זרע הארץ היא מִחְיָה

שישה מי יודע? שישה סדר משנה. לכל סדר שם. והסדר הראשון הוא סדר זרעים. הסדר עוסק – רובו ככולו, בהלכות הקשורות בעבודת אדמה (10 מתוך מסכתות עוסקות בהלכות חקלאות. ה-11, שהיא הראשונה, היא מסכת ברכות, ולא בכדי – פרי העבודה החקלאית הוא ביטוי לברכה המושפעת על הארץ ועל האדם).

ולמה נבחר דווקא סדר זרעים לפתוח את המשנה? מסביר הרמב"ם: "והתחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצוות מיוחדות בזרע הארץ, וזרע הארץ היא מִחְיָה לכל בעלי חיים, וכיוון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת השם".

ובשפתנו – החקלאות היא יסוד החיים. אם אין חקלאות – אין חיים.

****

אנחנו נמצאים בתקופה אחרת. המשנה נכתבה בתקופה שבה רוב בני האדם עסקו בחקלאות. היום מעט מאוד חקלאים יכולים להזין את כל אוכלוסיית כדור הארץ. יש יחס הפוך בין קידמה טכנולוגית וכלכלית של מדינה לבין מספר החקלאים בתוכה ויחס הפוך בין מספר החקלאים לכמות התוצרת. כלומר, דווקא מדינות שבהן אחוז החקלאים הוא הקטן ביותר, מפיקות את התוצרת החקלאית הרבה ביותר ומאכילות את הארצות הבלתי מפותחות, שאחוז החקלאים בהן גבוה.

עם זאת, דבר אחד לא השתנה וכנראה לא ישתנה לעולם – החקלאות היא יסוד החיים. אם אין חקלאות – אין חיים.

החקלאות היום חדשנית וחכמה, ויודעת להפיק הרבה ממעט, להמציא עוד ועוד זנים חדשים, טעימים וטובים יותר של פרי, לנצל בצורה טובה ויעילה יותר את משאבי הטבע, להתמודד עם תנאי מחסור. ובכך היא מעניינת יותר. ועם זאת, חדשנית ככל שתהיה, עדין יש בעבודה החקלאית אותם ערכים שהיו בה מימים ימימה – הקשר בין אדם ואדמה, אהבת האדמה, אהבת הטבע, הסבלנות הנדרשת בהמתנה לתהליך היווצרותו של פרי, הזיקה למחזוריות עונות השנה והשפעת כוחות הטבע. ובשל אלה החקלאות היא גם כלי חינוכי. היא כלי חינוכי שמכין את הנער לחיים דרך הערכים הכרוכים בעבודת האדמה. היא כלי חינוכי לא רק כהכשרה מקצועית בחקלאות, אלא כהכנה אמתית ומשמעותית לחיים, בכל דרך חיים שיבחר הבוגר. היא כלי להפוך את הבוגר לאדם טוב יותר.

אני אוהב מאוד ומעריך מאוד את הרעיון של פנימיית "אדם ואדמה", ולא רק את הרעיון אלא את הביצוע והתוצאות, כפי שנוכחתי בהם בסיור שנערך לפני חודשים אחדים בפנימיית "אדם ואדמה" בחצבה. ואני גאה ונרגש על פתיחת פנימיית "אדם ואדמה" באורטל. אני גם שמח על שיתוף הפעולה שלנו עם תנועת "השומר החדש", שאני רואה בה את התגלמות הערכים של אורטל והיכולת להנחיל אותם ברחבי החברה הישראלית, ומקווה שהקשר בינינו לבינה יהפוך לשותפות אסטרטגית בתחומים שונים. נטלנו על עצמנו את המשימה, מתוך רצון לתרום לחברה הישראלית, אך אני בטוח שלא פחות מכך, אנחנו נִיתָּרֵם מכך, נהיה קיבוץ טוב יותר, כמאמר השיר "לבנות ולהיבנות".

****

מתוך כתבה של בן כספית ב"מעריב" על "אדם ואדמה" [ההדגשות שלי]:

"החלום שלי", אומר עמית מאיר, ההוגה והמייסד הראשון, "הוא שתהיה רשת חינוך לאומית לחקלאות, שתייצר את השדרה המנהיגותית הבאה של המדינה, שתחזיר את הנוער לשורשים, לערכים, לחיבור לאדמה. רשת שתלמד את הנוער שלנו לקבל אחריות, לחשוב גם על הכלל, על המדינה, לחזור לצניעות, לפשטות, לעבודה".

החלום הזה נמצא עדיין בחיתוליו, אבל כל מי שחזה בניצנים הנובטים בחצבה, הבין שזה אמיתי. "אנחנו לא צריכים יותר מדי", אומר מאיר, "כרגע יש בחצבה 50 תלמידים, ואני יודע שזה בקושי שתי כיתות בבית ספר רגיל. אני שואף שיהיו בארץ 20 תכניות כאלה, בכל אחת 120 חבר'ה. זה הכל. זה מייצר השפעה אדירה. זו סיירת מובחרת. זה מייצר שינוי".

הדימוי שבו משתמש מאיר הוא של יחידה 101. "היא פעלה בקושי חמישה חודשים ושינתה את תורת הלחימה של צה"ל. 80 איש בסך הכל, כולל מנהלה ותומכי לחימה, שהפכו את הצבא על פיו. זה מה שאנחנו רוצים לעשות כאן, רק בחינוך. לשלב בין עשייה לחינוך. לא רק למידה פורמלית. לא רק ציוּנים. גם ערכים, עבודה, חיבור לאדמה, לציונות, ליהדות, למשמעות. אנחנו רוצים להיות בכל הארץ, בעמק יזרעאל, ברמת הגולן, בלכיש, בעמק חפר, בעוטף עזה, בבקעה, בכל מקום. המרחב ההתיישבותי צמא לזה. החקלאים מתפללים שזה יקרה. השינוי הזה חייב להגיע".

****

המשימתיות היא חלק מן ה-DNA של אורטל; התובנה שאנו חיים לא רק לעצמנו, אלא כשליחות של נשיאת משימות לאומיות, למען החברה הישראלית. כמובן שעצם התיישבותנו בגולן היא משימה לאומית גדולה, שעיצבה את גבולות המדינה. אך אף פעם לא הסתפקנו בכך. כבר בשנים הראשונות אורטל הקימה את שבט הצופים "שיאון" בקצרין, אך הוא לא האריך ימים. במשך השנים קלטנו ארבעה גרעיני עולים וגרעין "צבר", אירחנו חיילים בודדים, ארחנו ואנו מארחים משפחות אריתראיות ועוד הרשימה ארוכה.

אולם כבר הרבה שנים אנו מחפשים אתגרים גדולים יותר. בשנה שעברה, במוצאי השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, נערכה שיחה שבה החלטנו להגדיר את עצמנו "קיבוץ משימתי".

והנה, לא חלפה שנה ואנו מקימים את פנימיית "אדם ואדמה" באורטל. כל זאת, בזכותו של רן קמינסקי, שההחלטה הזאת הייתה אקורד הסיום של קדנציה מוצלחת מאוד כמזכיר אורטל, ומאז הוא הפעיל את כל היכולות הבולדוזריות שלו, יחד עם המחויבות הערכית והמשימתית שלו, והנה, ב-1 בספטמבר תפתח באורטל פנימיית "אדם ואדמה" בניהולו. כל הכבוד!

עם זאת, אל לנו לראות ב"אדם ואדמה" את מיצוי המשימתיות של אורטל. יש להמשיך וליצור יוזמות נוספות שתבאנה לידי ביטוי את תשוקת המשימתיות והתרומה לחברה הישראלית, ואת ריבוי היכולות והכישרונות של חברי אורטל.

האתגר של העשור החמישי לאורטל, הוא היותנו קיבוץ משימתי.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s