רק לא ממשלת מיעוט

לאחר כישלונו של נתניהו בהרכבת הממשלה, יעבור הכדור לידיו של בני גנץ. אם הוא יכשל, חלילה, צפוי לנו סיבוב שלישי של בחירות מיותרות ובזבזניות, המשך שיתוק מערכות השלטון, העמקת השנאה והקרע בעם ואחרי הכל – רבים הסיכויים שהן תסתיימנה באותה תוצאה; תיקו שיחייב בחירה בין ממשלת אחדות לאומית לבין… סיבוב בחירות רביעי.

אילו גנץ ביקש את עצתי, הייתי מציע לו, בראש ובראשונה, לא לנסות להקים ממשלה צרה, ולא כל שכן – ממשלת מיעוט. אפילו לא כמהלך טקטי.

ממשלת מיעוט תוכל להתקיים, אם בכלל, רק בתמיכת הרשימה המשותפת. תמיכה כזו היא משענת קנה רצוץ ומנוגדת לאינטרס הלאומי של ישראל. ישראל נמצאת במציאות ביטחונית קשה, ומאותגרת בידי אויבים מרים בחזיתות רבות. קיומה של ממשלת מיעוט כזאת יעמוד בספק בכל פעולה למימוש זכותה של ישראל להגנה עצמית. נשער לעצמנו תסריט ריאלי מאוד, ששבוע לאחר הקמת הממשלה, חמאס יאתגר את ישראל בירי מאסיבי של רקטות לעבר יישובי הדרום. כל תגובה שממשלת ישראל תחליט עליה, תוגדר בידי הרשימה המשותפת כ"תוקפנות של הכיבוש" והיא תפיל את הממשלה. ישראל תקלע למשבר פוליטי בעיצומו של משבר ביטחוני, והציבור הישראלי יעניש קשות את מי שהקים ממשלה כזאת. גם מהלך סרק של מו"מ-דמה על ממשלה כזו, יכתים את כחול לבן, ויפגע קשות בדמותה ובתדמיתה.

קואליציה בתמיכת הרשימה המשותפת היא מעילה באמונם של בוחרי כחול לבן. לא רק כיוון שלאורך הבחירות גנץ הבהיר שלא תקום קואליציה עם גורמים אנטי ציוניים, אלא קודם כל כיוון ששמה של כחול לבן מעיד על זהותה ועל מהותה. כחול לבן, צבעי דגל הלאום, צבעי הציונות; זו אמירה ברורה שכל מצביע של כחול לבן מודע לה – זו הצבעה ציונית, למפלגה ציונית, שתקים קואליציה ציונית, כדי ליישם מדיניות ציונית.

ממשלה צרה עם החרדים, ליברמן ומפלגת העבודה היא כמובן ממשלה ראויה, אך בניגוד לכחול לבן, ליברמן מתנגד לקואליציה עם החרדים וקשה לי להאמין שהוא יתפשר. אפשר לגשש ולבדוק, אך הסיכויים לכך אפסיים.

הממשלה היחידה האפשרית היא ממשלת אחדות לאומית רוטציונית של כחול לבן והליכוד. על גנץ להזמין את נתניהו למו"מ ישיר, ללא תנאים מוקדמים, על הקמת ממשלת אחדות. אבל הפעם מו"מ אמתי, כלומר בין כחול לבן והליכוד בלבד, בלי סינדולים, חישוקים, בלוקים ותרגילים מסוג זה. את המו"מ הזה יש לפתוח בהצהרה משותפת, שאף מפלגה אינה פסולה לקואליציה, וכל מפלגה שתקבל על עצמה את קווי היסוד עליהם תחלטנה שתי המפלגות הגדולות, תוכל להצטרף לקואליציה.

מן הראוי שבממשלת האחדות הלאומית, גנץ יכהן ראשון כראש הממשלה ונתניהו יתפנה לעסוק בענייניו המשפטיים. אם יזוכה – יחליף את גנץ בחלוף שנתיים. אם יורשע – הליכוד יבחר מנהיג אחר שיחליף את גנץ. זו הדרך הישרה, הפשוטה והמובנת מאליה, ואותה על כחול לבן להציג במו"מ עם הליכוד. אך זו אינה צריכה להיות עמדה אולטימטיבית, אלא עמדה במו"מ ללא תנאים מוקדמים. אין לפסול מראש את מתווה הנבצרות שהציע הנשיא. הוא בעייתי, אמנם, מבחינה חוקתית ומעשית, אך היתרון בו, הוא שמי שהוגש נגדו כתב אישום לא ימלא בפועל את תפקיד רוה"מ. כמובן שמתווה כזה יחייב הסכם קואליציוני ברור בנוגע לעיתוי הנבצרות ומשמעותה, כדי לסכל מראש תרגילים והתחכמויות של נתניהו. מניעת סיבוב בחירות שלישי מחייב את כחול לבן והליכוד להתפשר ולהגיע להסכמות על ממשלת אחדות לאומית.

* "ידיעות אחרונות"

מחשבה אחת על “רק לא ממשלת מיעוט

  1. אני מקווה שנתניהו יכשיל כל הקמת ממשלה ע"י גנץ כפי שגנץ מנע כל אפשרות להקים ממשלה ע"י נתניהו. הדרך הנכונה היא ללכת במרץ לבחירות שלישיות. העם חייב לשלם על הליכתו כעיוורים אחר מפלגת הגנרלים הלא-דמוקרטית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s