דרשה לפרשת "מסעי" תשע"ט

קבלת שבת באורטל 2.8.19

פרשת השבוע, פרשת "מסעי", נקראת לרוב יחד עם הפרשה שקדמה לה – פרשת מטות. לעתים מספר השבתות בשנה גדול מן הרגיל והפרשה נקראת בנפרד. זו הפרשה האחרונה בספר במדבר. בני ישראל סיימו את נדודיהם במדבר סיני, כבשו את עבר הירדן המזרחי וכעת הם ניצבים סמוך לחציית הירדן וכיבוש כנען. הפרשה עוסקת בהכנות לחיים בא"י, בתלונת שבט מנשה על הסכנה שיאבד מנחלתו אם בנות צלפחד, עליהן דיברנו באחת הפרשות הקודמות, תתחתנה עם גברים משבטים אחרים, בערי המקלט ובגבולות הארץ. הפרשה נפתחת בסיכום גיאוגרפי של מסעות בני ישראל במדבר, בארבעים השנה שחלפו. "ויסעו ויחנו" הן המילים המובילות. בני ישראל נסעו מאתר לאתר, וחנו באתר אליו נסעו. נסעו במובן מסע, לא נסיעה ברכב ממונע.

מה הקשר בין: קברות התאווה, תחת, חרדה, חור הגדגוד, ותרח? לא, זה כנראה לא מה שחשבתם, אלא חלק מתחנות המסע של בני ישראל במדבר סיני, בסך הכל 42 תחנות. אפשר לראות בהן רק נ"צ, נקודות ציון גיאוגרפיות, ואפשר להפעיל את הדמיון, המחשבה והרגש ולדרוש את שמותיהם.

40 שנות נדודים, 40 שנות בניין אומה, הפיכת ערב רב של עבדים לעם הראוי ומסוגל לכבוש את ארץ ישראל, להתנחל בה ולהיות עם חופשי בארצו.

40 שנים, 42 תחנות, עם נודד. עם נודד מתוך חתירה למטרה ברורה – לשים קץ לנדודים, ולהכות שורשים במולדת. אבל כנראה שארבעים השנים האלה הטביעו בעמנו יצר נדודים, ובעקבות האסונות שנחתו על עם ישראל, שבימים אלה של חודש אב אנו זוכרים ומזכירים אותם, רוב שנות קיומו של עמנו היה קיום של נדודים וגולה – גולה דוויה של סבל ורדיפות וגולה של סיר בשר ורווחה או לפחות מראית עין של רווחה, כיוון שכל רווחה כזאת הייתה זמנית, והיא הייתה רווחה של זרים וגולים, לא של בני בית ולא של בעלי הבית, בשום מקום בעולם.

אִמְרה אנטישמית ידועה במאה ה-19, לעגה ליהודים ואמרה שהיהודי – היכן שטוב לו, שם מולדתו. הציונות נועדה לשים קץ לאנומליה הזאת, וקבעה שהיהודי – היכן שמולדתו, שם טוב לו. כאן, בארץ ישראל, טוב ליהודי בעל הכרה, מעצם היותה מולדתנו.

ולמרבה הצער, יצר הגלות ויצר הנדודים ממשיך להתקיים בנו, והוא מתבטא בבחירה של מיליוני יהודים לדבוק בגולה, על אף ההתבוללות הכרוכה בחיים בה, ושל ישראלים רבים הבוחרים לרדת מן הארץ. וכולי תקווה שההכרה הציונית תגבר על היצר הזה, שתחדל הירידה מן הארץ, שישראלים שירדו יחזרו לארץ ותתחדש תנופת קיבוץ הגלויות והעליה לארץ מכל קצוות תבל. ושיצר הנדודים יתמצה בטיולים בארץ ובעולם, שסופם נחיתה בנמל הבית.

לסיום, אקרא מדרש שיר שכתב המחנך, הדרשן והמשורר, חברי בארי צימרמן, שהלך לעולמו השבוע לפני שלוש שנים, על פרשת "מסעי". בשירו הוא מתאר את המסע דרך מדרשי שם לשמות האתרים שבהם חנו בני ישראל.

הַחֲרֵדָה מִסְתַּבֵּר, הָיְתָה
עִלַּת הָעִלּוֹת
מֵרֹב פַּחַד הִצְטוֹפַפְנוּ לְיַחַד
חָנִינוּ בְּמַקְהֵלֹת

אַךְ אוֹי לְמִי שֶׁרַגְלָיו
הַפַּחַד מוֹבִילָן
מִמַּקְהלוֹת-הַיַּחַד בָּאנוּ
אַתֶּם יוֹדְעִים לְאָן

בַּשֵּׁן וָעַיִן גַּחְנוּ
וַנָּתוּר חָכְמַת זְקֵנִים
וְכָךְ אֵצֶל תֶּרַח
נִמְצֵאנוּ חוֹנִים

שָׂם הוּמְסָה חֶרְדָּתֵנוּ
בְּשִׁמְשָׁהּ שֶׁל מִלָּה עַתִּיקָה
נִשְׁמָתֵנוּ מָתְקָה וַאֲנַחְנוּ
חָנִינוּ סוֹף סוֹף בְּמִתְקָהּ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s