דרשה לפרשת "קדושים" תשע"ט

קבלת שבת באורטל 3.5.19

אנו מצויים כעת בימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחג העצמאות. שלושת הימים האלה – יום השמחה וימי היגון, התקדשו בידי החברה הישראלית, בלוח השנה העברי.

מה פירוש "התקדשו"? יוחדו. הקדוש הוא המיוחד. הנשגב. היוצא מכלל החול, השוטף, הרגיל.

פרשת "קדושים" מדברת על קדושתו של עם ישראל. אך הקדושה של עם ישראל אינה מוּלדת, אינה גנטית, אינה מובנת מאליה. הקדושה היא חזון, מטרה שאליה יש לחתור באמצעות מעשים, התנהגויות, הגשמת ערכים. שמה של הפרשה לא נקבע בשל משפט האומר: "קדושים אתם", אלא "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". הייחוד שלכם הוא שנתנה לכם מערכת ערכים שתקדש אתכם אם תיישמו אותם. ובראשם, פסוק המפתח, המופיע בפרשה זו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

לא אני קבעתי שהפסוק הזה, או ליתר דיוק חצי הפסוק הזה, הוא פסוק המפתח. קבע זאת גדול התורה שבע"פ – ר' עקיבא. והוא לא דיבר על פסוק המפתח של הפרשה, אלא של התורה כולה. בדיון על השאלה מהו כלל גדול בתורה, הוא פסק: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה".

כשהלל הזקן התבקש ללמד את כל התורה על רגל אחת הוא אמר: "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך. זאת התורה כולה, והשאר – פירושה היא, לך ולמד".

אבל האמירה של ר' עקיבא הרבה יותר נועזת ובעיקר הרבה יותר מחייבת. הלל מסתפק במוסר ליברלי של חיה ותן לחיות. אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. הוא לא מצפה ממך לאהוב את הזולת. הוא לא מצפה ממך לעשות למען הזולת. ר' עקיבא עולה קומה וקובע רף גבוה הרבה יותר. הכלל הגדול בתורה הוא אהבת הזולת, אחריות לזולת, אכפתיות לזולת, לאחר, לחלש, ולטענתו – כל התורה אינה אלא פירוש של הכלל הזה.

פירוט הכלל הזה הוא כל המצוות החברתיות והמצוות שבין אדם לחברו, שרבות מהן מופיעות בפרשה זו. אגב, נאמר בה גם "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ"; גם זה פירוט של הכלל הגדול בתורה.

אמרתי ש"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא מחצית הפסוק. מהו החצי השני? "אֲנִי יְהוָה". לשם מה התוספת? ברור שיש כאן רצון להעניק יתר תוקף לפסוק הזה. למסמר אותו בתודעה כמצוות-על.

אך אני נותן לכך הסבר נוסף. יש סוג מסוים של "צדיקים", שבענייני מצוות שבין אדם למקום הם קנאים אדוקים, אך מצוות שבין אדם לחברו לא ממש משמעותיות בעיניהם. אנו קוראים על רבנים, מנהיגים דתיים, שנשפטים ומורשעים על גניבה, על שוחד, על עבירות מין. והם ממשיכים להיות רבנים, מנהיגים דתיים נערצים, כאילו כלום. וכשהם יוצאים מהכלא, הם חוזרים למעמדם הקודם כאילו לא קרה דבר. ומה היה קורה אילו אותו רב לא גנב, אלא חילל שבת ואכל שרימפס. גם אז הוא היה נשאר רב? מה פתאום? הרי מי שאינו שומר מצוות, איך יוכל לכהן כרב?

אומר לנו הפסוק, שהמצוות שבין אדם לחברו, הן החשובות ביותר, והן גם מצוות שבין אדם למקום. מה שאכפת לאלוהים הוא קודם כל שנהיה בני אדם. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְהוָה".

הפסוק הזה עשוי להוות מפתח לחברת מופת. זאת המשמעות של עם סגולה. נאחל למדינת ישראל ביום חגה, שהחתירה להיות חברת מופת תהיה מטרתה וחזונה, ברוח פרשת "קדושים".