* הממשלה הראויה והרצויה – אני מעריך מאוד את מנהיגותו של ריבלין, שעצר את משחקי הקואליציות ב"נדמה-לי", ואת משחקי "תפאדל תהיה אתה ראשון", והוא מטיל את כל כובד משקלו כדי לקדם במהרה הקמת ממשלת אחדות לאומית.
ממשלת אחדות לאומית רוטציונית אינה רק הפתרון היחיד האפשרי לפלונטר הפוליטי, שימנע את הטַרֶפֶת של סיבוב בחירות שלישי, אלא מלכתחילה זו הממשלה הראויה והרצויה. זו עשויה להיות ממשלת פיוס לאומי, שעשויה לשקם מחדש את ההסכמה הלאומית, ולעצור את השפעתם הרעה של הכוחות הצנטריפוגליים המושכים את החברה הישראלית לקצוות, להיגררות המחנות אחרי שוליהם המטורפים מן הסוג של הכהניסטים ושוברים שתיקה למיניהם.
נכון, כמו כחול לבן, הרשימה שלה נתתי את קולי, גם אני ייחלתי לכך שנתניהו יפנה את מקומו או שמפלגתו תראה לו את הדרך החוצה, וממשלת האחדות תהיה עם הליכוד בראשות מנהיג אחר. אבל פוליטיקה היא אמנות האפשרי, ויש להשלים עם העובדה שנכון לעכשיו אין סיכוי לתרחיש הזה. ולכן, נכון לקיים את המו"מ עם הליכוד בראשות נתניהו.
על שני דברים כחול לבן חייבת להתעקש. א. התחייבות של נתניהו לא לבקש חסינות. ב. שהראשון ברוטציה יהיה גנץ. הסיבה לכך אינה דווקא שהוא עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, אלא מצבו המשפטי של נתניהו. הוא עומד כעת בפני שימוע, ויתכן מאוד שגם בפני משפט. במשך השנתיים הוא יוכל להתרכז בניהול ענייניו המשפטיים ולהילחם על חפותו. אם יזוכה, הוא יחליף את גנץ כעבור שנתיים. אם יורשע, יבחר הליכוד מנהיג אחר.
* טירון – "נתניהו חייב להיות ראש ממשלה ראשון במקרה של רוטציה", אומרים תומכיו, "בשל הניסיון הרב שלו. שהטירון גנץ ילמד שנתיים ואז…"
פעם אחת הצבעתי בעד בנימין נתניהו – בבחירות הישירות לראשות הממשלה ב-1996. הייתה זו התמודדות בין מי שהיה פעמיים ראש הממשלה, פעמיים שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר ותפקידים מיניסטריאליים, פרלמנטריים ומנהליים נוספים (פרס) לבין מי שהיה סגן שר החוץ וסגן שר במשרד ראש הממשלה. בחרתי בטירון, ואילו עמדתי היום באותה סיטואציה הייתי חוזר על בחירתי. כי ניסיון זה דבר חשוב, אך אינו חזות הכל. הוא לא היה השיקול המכריע בעיניי, ואז באמת היה מדובר בטירון ולא ברמטכ"ל, עם כל הניסיון שרמטכ"ל רוכש גם בשנות השתתפות בישיבות הקבינט.
אלמלא מצבו המשפטי של נתניהו, הניסיון היה בהחלט שיקול משמעותי בקביעת סדר הרוטציה. בסיטואציה הנוכחית זה שיקול כמעט בלתי רלוונטי.
* בלי בלוקים – המו"מ על ממשלת האחדות הרוטציונית, צריך להיות אך ורק בין כחול לבן והליכוד. עליהם לגבש קווי יסוד, וכל מי שקווי היסוד יתאימו לו, מוזמן להצטרף. על כחול לבן לעמוד על כך, שאין זה מו"מ עם "בלוק", שמסונדל מראש לתביעות קיצוניות של המפלגות החרדיות וימינה. אם המפלגות החרדיות תקבלנה את קווי היסוד שייקבעו בין המפלגות הגדולות, כולל בענייני דת ומדינה, שלבטח לא יהיו דומים כלל לקווים של קואליציה שתלויה בחרדים – הן תתקבלנה בשמחה.
* משפטים ותקשורת – בכל הרכב של ממשלת האחדות הלאומית, כחול לבן חייבת להחזיק בתיקי המשפטים והתקשורת. אין צורך להסביר למה.
* כבדהו וחשדהו – האם אתה סומך על גנץ? שואלים אותי. אתה בוטח באמירתו שלא יחזור על השגיאה של ההתנתקות ושלא תהיה כל נסיגה חד צדדית? אתה סומך על התחייבותו שבקעת הירדן תהיה ישראלית לעד? אתה מאמין לאמירתו שירושלים השלמה תהיה בידינו? לקביעתו שהגולן לא יעמוד לכל מו"מ?
תשובתי היא שבני גנץ מעולם לא נתן לי סיבה כלשהי לפקפק באמינותו. דומני שאין לו רקורד כזה. להיפך. ולכן, אני סומך עליו.
ויחד עם זאת, לעולם איני שוכח את האמירה שאמר פעם זלמן ארן לבן גוריון (כן, בזמן בן גוריון שרים העזו לבקר את ראש הממשלה, לחלוק עליו, להצביע בממשלה נגד הצעותיו, שלפעמים כלל לא היה להן רוב וכך גם במפלגה): "אני הולך אחריך בעיניים עצומות. אבל מפעם בפעם אני פוקח עין תורנית, כדי לראות שהעיניים שלך אינן עצומות".
זו גישתי לכל מנהיג ולכל פוליטיקאי, גישה מפוכחת של כבדהו וחשדהו. והיא מבוססת על ניסיון. השתתפתי בעצרת ה-25 שנים להתיישבות בגולן, 12 יום לפני בחירות 1992, ושמעתי את רבין מכריז: "לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל". וכאשר נבחר לראשות הממשלה, נשא ונתן עם אסד על הפקרת, הפקרת, ביטחון ישראל – נסיגה מהגולן.
בתקופת המאבק על הגולן, השתתפתי בפגישות רבות עם ראש האופוזיציה נתניהו. תמיכתו במאבקנו הייתה נחרצת. הוא עלה להזדהות עמנו בשביתת הרעב בגמלא, ואמר מילים כדורבנות. וכראש הממשלה הוא הסכים במו"מ עם אסד לנסיגה מלאה מהגולן ועקירת כל יישובי הגולן.
כאשר אהוד ברק השתחרר מצה"ל, יהודה הראל נפגש אתו והציע לו להצטרף לדרך השלישית ולעמוד בראשה. ברק אמר ליהודה: "אני מזדהה ב-100% עם העמדות של הדרך השלישית, אך לא אצטרף אליה. כדי להגיע לעמדת ההשפעה שאליה אני חותר, עליי להצטרף למפלגה גדולה. לכן אצטרף לליכוד או למפלגת העבודה". כשנבחר לראשות הממשלה, מי ש"הזדהה ב-100% עם העמדות של הדרך השלישית" נקט מדיניות הפוכה ב-180 מעלות מדרכה: חתר באובססיביות מטורפת לנסיגה מהגולן, הציע לחלק את ירושלים כולל העיר העתיקה ולסגת מהבקעה, בניגוד לעמדת כל הממשלות ולעמדת מפלגתו. אגב, שבועות ספורים לפני שהציע לערפאת בקמפ-דיוויד את חלוקת ירושלים, הוא נשבע אמונים לירושלים השלמה והמאוחדת בריבונות ישראל, בטקס יום ירושלים בגבעת התחמושת.
לקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001, השתתפתי בפגישה של ראשי ועד יישובי הגולן עם אריק שרון, בלשכתו במצודת זאב בת"א. הייתה זו שיחה ארוכה, מלבבת ומרתקת. במהלכה הוא אמר לנו: "יש דבר אחד שעשיתי ושעליו אני מתחרט – תמיכתי בעקירת יישובי סיני. לעולם לא אתן את ידי לעקירת יישוב בארץ ישראל". שאלתי אותו מיד: "אני יכול להוציא זאת לתקשורת?" והוא השיב בחיוב. בתום הישיבה מיהרתי להוציא את דבריו בהודעה לתקשורת. שרון נבחר ועקר את גוש קטיף.
לכן, גם כאשר אני מאמין במנהיג פוליטי, לעולם לא אהיה חסיד שוטה שלו, לעולם לא אעריץ אותו, לעולם לא אלך אחריו בעיניים עצומות. תמיד אבדוק אותו בשבע עיניים.
* תזכורת – באירוע לציון 25 שנים לשביתת הרעב בגמלא, סיפר קהלני איך נתניהו, ראש האופוזיציה, הגיע לביקור הזדהות בגמלא, הצטלם אתו, הכריז הכרזות… ואחר כך נבחר לראשות הממשלה והמשיך את המו"מ על נסיגה מהגולן.
* ביזור הכוח – שאלה שרבים הפנו אליי לאחרונה: איך זה אתה, שהתנגדת לאקטיביזם השיפוטי וכתבת נגדו עשרות מאמרים לאורך שנים רבות, הפכת פתאום למגן בית המשפט?
שאלה טובה. ובכן, עמדתי בנושא האקטיביזם השיפוטי נשארה כשהייתה. אולם היום סוגיית האקטיביזם היא שולית ולא כל כך חשובה. היום האיום הגדול על הדמוקרטיה הוא הניסיון לסרס את בית המשפט ולהכפיף אותו למעשה לראש הממשלה ששולט בעוצמה חסרת תקדים בממשלה ששולטת באופן מוחלט בכנסת וכעת רוצים שהכנסת הזאת תבחר את השופטים. כלומר שנתניהו, המסובך מעל הראש בפלילים, יבחר למעשה, את השופטים. היום הסוגיה היא ניסיונו של נתניהו להעמיד את עצמו מעל החוק ולהימלט מאימת הדין. היום הסוגיה היא הלגיטימציה לשחיתות לעומת מלחמת חורמה בשחיתות. היום הסוגיה היא הניסיון להמציא "דמוקרטיה" חדשה, שעל פיה המנהיג מבטא את רצון העם, ולכן כל מה שהוא עושה או רוצה לעשות, מבטא את רצון העם, כולל מעשי שחיתות ועבריינות, וכל מי שניצב בדרכו חותר נגד רצון העם. היום הסוגיה היא מלחמת חורמה במדינת החוק ובשוויון בפני החוק או הגנה על מדינת החוק. היום הסוגיה היא הסתה חמורה נגד מערכות החוק והפצת העלילה הנוראה, תאוריית הקונספירציה המטורללת על איזו "מדינת עומק" מדומיינת, שקשרה קשר לתפור תיקים לנתניהו כדי לבצע מהפיכה נגד רצון העם. מול האיומים הללו, האקטיביזם השיפוטי הוא בעיה קטנה.
יש הבדל בין ביקורת עניינית על בית המשפט העליון, על החלטות אלו או אחרות שלו, על האקטיביזם השיפוטי, לבין הטלת דופי בהגינות של השופטים והצגתם ככנופיה מושחתת שרודפת את רוה"מ.
ההתנגדות שלי לאקטיביזם השיפוטי נובעת מאותו מקום שבו אני נלחם נגד האקטיביזם השלטוני נוסח נתניהו (בסגנון פוטין וארדואן). ההתנגדות שלי ל"הכל שפיט" וההתנגדות שלי ל"הכל משיל" נובעות מאותה תפיסה דמוקרטית של ביזור הכוח, ושל הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים. אני יוצא נגד כל רשות שמנסה לצבור כוח יתר ולפגוע באיזונים ובבלמים, הן כאשר זו הרשות השופטת והן כאשר זו הרשות המבצעת. כעת האיום הגדול יותר הוא ההשתלטות הכוחנית של הרשות המבצעת.
* צבא העם – פורום המנהלים של אורטל ערך אמש ביקור בחוות השומר – שם מתקיימת טירונות לחיילים מרקע סוציואקונומי קשה מאוד או כאלה שמאופיינים בחוסר מוטיבציה קיצונית לשירות בצה"ל. מדובר באוכלוסיות שבעבר לא היו מגייסים לצה"ל. היה זה מפגש מעורר השראה עם מפעל לאומי נפלא, שבו צה"ל נותן מענה יוצא דופן לצעירים שהמסלול שלהם היה חד חד כיווני לעבר עולם הפשע, ובזכות התכנית הם הופכים לחיילים ואזרחים נורמטיביים, מועילים ותורמים לחברה. לא מעטים מהם הופכים ללוחמים ביחידות השדה, למפקדים ואף לקצינים. נפגשנו עם קצינה ומפקדות מסגל החווה ושוחחנו אתן, ואי אפשר היה שלא להתלהב מהמוטיבציה האדירה והאמונה הגדולה בשליחות הלאומית שהן מבצעות; אמונה שנותנת להן כוחות להתמודד בנחישות ובהצלחה בקשיים האדירים של התפקיד הקשה והמחייב שלהן.
וחשבתי, שכדאי להביא לסיור במקום את אלה שמטיפים להפיכת צה"ל מצבא העם ל"לגיון שכירים מקצועני". מעבר לעובדה שזה רעיון הבל מבחינת צרכי הביטחון של מדינת ישראל, מדינה קטנה מוקפת אויבים החותרים להשמדתה, השונה כל כך ממדינות שחיות ביחסי שלום ושלווה עם שכנותיהן ומחזיקות צבא שנלחם נגד אויבים אלפי ק"מ מחופיהן – זה גם רעיון עוועים מבחינת החברה הישראלית והחוסן החברתי והלאומי.
לא הופתעתי להיווכח שמרבית המפקדות הן בוגרות שנת שירות או מכינה קדם צבאית. ולא בכדי, הן הציגו את השנה הזאת כהכשרה החשובה ביותר שלהן למהות שהן מגשימות כעת.
כמובן, שבעבורי עצם השהיה (ולא בפעם הראשונה) במקום שבו הייתה חוות סג'רה, שבו פעל הקולקטיב ההתיישבותי בסג'רה, שבו היה מרכז ארגון בר-גיורא וארגון "השומר", שבו נבט הרעיון השיתופי, היא כשלעצמה חוויה מרוממת נפש וממלאת מצברים.
* ביד הלשון
תש"פ או תש"ף? – איך נכתבת השנה הבאה עלינו לטובה – תש"פ או תש"ף? התשובה היא תש"ף, בדיוק כפי שהיו תש"ן, תש"ם, תש"ך, תר"ץ ותר"ף.
השנה היא מילה, וכמו כל מילה שמסתיימת באות פ"א, היא נכתבת בפ"א סופית – ף, וה-ף אינה דגושה.
זו קביעה חד משמעית של האקדמיה ללשון עברית.
לקראת שנת תש"ך, לפני שישים שנה, התנהל מעל דפי העיתונות פולמוס ער בשאלה זו – תש"כ או תש"ך. מאמרים ומכתבים למערכת צדדו בעמדה זו או זו בהתלהבות. בכתב העת של האקדמיה ללשון עברית, "לשוננו לעם", התפרסם מאמר שכנראה הכריע את הכף. כתב אותו הבלשן ד. תמר, שהביא אסמכתא בת אלף שנים, משנת ד' תש"ך (שנת 959-960 למניינם), שכבר אז כתבו בכ"ף סופית.
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 
אני סתם נודניק
במידה ותהיה ממשלת אחדות רוטנציונית כאשר גנץ הראשון ונתניהו מטפל בבעיות המישפטיות שלו ( ואני בעד) ואחרי שנתיים ( במידה ויזכה או ראש ליכוד אחר) מה קורה עם יכיר לפיד? הוא ויתר על הרוטציה?
גנץ מפר את ההסכם עימו? גנץ יתן לו שנה וחצי מהשנתיים שלו? או חלק יחסי לשנה וחצי משנתיים ןלא מ-4?
חלק מרכזי וההתנגדות שלי לכחול לבן היא שאני בעד גנץ ואני ממש נגד לפיד
אהבתיאהבתי
בוודאי שאם תהיה רוטציה בין גנץ לנתניהו, בלי קשר לשאלה מי מהם ראשון, לא תהיה רוטציה עם לפיד.
אהבתיאהבתי