עד כאן!

"לתושבי מדינת ישראל!
הממשלה וראש הממשלה קיבלו כבר החלטה על נסיגה מכל הגולן ועל עקירת כל היישובים. מידע זה הגיע ממקורות במשרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד הביטחון, מקורות מהימנים בארה"ב ובמדינות ערביות הלוקחות חלק בתיווך.
הבוקר תפתח בגמלא שביתת רעב לזמן בלתי מוגבל, תוך קריאה לעם לקום ולעלות לגולן ולהצטרף למאבק על הגולן בגמלא.
כתוצאה מהמצב החדש, ועד יישובי הגולן החליט על הוצאה לפועל של מבצע 'עוז 94'.
זה הרגע לפעול בטרם יהיה מאוחר.
אנו פונים לכל הציבור ולכל מי שעל רכבו או על מרפסת ביתו שלט 'העם עם הגולן', להתפנות מעיסוקיו ולעלות לגולן – לגמלא.
עכשיו הזמן להוכיח לראש הממשלה רבין ולממשלתו, שהעם עם גולן.
שובתי הרעב, תושבי הגולן וראשי המאבק דורשים מראש הממשלה רבין לחזור על הבטחותיו לציבור בישראל, על פיהן בכל הסכם שייחתם עם סוריה תשמר האחיזה הביטחונית וההתיישבותית בגולן ויימשך פיתוחם וחיזוקם של יישובי הגולן. זה המנדט שרבין קיבל מן העם ועל פיו עליו לפעול".

בבוקר יום א', 11 בספטמבר 1994, לפני 25 שנים בדיוק, פרסמנו את ההודעה הזאת ששודרה במלואה בכל כלי התקשורת, בראש כל מהדורות החדשות. באותו בוקר עלינו, חבריי ואני, לגמלא העתיקה, שם שבתנו רעב במשך 19 יום.

19 יום לא אכלנו. 19 יום שתינו רק מים. 19 יום שבהם רבע מיליון ישראלים עלו אלינו לרגל להביע את הזדהותם.

19 יום שבהם לא ירדנו מן הכותרות, ומדי יום סוקרנו בשני ערוצי הטלוויזיה שפעלו אז, בתחנות הרדיו, בעיתונות ובתקשורת העולמית.

19 יום שבהם המערכת הפוליטית לא יכלה להתעלם – ח"כים וסיעות רבות עלו לגמלא להיפגש אתנו; מי כדי להביע תמיכה, מי כדי להתווכח עמנו, ומי (אולי הרוב) מתוך ידיעה שהתקשורת נמצאת בגמלא ותסקר את הביקור. התקשורת הביאה את הפוליטיקאים, ומשבאו הפוליטיקאים הם משכו את התקשורת וחוזר חלילה – וקולנו נשמע ברמה, תרתי משמע.

ערב קודם לכן, אלפים רבים מתושבי הגולן גדשו את פארק קצרין העתיקה לעצרת חרום, שכותרתה: "עד כאן! לא את הגולן!", ובה הכרזנו על מבצע "עוז 94" שמרכזו – שביתת רעב ללא הגבלת זמן. בראש המבצע עמד יו"ר שדולת הגולן בכנסת, ח"כ ממפלגת העבודה, גיבור ישראל אביגדור קהלני. יהודה הראל יזם את השביתה, היה האסטרטג שלה והמוח מאחוריה ומנהיג השובתים. בין השובתים היה גם סמי בר לב, ראש המועצה המקומית קצרין. אלי מלכה, יו"ר ועד יישובי הגולן היה האמרגן, המפיק והבמאי הגדול, שניצח ביד רמה על המבצע, מבחינה פוליטית ולוגיסטית. שביתת הרעב הייתה הצלחה גדולה; נדבך חשוב בהצלחת המאבק על הגולן.

****

כשאני בוחן לאחור את העשור של המאבק על הגולן, המאבק הציבורי המוצלח והאפקטיבי ביותר בתולדות המדינה, אני סבור שהפעולה המוצלחת ביותר בו, לא הייתה הפגנת הענק בכיכר רבין, "אם כל ההפגנות" – ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, שבה השתתפו מאות אלפי אזרחים, בינואר 2000. גם לא שביתת הרעב בגמלא. הפעולה המוצלחת ביותר הייתה… סטיקר. דבקית בעברית.

מי שנסע אז בכבישי ישראל, לא יכול להתעלם מן התופעה המדהימה סביבו – מרבית המכוניות נשאו את הסטיקר "העם עם הגולן". שלט "העם עם הגולן" היה תלוי על עשרות אלפי מרפסות בערי ישראל. ולאורך שנים בכל צומת בארץ עמדו מספר פעילים עם השלט "העם עם הגולן". צבענו את הארץ בגולן. היה זה מסר אפקטיבי ביותר, שהטריף את יריבינו. הם לא יכלו להתעלם מכך. לצביעת הארץ בגולן היו מספר מטרות. ראשית, להוכיח שלמרות שהמאבק מונהג ומנוהל מהגולן, בידי ועד יישובי הגולן – זהו מאבק לאומי, שרוב העם תומך בו. שנית, לבטא בעוצמה, באופן מוחשי ביותר, את ההתנגדות לנסיגה. שלישית, להעביר למקבלי ההחלטות את המסר הפשוט – העם מתנגד לנסיגה. ואכן, לא היה ולו סקר אחד שהיה בו רוב לנסיגה.

צביעת הארץ בגולן נבעה ממניע נוסף – אופי המאבק. מראשית המאבק, הגבלנו את עצמנו בקווים אדומים שלא זזנו מהם לאורך כל המאבק: לא אלימות, לא איום באלימות, לא הפרת חוק, לא פגיעה בציבור. מאבק מכובד ודמוקרטי, על פי חוק. חסימת כביש, למשל, הייתה מחוץ לתחום.

אבל בסוג כזה של מאבק יש גם בעיה. איך משדרים נחישות ואיתנות עם המגבלות הללו? פעולות מן הסוג של שביתת הרעב היו התשובה. בשביתת הרעב בגמלא הפגנו נחישות, והוכחנו שניתן להיות נחוש ומאיים, בלי לאיים ובלי לפרוע חוק.

****

אחד המסרים הבולטים במאבק שלנו, היה חוסר המנדט של הממשלה לפעול בניגוד מוחלט להתחייבותה בבחירות. בפניה לציבור בראשית שביתת הרעב ציטטנו מתוך מצע מפלגת העבודה בבחירות. אך הציטוט הפופולרי היה מתוך נאומו של רבין 12 יום לפני הבחירות, בעצרת לציון 25 שנה להתיישבות בגולן: "לא יעלה על הדעת, שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר, את רמת הגולן". לא היה ילד שלא דקלם את המשפט הזה על פה. שידרנו את הסרטון עם דבריו של רבין אפילו כתשדיר בבתי הקולנוע. דרשנו להביא כל הסכם למשאל עם.

רבין נענה, הודה שלא ביקש ולא קיבל מנדט לנסיגה, והתחייב פומבית להביא את ההסכם, אם יושג, למשאל עם. אולם הוא סירב לחוקק את ההתחייבות. קבוצת ח"כים ממפלגת העבודה בהנהגת קהלני יזמה את הצעת חוק שריון הגולן. הגשת הצעת החוק הפסיקה את שביתת הרעב. האמת היא שהפסקנו אותה ברגע שחששנו שהיא תפסיק לעניין את הציבור ואת התקשורת, כי כמה אפשר להשאיר נושא בכותרות? עצם החזקתו כך כמעט 3 שבועות היה הישג אדיר, והעדפנו לסיים את השביתה בשיא.

****

בפרשת השבוע, "כי תצא", מוצגות הלכות המלחמה, ובין השאר מי פטור ממנה: "מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ… וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ … וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ … מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ".

בהנהגת ועד יישובי הגולן לא רצו שאצטרף לשביתה, בשל היותי דובר ועד יישובי הגולן, ובמבצע הזה עליי להיות בכושר שיא, במיטבי. כיוון שהתעקשתי, ניסו לשכנע אותי בנימוקים אחרים. "רק לפני חודש התחתנת", אמרו לי חברים, "איך כך אתה פתאום עוזב את ביתך, את אשתך הטריה, הולך לתקופה ארוכה אל הלא נודע, אולי מסכן את עצמך, את חייך? הרי אפילו על פי התורה אתה פטור מן המלחמה".

השבתי, שעל פי חז"ל, הפטוֹרים הללו נוגעים רק למלחמת רשות. ואילו למלחמת מצווה חובה על כולם לצאת: "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ככתוב במשנה. ומהי מלחמת מצווה יותר מאשר המאבק על הגולן?

וכך, במהלך השביתה התבשרתי בבשורה מרוממת הנפש, על כך שאשתי נושאת ברחמה את ילדנו הבכור. הבשורה הזו טענה אותי באנרגיות שגם "אלף לחם" לא ישתוו להן.

מתוך השביתה, ניהלתי את המערכה התקשורתית, ודווקא אז הייתי בשיא כושר הפעולה.

עד היום, כל אימת שאני מתבקש להצביע על חוויה משמעותית ומכוננת בחיי – אני מצביע על 19 ימי שביתת הרעב בגמלא.

****

אין לי ספק, ששביתת הרעב הייתה נדבך משמעותי ביותר בניצחון. והיום, 25 שנים מאוחר יותר, הגולן ישראלי ופורח ומתפתח, חוק יסוד שהובלנו מחייב משאל עם על כל ויתור על שטח שבריבונות ישראל וארה"ב הכירה בריבונותנו על הגולן. ניצחנו!

* שובתי הרעב בגמלא (כולל שובתים שהצטרפו במהלך השביתה או פרשו לפני הסוף): יהודה הראל (מרום גולן), סמי בר לב (קצרין), דרורה שנק (מרום גולן), אפרת בדיחי (קשת), עלית איתם (נוב), אמתי שלם (מבוא חמה), מיכאל לנדסברג (אורטל), אורי הייטנר (אורטל), מוטי רישין (בני יהודה), דורון טיומקין (קצרין), דורון בוגדנובסקי (מרום גולן), סטיב רוזן (כפר חרוב), משה סבוראי (שקד) רענן לוי (עשרת). במהלך השביתה הצטרפו אלינו לימים אחדים ראשי עמותת "השדרה הכפולה" ובהם פרופ' אלישע האס, דובי הלמן, פרופ' אברהם וכמן ודודיק רוטנברג. במקביל אלינו, דיוויד ספלמן, אז חבר גונן והיום תושב עין זיוון, שבת רעב ליד בית התק"ם בתל-אביב.

* "שישי בגולן"

מחשבה אחת על “עד כאן!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s