מלכים ב כא: תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו (מאמר חדש)

במחזור הראשון של מיזם 929 כתבתי מדי יום מאמר על הפרק היומי בתנ"ך, כמעט 929 מאמרים על כמעט כל 929 פרקי התנ"ך. כעת, במחזור השני של המיזם, אני מעלה מדי יום בדף הפייסבוק את המאמר שכתבתי לפני כ-3.5. היו מעט מאוד מאמרים שאותם פספסתי במחזור הראשון, ואני משלים זאת במחזור השני. כזה הוא הפרק היומי, מל"ב כא, המתאר את מלכות מנשה ואמון, ובו מתוארת נבואת החורבן של ממלכת יהודה.

****

למה חרבה ירושלים? על מה ולמה חרב בית המקדש הראשון?

התשובה הברורה נמצאת בפרק זה. בגלל מנשה. הדברים נאמרים בפירוש ובפירוט: לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב, וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם, כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ. וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי, וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה, לְבַד מֵחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.

על פי חז"ל הבית הראשון חרב בשל שלושה חטאים, שעליהם נאמר "יהרג ובל יעבור": שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה. על פי המסופר על מנשה, הוא עבר ובגדול על שפיכות דמים ועבודה זרה. בניגוד למלכים אחרים שחטאו, על מנשה לא מסופר אפילו על דבר חיובי אחד שעשה, ואי אפשר אפילו להעיד עדות אופי להקלת עונשו.

הבעיה היא שהעונש הוא לכל העם, ובעוד דורות אחדים. משמעותו, הוא שבעצם אין אפשרות לתשובה. הרי בניגוד לבנו אמון, שחטא כמותו, נכדו יאשיהו, עשה הישר בעיני ה' ותקופת מלכותו מתוארת כמלכות מופת. אך על פי פרק כא, גם אם כל המלכים ינהגו כראוי, זה לא יעזור, כי העונש כבר נקבע. ואם שערי תשובה ננעלו – דומני שיש בכך בעיה אמונית חמורה.

לא ידוע מי הנביא שהביא את דבר ה' בפרק זה, אך ניתן לומר שהוא משורר נפלא, והמטפורות שהשתמש בהן יפות מאוד. והשפה העברית הרוויחה מנבואתו את הניב היפה: אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.