבטא תקופה ומה שהיה להיט גדול מבטא אותה שבעתיים. פתאום מוחקים תקופה, כי רוח אותה תקופה אינה פי.סי?

גדולי המשוררים כתבו שירים שאינם יכולים לעבור היום, כי בנורמות של היום הם מיזוגיניים. אז מה? נמחק מהתרבות הישראלית שירים נפלאים, כמו "וידוי" של אלכסנדר פן וכמו "זמר שלוש התשובות", "ניגון עתיק" ו"אנקש" של אלתרמן, כי אינם עומדים בתקן המקובל בימינו? מי שלא אוהב – שלא יקשיב ושלא ישיר, אבל שלא ינסה למחוק אותם או לסרס אותם, כי זהו סירוס התרבות. כן, אפשר לשיר את השירים הללו, ללמוד אותם, לאהוב או לשנוא אותם, ולדבר עליהם. ולגנות את המסר שלהם. ולהבין שמדובר בתקופה אחרת.

כשיולי תמיר הייתה קומיסרית החינוך, היא הקימה ועדה לפסילת שירים שאינם מתאימים לתקופתנו הפמיניסטית. ופתאום שירו המקסים של שלום חנוך "קח לך אישה ובנה לה בית" – פסול. כנראה ש"חורשת האקליפטוס" איכשהו עבר להם מתחת לרדאר, כי הרי גם שם, לא עלינו, "אבא על גבעה בנה לה בית" רחמנא לצלן.

במקרה זה טוענת משטרת הפוליטקלי קורקט שפרחה הוא כינוי גנאי עדתי, כלפי מזרחיוֹת. אבל הרי כל דובר עברית יודע שזה לא נכון. כשמדברים על פרחה, על פרחיות, על פרחיאדה, מתכוונים לצורת התנהגות, ואין לכך כל הקשר עדתי. על כך ניתן לומר, שעצם העובדה שאותה צורת התנהגות מוגדרת בשם מזרחי, מעידה על דעה קדומה. על כך משיב מחקרו של הבלשן ד"ר רוביק רוזנטל, חוקר הסלנג, על מקור המילה. אכן, מקור הביטוי הוא מרוקאי. במרוקאית משמעות הביטוי פרחה הוא בדיוק המשמעות המוכרת לנו לפרחה – המונית, קלת דעת, שאין לה ראש למילים ארוכות וכו'. והביטוי שהיה נפוץ בקרב העולים ממרוקו נטמע בסלנג העברי.

אז עכשיו הפכו את "שיר הפרחה", שלא בטובתו, לשיר עם מסר אסור. כאמור, זה לא שיר עם מסר, אבל אם כבר רוצים להלביש עליו מסר, הוא בדיוק הפוך מהטענות נגדו. כיוון שכאן אומרת הדוברת, שגם אם זה לא מוצא חן בעיניכם ואתם רוצים להשתיק אותי, "בא לי לצעוק: אני פרחה".

אף פעם לא היה בתכניתי להשמיע את השיר הזה בפינה הזאת, אבל השבוע יש לכך צידוק של ממש. הפעם זו פינת מחאה נגד הפלצנות. כי לנוכח הטרֶפֶת הזאת, גם לי בא לצעוק אני פרחה. או אם לתמצת את תחושתי על האקט האנטי תרבותי הזה לשתי מילים, אומר בקצרה: יאללה יאללה.

יש לשיר הפרחה למעלה מעשרים גרסאות כיסוי, כולל של המלחין צביקה פיק, מה שמוכיח עד כמה השיר הזה אהוב. לא, אין לי שום כוונה להשמיע את אנה זק ב"שיר". צפיתי בקליפ שלה, והוא אחד הדברים היותר פרחיים שנתקלתי בהם לאחרונה. אשמיע את עפרה חזה, שבקרוב נציין עשרים שנה לפטירתה, ב"שיר הפרחה".

אין לי ראש למילים ארוכות
ואתה מן מילה ארוכה שכזאת.
צ'או ידידי וד"ש לחייך,
בתקווה שתבין את הפרחה.
השמש של פראג' קורעת את הים,
ואני מפליגה בתוך הכפכפים.
לאן שייקחו האורות אני שם,
עם הלקה, הליפסטיק ושאר דאוו'ין.

כי בא לי לרקוד, ובא לי שטויות
בא לי לצחוק ולא בא לי עליך
בא לי בימים ובא לי בלילות
בא לי לצעוק: "אני פרחה".

פנים שלא עושות חשבון,
וג'ינס בסטייל שכתוב בעיתון.
סלסול נצחי בשערות,
ופוסטרים במקום קירות.
רוצה לאהוב כמו בסרטים,
חתיך שיבוא באנגלית וצבעים.
COME ON BABY המטוס מחכה,
ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה.

כי בא לי לרקוד…

פעם כשיהיה לי זמן להיות גדולה,
פעם תיגמר המסיבה.
כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן
בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן.

כי בא לי לרקוד…

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s