צרור הערות 8.5.19

* לחללי מערכות ישראל – לכל חלל צה"ל יש יום זיכרון אישי; המועד שבו הוא נפל. יום זה מצוין בידי משפחתו וחבריו, שעולים לקברו ומתייחדים עם זכרו.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא יום לאומי. יום שבו עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכֵר אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

לא בכדי יום הזיכרון צמוד לחג העצמאות. זוהי אמירה לאומית, שגם בחגנו הגדול אנו זוכרים את מחיר הדמים הכבד הכרוך בהקמתה של המדינה, בקיומה ובהגנה עליה, וגם ביום יגוננו, אנו זוכרים שהחללים לא נפלו לשווא, אלא יש תכלית ומשמעות לאובדן – הם נפלו במלחמה על תקומת ישראל.

הפרובוקציה של טקס משותף לחללי צה"ל ולמחבלים, חותרת תחת משמעותו של יום הזיכרון ומייצגת את היפוכו המוחלט. היא מעקרת אותו ממשמעותו הלאומית, וממירה את המשמעות הזאת במצג שווא של זהות חלופית המערבבת לעיסה אחת את הנופלים על תקומתה של מדינת ישראל עם ההרוגים במלחמה נגד תקומתה של מדינת ישראל, את הנרצחים בידי מרצחים מארגוני הטרור יחד עם המרצחים מארגוני הטרור שנהרגו בפיגועים.

הארגון שמחולל מדי שנה את הפרובוקציה ומחלל את יום הזיכרון הוא "לוחמים לשלום", ארגון אנטי ישראלי החותר למען "זכות" ה"שיבה", כלומר למען חורבנה של מדינת ישראל.

מן הראוי שהחברה הישראלית תוקיע את הפרובוקציה.

* הסירו ידכם – הרשות הפלשתינאית היא רשות אויבת ועוינת. ככזאת, אישור כניסה של אנשיה לישראל, הוא בסמכותו של שר הביטחון. ישראל מאפשרת כניסה לחולים הזקוקים לאשפוז בישראל ולבני משפחותיהם ולעובדים שאושרה עבודתם בישראל. אין כל סיבה לאפשר כניסתם של פלשתינאים ליטול חלק בפרובוקציה המחללת את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בעיצומו של יום הזיכרון. טוב עשה שר הביטחון נתניהו כשאסר את כניסתם, ובכל מקרה, גם אם מישהו חושב שהוא שגה – זאת סמכותו.

בית המשפט אינו צריך להתערב בכך, והתערבותו, שאפשרה למשפחות המחבלים להיכנס לישראל כדי לחלל כאן את יום הזיכרון, היא בלתי נסבלת.

חבל שבית המשפט העליון שוב ושוב מעניק תחמושת לחורשי רעתו הרוצים לפגוע בו ומקשה על המגינים עליו, בהחלטות אקטיביסטיות הזויות, שהאזרח הסביר אינו יכול לקבל אותן.

* מדיניות כושלת – מדיניות ישראל בגבול עזה ב-14 החודשים האחרונים הייתה כושלת, שחקה את ההרתעה הישראלית ואת הישגי "צוק איתן". עיקר הכשל היה ההבלגה וההכלה של טרור ההצתות. מדינה ריבונית אינה מאפשר לאויביה להתנקש בריבונותה. היו אלה חודשים של התנקשות יומיומית, בלתי פוסקת, בריבונות ישראל. היו אלה חודשים של אדמה חרוכה, תרתי משמע, של חבל ארץ במדינת ישראל. ההתיישבות והחקלאות הן לב הציונות, והערבים יודעים זאת. כל שדה בוער היה בעיניהם ניצחון קטן על הציונות. ואנחנו פשוט נתנו להם לנצח ובגדול ופגענו בציבור הנפלא של המתיישבים. תמונת הניצחון של "צוק איתן" הייתה תנופת הצמיחה הדמוגרפית והפיתוח של ההתיישבות הישראלית בנגב המערבי בשנים שלאחר המלחמה. השדות החרוכים היו תמונת הניצחון של האויב. החולשה שישראל הפגינה מול טרור ההצתות, הביאה להסלמה הולכת וגוברת, לניסיונות חדירה ופגיעה בגדר, להשלכה מאסיבית של רימונים ומטענים, להטרדות ליליות של שנת התושבים הישראלים. החולשה הישראלית עוררה בקרב האויב אופטימיות רבה, שהנה ה"שיבה" קרבה, והיא עודדה אותם לשוב לירי הרקטות ולאסטרטגיית ה"סבבים".

הכשל השני היה הפסקות האש בסבבים החוזרים ונשנים. הכשל לא היה בעצם הפסקת האש, שהיא כשלעצמה רצויה, אלא בתנאי הפסקת האש. הפסקת האש אחרי כל "סבב" הייתה הפסקת ירי הרקטות והפסקת תקיפות צה"ל. משמעות הדבר הייתה אור ירוק להמשך טרור ההצתות ולהמשך ההתפרעויות האלימות לאורך הגדר, שאחת לכמה שבועות הידרדרו לחידוש ירי הרקטות ול"סבב" הבא.

לאורך השנה מתחתי ביקורת על המדיניות, ותמיד נשאלתי האם בגלל איזה שדה בוער אני רוצה מערכה בעזה, עם חיילים הרוגים וטילים על ת"א? עצם השאלה הזאת מעידה על הרתעה הפוכה – ארגוני הטרור בעזה הצליחו להרתיע אותנו. אני משוכנע, שאילו ישראל התייחסה ל"עפיפון" תבערה כאל רקטה, מהר מאוד המתקפה הזאת הייתה מסתיימת, ההרתעה הייתה חוזרת ולא היה כל צורך במבצע ובמערכה. ההבלגה הובילה לסבבים ההולכים ומסלימים, שהגיעו לשיאם במתקפת הטרור הרצחנית השבוע, שארבעה אזרחים ישראליים שילמו בה בחייהם.

דווקא הפסקת האש הנוכחית נכונה כצעד טקטי. אין לישראל אינטרס לאפשר לאויב לשבש את אירועי יום הזיכרון ואת חגיגות יום העצמאות, והשיקול של קיום האירוויזיון, שהוא נכס הסברתי ממדרגה ראשונה לישראל, הצדיקו הפסקת אש בעיתוי זה (למרות שלהערכתי רבים הסיכויים שהם יפרו את ההסכם בניסיון לבצע מתקפת ראווה באירוויזיון). אולם קרוב לוודאי שזו רק הפוגה קלה. לא רחוק היום של הסבב הבא. ובו, ישראל חייבת לשבור את הכלים ולהכות באויב מכה ניצחת, שתחדש את ההרתעה, כפי שההתקפה על רובע דאחיה בביירות הביאה ל-13 שנות שקט בגבול לבנון, או תצא למבצע כמו "חומת מגן" שיחזיר את האחריות הביטחונית (ואך ורק הביטחונית) על רצועת עזה, כפי שהיא מתקיימת על שטחי הרש"פ.

חידוש הסיכולים הממוקדים והשטחת רבי קומות בסבב האחרון, שידרו כוונה ישראלית לשבור את כללי המשחק ולהעצים את התגובה הישראלית, והרף הזה צריך להיות נקודת המוצא הישראלית להפסקת האלימות הפלשתינאית ולהחזרת ההרתעה.

עם זאת, יש להיזהר מעצות האחיתופל של פרשנים ופוליטיקאים, הקוראים לפעולה ישראלית, שייעודה – להחזיר את רצועת עזה לשליטת הרש"פ. אל לנו לחזור על הטעות של מלחמת לבנון הראשונה. כל התערבות שלנו בפוליטיקה של הערבים עלולה לחזור אלינו כבומרנג. השאלה האם ארגון טרור א' או ארגון טרור ב', ששניהם שוללים את עצם קיומנו, ישלוט בעזה, אינה ענייננו. ענייננו הוא ליצור הרתעה שתחזיר את השקט לגבול.

* מסר חשוב – אני מברך על חידוש הסיכולים הממוקדים, וזאת משלל סיבות. א. מנהיגי הטרור הרצחני הם בני מוות, והעולם בלעדיהם יהיה מקום טוב יותר. ב. ככל שנרבה לחסל את מנהיגי המחבלים, נחבל בפעילות ארגוניהם שייאלצו להתארגן מחדש, ללמוד, לקדם אנשים לא מנוסים, שגם הם יחוסלו וחוזר חלילה, עד שישימו קץ לתוקפנותם. ג. ככל שנגביר את הלחץ על ההנהגה, היא תשקיע יותר מאמצים במנוסה והסתתרות ופחות בפיגועים. ד. כי השיטה הזו הוכיחה את עצמה בעבר, כמו למשל במכה הקשה שספג חמאס כשחיסלנו את שני מנהיגיו-מייסדיו שייח' אחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנתיסי ושאר מפקדי הארגון והירידה התלולה ביכולת הפיגוע שלהם בעקבות אותם חיסולים, או הג'יהאד האיסלאמי שפעולתו שותקה למשך שנים, לאחר חיסול מפקדם פתחתי שקאקי (אחת ההחלטות האחרונות של רבין, שבוצעה בדיוק שבוע לפני שנרצח). מתנגדי הסיכולים הממוקדים מצביעים על התעצמות חיזבאללה לאחר חיסול מוסאווי ועליית נסראללה במקומו. זה נכון, אך זה המקרה החריג. וגם לגבי חיזבאללה – העובדה היא שנסראללה מבין שהוא בן מוות, והוא נאלץ להסתתר בבונקר כבר 13 שנים עד ששכח מהו אור יום. עובדה זו, בנוסף לזכר המכה הקשה שחטף בהפצצות על רובע דאחיה, הביאו אותו ל-13 שנות רתיעה ושקט. ה. אחרי שנה של הבלגה, הכלה ותגובה רופסת, סוף סוף יש עליית מדרגה בפעולתנו. ו. המסר למחבלים הוא שאנו מסירים מעצמנו, בהדרגה, את הכבלים, ואם ימשיכו בפעולתם, מחכה להם גיהינום שלא הכירו ולא שיערו. (לגבי סעיף ו', אני מקווה שזו אכן כוונת רוה"מ).

* פעולת ראווה – שבוע לאחר הטבח במינכן, בו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" – הזרוע המובחרת של פת"ח, רצחו בשידור חי 11 ספורטאים ישראליים באולימפיאדת מינכן (1972), פרסם הארגון הודעה בעיתון הלבנוני "א-סיאד", שבה הציג את הפיגוע כ"הצלחה של 100%", ופירט: "פצצה בבית הלבן, מוקש בוותיקן או רעידת אדמה בפריז, לא היו מעוררים הד דומה לזה שעשתה הפעולה במינכן".

עלינו להניח, ברמה גבוהה של סבירות, שהפלשתינאים ינסו לבצע פעולת ראווה בזמן האירוויזיון, כאשר מאות מיליוני אנשים יצפו בשידור חי בתחרות שתשודר מת"א. ירי טילים לעבר תל-אביב במהלך השידור, הוא תרחיש ריאלי למדיי.

על ישראל להיות ערוכה ודרוכה מבחינה מודיעינית, סיכולית, הגנתית ובעיקר הרתעתית לתרחיש הזה. הרתעתית – הכוונה היא להעברת מסרים ברורים לראשי חמאס והפלגים, באמצעות מצרים ובאמצעות כל מי שיכול להעביר להם מסרים, שהתגובה על פרובוקציה כזאת לא תהיה דומה לשום דבר שהם חוו בעבר ולשום דבר שהם מסוגלים לדמיין. ואם הם לא יורתעו – לבצע זאת.

* מכחיש שואה ובודה "שואה" – גדעון האו האו פרסם בשוקניה פשקוויל תחת הכותרת "מרד גטו עזה". בשבוע שעבר, ביום השואה, מכחיש השואה העלוב הזה פרסם פשקוויל בזכות השכחה של השואה. את השואה הוא רוצה להשכיח ולהכחיש, והוא בודה "שואה" חדשה, שקורבנותיה הם המחבלים שמשגרים טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית, בפשע מתמשך נגד האנושות, והנאצים הם אלה שסופגים את הטילים, מיירטים אותם או משיבים אש.

* השלכה – מתוך פשקוויל של רוגל אלפר: "הציבור הישראלי מטורף". בפסיכואנליזה, השלכה (פרויקציה) היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך האדם את הצדדים השליליים באישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים, ובכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים.

* חשבון נפש – יאיר נתניהו, התועמלן הנחות, מצייץ: "שומע את הדיונים בטלוויזיה. אין לשמאל שום חשבון נפש לגבי מה שהם עוללו למדינת ישראל בהתנתקות". את ההתנתקות עשתה ממשלה בראשות הליכוד. שר האוצר היה נתניהו. הוא תמך שוב ושוב בהתנתקות, בממשלה ובכנסת. הוא אף ניסח את ההחלטה בממשלה, כדי לערפל אותה בניסוח כסת"חי שיאפשר לה להתקבל.

* צבע אדום – בשנה שעברה בננו אסף התנדב לשנת שירות בעוטף עזה, בקיבוץ עין השלושה. אנו הורדנו יישומון של פיקוד העורף, ובכל פעם שהיה "צבע אדום", הוזעקנו. החדר של אסף בקומונה היה הממ"ד, וכך לא פעם היה "צבע אדום" והוא המשיך לישון, אפילו לא שמע. אבל אנחנו, בעורף הגולני הרחוק והבטוח, התעוררנו.

אסף סיים את שנת השרות, אבל אנחנו לא ביטלנו את היישומון. סוג של סולידריות.

עכשיו אסף חייל, אז אנחנו לא מודאגים.

* ציפיה מבעל תפקיד מנהיגותי – פרשת השבוע, פרשת "אמור", עוסקת בדמותו של הכהן. מופיעות בה הגבלות על הכהן הרשאי להקריב קורבנות בבית המקדש. משום מה, ההגבלות הן בעיקרן פיזיות – כהן שהנו בעל מום אינו רשאי לבצע את התפקיד: "אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו. כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ, אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. אוֹ-גִבֵּן אוֹ-דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת-אִשֵּׁי יְהוָה. מוּם בּוֹ. אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב" (ויקרא כא, ז-כא). פסילת אדם מתפקיד כלשהו בשל מום פיזי, היא בעיניי אפליה מזעזעת ובלתי מוסרית, ואי אפשר לקבל אותה בשום אופן. אולם אנו יכולים להבין מה עמד מאחוריה – הציפיה לשלמות מאדם המשרת בקודש. מן הראוי להמיר זאת בדרישה לשאיפה לשלמות מוסרית, מצד אנשים העוסקים בענייני הציבור. לומר שאדם שאינו מוסרי, ולאו דווקא שעבר עבירה פלילית, אלא שהתנהגותו אינה מוסרית, אינו ראוי לתפקידי הנהגה ציבוריים.

* השעון הדובר – בעשור הקודם, שיחקתי בתיאטרון הקהילתי של הגולן. באחת ההצגות, שכחתי את שמה, היה קטע מתוך מערכון של חנוך לוין, שבו הצצתי מתוך ארון בתור שעון קוקיה, ולאחר ה"קו-קו קו-קו", חיקיתי את ראומה אלדר, "השעון הדובר", עם העי"ן והחי"ת.

נזכרתי בכך הבוקר, כשקראתי על מותה של ראומה אלדר. הדיוק המושלם של השעון, התמזג בדיוק המושלם שלה בהגיה ובעברית הצחה.

יהי זכרה ברוך!

* גסות רוחו – שלום לאהוד בן עזר היקר. עד מתי אפשר לסבול את גסות רוחו של ברוך תירוש, והטפותיו לסתימת פיות של מי שאין לו, לתירוש, כלים אינטלקטואליים להתמודד עם עמדותיו?

* ביד הלשון

רמת יוחנן – הצעתו של נתניהו לקרוא יישוב בגולן על שמו של טראמפ, מזכירה יישובים אחרים הקרויים על שם מנהיגים זרים. ציינתי כבר את בלפוריה, המנציח את שמו הלורד בלפור, את כפר טרומן, המנציח את שמו של נשיא ארה"ב טרומן ואת טל שחר, המנציח את שמו של שר האוצר האמריקאי הנרי מורגנטאו. ניתן להוסיף עליהם את כפר בלום בעמק החולה המנציח את שמו של ראש ממשלת צרפת היהודי הסוציאליסט לאון בלום, ואת קיבוץ כפר מסריק בגליל המערבי, המנציח את נשיא צ'כוסלובקיה תומאס מסריק.

גם קיבוץ רמת יוחנן במועצה האזורית זבולון משתייך לרשימה זו. הוא מנציח את שמו של ראש ממשלת דרום אפריקה, אוהד הציונות, יאן סמאטס. יאן הוא יוחנן.

הקיבוץ עלה לקרקע במוצאי שמחת תורה תרצ"ב, 1931. שמו הראשון היה רמת הצפון, ושם נוסף שניתן לו היה אוּשָׁה, המחיה את שמה של אושה העתיקה. ב-1935 הוחלט לקרוא ליישוב רמת יוחנן, על שמו של יאן סמאטס. מיד ניטע עץ בקרבת הקיבוץ, והוחלט שבמקום יוקם יישוב חדש, שיקרא אושה. וכך היה.

מספֵּר חברי מֵאייקֶה יפה, חבר רמת יוחנן, וההיסטוריון הבלתי רשמי של הקיבוץ: "בזכות שינוי השם קיבלה רמת יוחנן תרומה נדיבה שאפשרה הקמת מתחם תרבות מפואר במושגים של אז ועשתה עמו הרבה דברים טובים. לימים, בשנות ה-60, התברר שיוחנן סמאטס, כראש ממשלת דרום אפריקה – מעבר להיותו תומך גדול בציונות היה גם ממניחי התשתית החוקתית לאפרטהייד ונחשב כטריפה מצד חברי תנועות הנוער הציוניות בדרום אפריקה, שעלו בהמוניהם לישראל. כשהביעו תרעומת על כך באוזניי, הצעתי שנשאיר את השם, אך ניקרא לו על שם רבי יוחנן בן-זכאי בעל הזכויות הרבות… (אגב – לפני כשנתיים הגיעה משלחת של מאות מעולי דרום אפריקה ונכדו או נינו של יאן סמאטס לביקור מרגש ברמת יוחנן – אז אולי נשאיר את היוחנן, וכל אחד ייחס אותו למי שמתאים לו…)".

* "חדשות בן עזר"

מחשבה אחת על “צרור הערות 8.5.19

  1. לדעתי הענווה ( כפרש על כיסא משרדי) ישראל צריכה להפביק לקבל נפסקות אש . להמתין בסבלנות ואחרי כל סבב להמתין ל"חגיגות הנצחון" על ההריגות של מנהיגי חמאס והג'האד ואז להפציץ את במת הכבוד . מעבר לזה ישראל צריכה הייתה מיזמן ליסגור את השחבר בלי מים בלי ישמל בלי אוכל בלי מוצרים
    כל תענה הם מוזמנים לחפנות לחמאס הוא זה שצריך לתת תשובות העזתים בחרו מחמאס שחקחו עחריות על הבחירות שלנם.
    להעביר את עזנ לאבו מאזן מה קרה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s