פינתי השבועית ברדיו: יליד הארץ

יליד הארץ / ידי מנור
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 29.7.19

ביום רביעי שעבר הלך לעולמו, שבע ימים ומעשים, אבי – יוסי הייטנר.

אבי האהוב השפיע עליי עמוקות, וחלק ניכר ממי שאני וממה שאני, הוא תוצר חינוכו ובעיקר – הדוגמה האישית שנתן כל חייו.

את ההספד לזכרו פתחתי בדברים, המוליכים לשיר שאותו בחרתי להשמיע.

"כשאבא היה בן 17, הוא הלך לו מביתו, מארץ הולדתו ומבית אביו, ועלה להגשים את חלומו בארץ ישראל. הוא נפרד בדמעות מהוריו, שאך שנתיים קודם יצאו ממחנה הריכוז טרנסניסטריה, שם אבדו את בנם הבכור, כשהוא עצמו סובל ממחלת האולקוס בה לקה כילד במחנה. הם והוא לא ידעו אם יזכו להיפגש עוד. הוא עלה על ספינת המעפילים הנושאת בשמה את התקווה שפעמה בלבו ובלב העם כולו – 'מדינת היהודים'. בדרכה לארץ, באזור הדרדנלים, השתלטו הבריטים באלימות על הספינה. תינוק שהיה על הסיפון נחנק למוות מגז מדמיע. הם גורשו למחנה מעצר בקפריסין.

לאחר החלטת כ"ט בנובמבר, שוחררו מן המחנה והורשו לעלות לארץ הילדים שטרם מלאו להם 18. לאבא מלאו אז 18 פחות שבועיים. בזכות שבועיים הוא זכה, עלה לארץ – היישר לקרבות מלחמת השחרור, בה לחם בחטיבת גבעתי.

קצת מוזר שבן הסופד לאביו פותח בסיפור שלא חווה, שהתרחש 15 שנים טרם הולדתו. אבל זה, בעבורי, הסיפור המרכזי של חייו, והסיפור המכונן שלי, כבנו. זאת החוויה שעליה גדלתי, אותה ספגתי והיא שמשה נר לרגליי ולאורחותיי, כל הימים.

הסיפור הזה ממחיש יותר מכל את מי שהיה אבא – אדם נחוש, דעתן, יודע מה הוא רוצה, דבק בדרכו, מגשים את האידיאולוגיה שבה האמין בלהט, ואותה הנחיל לנו: הציונות, אהבת האדם, העם והארץ, זיקה עמוקה ליהדות ולמסורת".

בהמשך ההספד, אמרתי את הדברים הבאים: "לפני 13 שנים, אבא נסע אתנו למסע ברומניה. שיאו היה ביקור בעיירת הולדתו, רדאוץ. המסע היה חשוב ומעניין, אך לא ראיתי בו מסע שורשים. השורשים שלנו אינם ברדאוץ, אלא בירושלים ובגמלא. לאורך כל המסע הזדמזם בראשי שירו של אהוד מנור 'יליד הארץ': 'אבא, שר אני לך על שיום אחד קמת ותלך' ".

השיר שאשמיע הערב לזכרו של אבי ולעילוי נשמתו, הוא "יליד הארץ".

אין זה השיר היפה ביותר של אהוד מנור, אך זהו השיר המשמעותי ביותר בעבורו. לא בכדי, כשהוציא ספר של מאות משיריו, הוא פתח אותו בשיר זה, ועל שמו קרא את הספר. לא בכדי, הוא ציווה לכתוב את השיר על גב המצבה שעל קברו.

"יליד הארץ" הוא שיר תודה של אהוד מנור להוריו, על שעזבו את הגולה ועלו לארץ; ובזכותם הוא נולד, גדל וחי בארץ ישראל.

במלחמת ההתשה נפל יהודה, אחיו הצעיר של אהוד מנור. השיר הזה קשור למותו. בראיון לחברי עופר גביש, לספרו "שיר לדרך", סיפר מנור: "זה שיר תודה לאמי ולאבי. נכתב כמה שנים אחרי שאחי נהרג. אני חושב ב-71' או 72'. אמא שלי התקשרה אלי כאשר שמעה את השיר, בכתה והודתה לי. אחרי שאחי נהרג, היא חזרה על המשפט 'למה הייתי צריכה לבוא לארץ וכל הביוגרפיה אולי הייתה אחרת והילד היה חי ו…". תשובתו לאמו היא השיר הזה.

אני אוהב מאוד את השיר. בעבורי, הוא אחד משלושה שירים של אהוד מנור, המבטאים מסר של "צומוד" – דבקות בארץ ישראל ללא תנאי, בכל תנאי, בכל מחיר. הראשון הוא השיר הזה, שנכתב לאחר מלחמת ההתשה ומות אחיו. השני הוא "ללכת שבי אחריך" שנכתב במלחמת יום הכיפורים, שיר אהבה ל"ארץ של חלב, מרור ודבש". זו לא רק ארץ זבת חלב ודבש, יש גם מרור. "ללכת שבי אחרייך, / לנשום את השמש הצורב, / לחלום אותך מול שמייך, / לכאוב אותך ושוב להתאהב". כן, לכאוב אותך, אך שוב להתאהב. "לשאת חלום מבטן, מדורות, / לשאול באביביך נחמה, / לחיות על פני ובתוכי האדמה / הנוראה והיפה הזאת". אדמת ארץ ישראל אינה רק יפה, לעתים היא נוראה, אך אנו נושאים חלום מדורות, וזכינו להיות הדור המגשים אותו. ולכן, את הנחמה אנו שואבים מן הארץ. השלישי הוא "אין לי ארץ אחרת", שנכתב במלחמת לבנון הראשונה. "גם אם אדמתי בוערת", מתחייב אהוד מנור, "אין לי ארץ אחרת".

אני מזדהה בכל עמקי לבי עם השירים הללו ועם המסר שלהם. אלה הערכים שאותם ינקתי עם חלב אמי, עליהם גדלתי והתחנכתי, אותם אני מגשים בחיי ואותם אני מנחיל לילדיי אחריי. בהספד לאמי, שנפטרה לפני 31 שנים, כתבתי שבטוח שמי שגדל בבית משפחת הייטנר לא יירד מהארץ.

ואין שיר מתאים יותר מזה, כדי להיפרד מאבי, להקדישו לזכרו, ולהודות לו על בחירתו, שבזכותה נפלה בידי הזכות להיות יליד הארץ.

מישה סגל הלחין את השיר, לחן יפה וקסום שמיטיב להעביר את המסר. הביצוע הקלאסי המקסים הוא של אלי מגן. אבל אני לא בחרתי הפעם את הביצוע הטוב ביותר, אלא את זה שגורם לי השבוע להתרגשות הרבה יותר. הביצוע של ידי מנור, בנו של אהוד מנור, ששמו המלא הוא יהודה, על שם אחיו של אהוד שנפל במלחמה, והשיר נכתב בעקבות נפילתו. הבן שר לאביו, את השיר שאביו שר להוריו.

ואני אשיר ואשמיע לזכר אבי ולזכר אמי, את השיר היפה הזה.

אבא שר אני לך,
על שיום אחד
קמת ותלך.
אמא זה השיר הוא לך,
על ימי לכתך
אחרי אבי לכאן.

שמש בא אל החלון,
ענף ירוק מלילה נעור,
וילד שפקח עיניו לתכלת
כאן בארץ אל,
בצל כרמל,
ליד הנחל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s