צרור הערות 7.8.19

* צעד חשוב בדרך להקמת היישוב החדש – המועצה הארצית לתכנון ובניה אישרה את הקמת היישוב החדש בגולן (רמת טראמפ). זו בשורה מצוינת; עוד שלב חשוב בדרך להקמת היישוב. השלב הבא הוא החלטה אופרטיבית של הממשלה, אך היא לא תוכל להתקבל בממשלת מעבר, ולכן תדחה לאחרי הבחירות. כל ממשלה שתיבחר תקבל את ההחלטה, ולכן אין לי ספק שהיישוב קום יקום. יש לי הזכות להיות חבר בוועדת ההיגוי להקמת היישוב החדש של המועצה האזורית גולן. המשימה שלנו – הקמת יישוב טוב, חזק, עם גרעין רציני ואידיאליסטי שיישא אותו.

* בגידת הפסיכיאטר – המעשים (לכאורה) של ליצמן, שעליהם מבססת המשטרה את התשתית הראייתית, הם חרפה. לא פחות משהוא עבר על חוקי מדינת ישראל, הוא עבר על חוקי דת ישראל.

ואף שהוא העומד בראש המערכת ונושא בעיקר האשמה, אסור בשום אופן לפטור מאשמה את הפסיכיאטרים ששיתפו עמו פעולה. אם החשדות נכונים, מדובר באנשים שבגדו במקצועם ובחובתם לציבור והפרו את שבועת היפוקרטס.

פוליטיקאי מושחת אינו יכול להצליח במעשיו ללא שיתוף פעולה של אנשי המקצוע. איש מקצוע שמשתף פעולה עם מעשי שחיתות של נבחר הציבור הממונה, מועל בתפקידו, והחשש למקום עבודתו אינו יכול להיות תירוץ. הנה, גם בפרשת מעדניית "בית ישראל – גולדי'ס", אנשי המקצוע שיתפו פעולה עם ליצמן.

אוי לנו, שראש הממשלה ושלושה שרים חשודים בפלילים.

* ההשחתה – אני קורא בזעזוע את התגובות של הביביסטים על פרשת ליצמן, והם מעידים יותר מכל על ההשחתה הציבורית שנתניהו גורם לה; השחתה שהיא חמורה פי כמה וכמה יותר מכל פרשיות השחיתות שהוא מעורב בהן. הנה דוגמית אחת מני רבים: "עוזרים לקמפיין ליברמן נגד הדתיים להיות לשון מאזניים – זה כל הסיפור". כלומר המשטרה תפרה תיק לליצמן. מדובר בחשוד, בין השאר, בסיוע לפדופילית להימלט מאימת הדין, באמצעות כוחו כשר (או סגן שר) הבריאות, ובכך לסכן ילדות רבות. אבל מה זה חשוב? העיקר לתקוף את מדינת החוק, שהיא האויב.

כדי להימלט מאימת הדין, נתניהו הצליח באמצעות כשרונו הדמגוגי ופולחן האישיות שלו, לגרום להמוני ישראלים להאמין לעלילה הבזויה כאילו כל מערכות מדינת החוק קשרו קשר לתפור לו תיקים פליליים ולהפיל אותו. ההצלחה הזו של נתניהו חמורה לאין ערוך יותר מכל מעשי השוחד, המרמה והפרת האמונים שבהם הוא חשוד. ההשחתה חמורה יותר מהשחיתות, כי היא מכרסמת את החברה הישראלית מן היסוד, עלולה להפוך את מדינת ישראל לרפובליקת בננות מושחתת ורקובה, למדינת פשע. חברה שבה הילדים מתחנכים לשנוא את גורמי החוק, להעדיף במשחקיהם את הגנבים על השוטרים.

בגלל ההשחתה הזאת נתניהו הפך לאיום אסטרטגי על החברה הישראלית; על התרבות הישראלית. בגלל ההשחתה הזאת, כל הישגיו המדיניים הרבים, שהוא ללא ספק ראוי להערכה עליהם, בטלים בשישים לעומת הנזק שהינו; הנזק שהוא גורם לו.

* נחסך ממנו – אילו מונה גל הירש למפכ"ל המשטרה, כל מסע ההסתה, השנאה והשיימינג נגד רוני אלשייך היה מופנה נגדו.

* אף אחד לא יטוס – שליחו של נתניהו החתים את כל מועמדי הליכוד על כתב נאמנות אישית לנתניהו והתחייבות לא לתמוך בהצגת מועמד חלופי במקומו אם לא יצליח להרכיב ממשלה, בחינת "אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס". אז מה יהיה? סיבוב שלישי? רביעי? חמישי?

* הדיבר הראשון – נער השליחויות ביטן מחתים את הבובות על נוסח ההצהרה: לא תעשה לך אלוהים אחרים על פני.

* הצהרת אמונים של שרי הממשלה – אני גדעון משה סער, בנם של ברוריה וד"ר שמואל סרצ'נסקי, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים לבנימין נתניהו ולפקודותיו, למלא באמונה את תפקידי כשליחו של נתניהו ולקיים את החלטות נתניהו.

* נאמנות למי – כתבתי נגד שבועת האמונים לנתניהו, ואחת התגובות שקיבלתי הייתה "עדיף על שבועת אמונים לגנץ". שבועת אמונים לגנץ?! חס וחלילה. שבועה כזאת היא עבודת אלילים ופולחן אישיות, ואין דבר זר יותר מזה ליהדות ולדמוקרטיה. שבועת הנאמנות היא למדינת ישראל ולחוקיה, לאזרחיה, לאינטרס הלאומי, לטובת הציבור.

ה"דמוקרטיה" החדשה שנתניהו ממציא, חלחלה כל כך עמוק למוחות השטופים ונטמעה בהם, עד כדי כך שאין הם מסוגלים אפילו לדמיין ממלכתיות, ובעיניהם החלופה היחידה לנאמנות למנהיג א' היא נאמנות למנהיג ב'.

אני מצהיר בזאת שאינני נאמן לאף מנהיג, מעולם לא הייתי נאמן למנהיג כלשהו ולעולם לא אהיה נאמן למנהיג כלשהו. היחס שלי למנהיג היא ציפיה ממנו להיות נאמן לי, כאזרח המדינה.

* שאלה לחבריי הליכודניקים – אם הליכוד + הימין המאוחד + ש"ס + יהדות התורה ימנו 61 ח"כים, יש לנתניהו קואליציה.
אם המפלגות הללו תקבלנה 60 מנדטים ומטה (כפי שכעת מסתמן בסקרים) – אין לו קואליציה.
אם הברירה תהיה בין בחירות שלישיות לבין ממשלת אחדות עם כחול-לבן, אך לא בהנהגת נתניהו –
בהנחה שהאינטרס הלאומי ידריך את סיעת הליכוד, מה לדעתכם עליה לעשות?

* ציוץ מאיים – הג'ורה של נתניהו (בנו יאיר) צייץ שאדלשטיין מתכנן פוטש נגד אביו. אחרי שווידא שהמסר המאיים נקלט, הסיר את הציוץ.

* בריון – בית המשפט קיבל את דרישתו הצודקת של אבנר נתניהו והוציא צו הרחקה ממנו לבריון, עוכר הדין ברק כהן, בן גביר השמאלני.

בית המשפט הרס את התאוריה שמערכת המשפט היא אוטומט נגד כל מה שקשור לנתניהו. עובדה – כאשר הצדק לצדו של בן משפחת נתניהו, בית המשפט פוסק על פי הצדק.

גם התקשורת הרסה את התאוריה שהיא אוטומטית נגד כל מה שקשור לנתניהו. עובדה – התקשורת (לפחות בחלקה הגדול ו-100% ממה שיצא לי לשמוע) התייצבה לצד אבנר נתניהו, נגד עוכר הדין ובעד פסיקת בית המשפט.

התקשורת שהתייצבה לצד אבנר נתניהו הקפידה להבחין בינו לבין אחיו; באופיים ובהתנהגותם. ההבחנה הזאת כנראה נכונה, אבל לא רלוונטית. הטרדה מן הסוג של הבריון ברק כהן אסורה בהחלט, בלי קשר לדמותו של הנפגע.

מה שחמור יותר במקרה של אבנר נתניהו ממקרים אחרים, הוא העובדה שאבנר נתניהו אינו דמות ציבורית, והבריון נטפל לאדם פרטי, המקפיד לשמור על פרטיותו. אך גם דמות ציבורית ראויה להגנה, והטרדה מסוג ההטרדות של הבריון אינה לגיטימית גם כשמדובר בדמויות ציבוריות. ואכן, גם במקרים אחרים, למשל – מנהלי בנקים, בית המשפט פסק נגד כהן.

עוכר הדין הנ"ל הוא עבריין מורשע, שחוזר על מעשהו שוב ושוב גם לאחר שהורשע.

גם בתוך אולם בית המשפט, כנופיית הבריונים, שכהן מנהיגם, הטרידה את אבנר נתניהו.

כהן מצפצף על שלטון החוק ושלטון החוק מפגין רפיסות כלפיו.

* דברי בלע – חברי צביקה האוזר, ממנהיגי תל"ם וח"כ מטעם כחול לבן, התראיין בשידור רדיו. המראיין (לא הספקתי לשמוע מיהו) אתגר אותו. הוא "ציטט" דברי בלע של אחד מבכירי הליכוד נגד העדה האתיופית וביקש את תגובתו. צביקה דיבר נגד שיח השנאה והשיסוי שנתניהו מנהיג כאן והעלה על נס את שיח האחדות הלאומית ואיחוי הקרעים שכחול לבן מנהיגה. ואז הפתיע אותו המראיין. הציטוט הוא של יאיר לפיד, והדברים כוונו נגד החרדים.

ראשית, מגיע שבח למראיין, על התרגיל התקשורתי. מלכודת ראויה.
האוזר חש מבוכה רבה. הוא לא יכול להסתיר את סלידתו מן הדברים, ומצד שני, אינו רוצה לתקוף בשידור אחד ממנהיגי מפלגתו. יש לציין שהוא הצליח לצאת איכשהו מהמלכודת. לא גינה ישירות, אך דיבר על השיח המלכד והמאחד הדרוש והאופייני לכחול לבן.

בניגוד לצביקה האוזר, איני ח"כ ולא מועמד בכחול לבן, ואני יכול להרשות לעצמי לדבר בחופשיות. הפרסום של "יש עתיד" נגד החרדים, שהציג אותם כרודפי בצע ושודדי הקופה הציבורית, הוא דברי בלע ושנאה. הפרסום הזה מנוגד לדרך של כחול לבן, שמנסה להנהיג שיח של אחדות, שיח של שיקום המיינסטרים הציוני-דמוקרטי, שיח של ממלכתיות. ולכן, יש עתיד ויאיר לפיד ראויים לגינוי.

יש לי ויכוח עמוק עם החרדים, על מהות היהדות בזמננו, על הציונות, על שאלות דת ומדינה, על היחס לזרמים ביהדות, על השרות בצה"ל או ההשתמטות ממנו, על לימודי ליבה. אני חושב שדרכם שגויה. אך אני סולד מביטויי שנאה והסתה כלפיהם, מחוסר הערכה לצדדים החיוביים שלהם – עשיית חסד, קהילתיות ועוד. ובמיוחד אני סולד משימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים כלפיהם, בנושא הכספי. וראוי לציין, שגם החרדים שותפים לשיח השיסוי והשנאה, בעיקר כלפי הזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות.

* תלת קיום – בעקבות המחלוקת בין גנץ ויעלון ללפיד בנושא הסרטון של יש עתיד נגד החרדים, התקשורת מיד פתחה במחול ספקולציות, האם החבילה הזאת תוכל להתקיים יחד.

אני מאמין שכן. כחול לבן אינה מפלגה אחת, אלא גוש של שלוש מפלגות המרכז. רב המשותף ביניהן על המפריד, אך ברור שאין ביניהן אחידות אידיאולוגית, אחרת הן היו מתאחדות למפלגה אחת. לכל מפלגה יש את הקו שלה, והמחלוקות ביניהן טבעיות.

עם זאת, בזמן בחירות יש לשמור על משמעת קמפיין, ואין זה ראוי שמפלגה מתוך כחול לבן, והדבר נכון לשלוש המפלגות, תוציא פרסומים נפרדים שלה. אני מקווה ומאמין שהדבר לא יישנה עד הבחירות.

כחול לבן אינה בלוק טכני. היא לא קמה כדי להיפרד אחרי הבחירות. היא תנסה לעצב תלת קיום בין המפלגות, ואני מאמין שהדבר יצליח.

* לא דרכה של הציונות הדתית – סמוטריץ' מטיף למדינת הלכה. מדינת הלכה מעולם לא הייתה דרכה של המפד"ל והציונות הדתית, ואף לא דרכן של המפלגות החרדיות, בעבר ובהווה.

* לדבוק באמת – יאיר "תהליכים" גולן התראיין ביומן הבוקר ב"כאן ב'" ותקף בחריפות את איילת שקד, על כך שהיא מציעה לספח את יהודה ושומרון, שמשמעות הדבר היא סיפוח של 2.5 מיליון פלשתינאים. אולם בדיוק יום קודם לכן, באותה רשת, ב"קלמן ליברמן", איילת שקד התראיינה, ואמרה בפירוש שהיא מציעה לספח רק את אזור C, על 100,000 הערבים החיים בו, שיקבלו אזרחות מלאה וזכות הצבעה לכנסת. היא לא אמרה זאת רק על דרך החיוב, אלא גם על דרך השלילה – היא אמרה בפירוש שהיא מתנגדת לסיפוח אזורי A ו-B.

אפשר לחלוק על עמדתה ולתקוף את הצעתה לספח את שטח C. אפשר לתקוף אותה על כך שמס' 2 שלה, הרב פרץ, מציע לספח את יהודה ושומרון בלי להעניק זכויות אזרח. אבל יש לדבוק באמת, ולא לתקוף אותה על עמדה שאינה עמדתה.

* הקטל נמשך – עשרות אמריקאים נרצחו ונפצעו בידי הקלקול השני לחוקה האמריקאית, בטקסס ובאוהיו.

* ד"ר התחכמות – אתמול, ה' באב, היה יום השנה העשרים לפטירתו של מאיר אריאל. אתמול נערכת האזכרה שלו, בבית העלמין של משמרות (ליד קברו, שעליו חקוקה שורה משירו: "יצאתי לשאוף קצת רוח").

לציון עשרים שנה למותו, הוציאה משפחתו את הספר "ד"ר התחכמות". ד"ר התחכמות הוא גיבור שיר של מאיר אריאל, המצוטט על העטיפה האחורית של הספר, בכתב ידו של מאיר אריאל: "אני לא מפחד למות / אני רק מת מפחד / אמר לי ד"ר התחכמות / כישבנו יחד". הספר נקרא כך, כי זה ספר של קטעי פרוזה (בעיקר) מעיזבונו של מאיר אריאל, יש בה חכמה והתחכמות, או בלשון דבר המשפחה "קטעי פרוזה ושירה מתוחכמים ומתחַכְּמים – דברי צחוק ושנינה, הגות ואמונה – שחלקם לא ראו אור מעולם, מעיזבונו של מאיר שלנו לאורך השנים".

פרקי הספר מחולקים על פי נושאים, הומור, אהבה, אמונה, קיבוץ, ארץ ישראל, סיפורים קצרים, הספדים וחיבור על מקורות ההשראה שלו.

כמי שעוסק לאורך שנים רבות בשירתו של מאיר אריאל ולאחר קריאת הביוגרפיה שלו, קשה לי לומר שלמדתי מן הכתובים דברים חדשים שלא ידעתי עליו. אבל יש בכתובים בהחלט חידוד של התובנות הידועות. קריאת הספר מחזקת מאוד התבונה, שמאיר אריאל היה יהודי מאמין. מאמין בקיומו של האלוהים ומאמין בו כאלוהי ישראל. בעולם ההתחדשות היהודית התרבותית שאליו אני משתייך, שירתו של מאיר אריאל היא מקור השראה ומקור ללימוד וציטוט, אך יש להודות שמאיר אריאל, אף שלא חבש כיפה, לא ניגש ליהדות מן המקום של השראה רוחנית ותרבותית, אלא מאמונה דתית. והעובדה שהוא שאל שאלות ואף שאלות קשות, אינה סותרת תובנה זו, אלא דווקא מחזקת אותה, כי אלו שאלות של יהודי מאמין, הנובעות מאמונתו.

תובנה נוספת המתחזקת מקריאת הספר, היא שמאיר אריאל לא האמין בדמוקרטיה. כמובן שהוא לא העדיף דיקטטורה, חלילה, אך הוא לא האמין שהדמוקרטיה המוכרת לנו היא פתרון. הוא אמר שבדמוקרטיה אנו בוחרים את מי שישלוט בנו, אך עצם שלטון אדם באדם שלילית בעיניו. הוא יוצא נגד עצם קיומן של מפלגות, מעצם העובדה הנובעת מן המילה מפלגה ששורשה הוא פלג, והמפלגות מְפַלגות אותנו. הוא יצא נגד שמות המפלגות, שמחללות את המילים היפות ביותר כמו ליכוד, מולדת, עבודה וכו', ומאלצות אותנו להיות נגד ליכוד, נגד עבודה, נגד מולדת וכד'. הוא לא מציע פתרון. הוא רק מצביע על הבעיות. אבל ניכר עליו, מכתיבתו, שהוא בעל נפש אנרכיסטית.

מעניינים יחסי האהבה / דחיה בינו לבין הקיבוץ. הוא אוהב את הקיבוץ, מעריץ את דור החלוצים המייסדים, מאמין בערכי הקיבוץ, אך מבקר בחריפות את הפרקטיקה של תקנונים, תלות בוועדות וכד' (פרקטיקה שהיום כבר הרבה פחות קיימת, הן בקיבוצים המופרטים והן בקיבוצים השיתופיים).

הספר מהנה, מצחיק, מעורר מחשבות.

ומה שאהבתי במיוחד, הוא להיתקל ברעיונות, במילים ולעתים בשורות, שלימים מצאו את מקומם בשיריו.

* ביד הלשון

קדרים – קדרים הוא קיבוץ בגליל העליון, סמוך למחלף נחל עמוד המחבר את כביש 65 לכביד 85, מזרחה למע'ר. הקיבוץ עלה לקרקע ב-1980, כחלק ממדיניות ייהוד הגליל, שפעם התנועה הקיבוצית ראתה בו משימה ציונית ראשונה במעלה.

ולמה הוא נקרא קדרים?

מיקומו המקומי היה סמוך להר קדרים, אך ב-1987 הוא עבר משם קילומטרים אחדים, בשל הקרבה למחצבה, שפגעה באיכות החיים.

ולמה הר קדרים נקרא כך? בשל הקרבה לכפר חנניה מימי המשנה והתלמוד, שהיה מפורסם בקדריו. בחפירות הארכיאולוגיות בתל חנניה, נמצא כבשן לחרס. על שם כפר חנניה העתיק, קם ב-1977 המושב הדתי כפר חנניה, שלימים היה ליישוב קהילתי.

קדרות היא יצירת כלים מחרס.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s