פינתי השבועית ברדיו: חד-גדיא

חד-גדיא / שושנה דמארי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 22.4.19

אנו בעיצומו של חג הפסח, טעמם של מטעמי הסדר עדיין בחֵכנו וניחוחותיהם באפינו, ובאוזנינו מתנגנים עדיין שירי הסדר, ובהם הקינוח – הפיוט המסיים את ההגדה, "חד-גדיא". פיוט שמיקומו נועד בעיקר להשאיר את הילדים ערניים, בציפיה לקראתו, כמו לקראת "אחד מי יודע" ושאר השירים של הפרק "נִרְצָה", האחרון מסימני הסדר – "קדש ורחץ" וגו'.

קשר נוסף בין "חד-גדיא" ו"אחד מי יודע", הוא היות שניהם שירים מצטברים – שירים שבהם כל בית מוסיף נדבך לבתים הקודמים לו, ובכל פעם חוזרים על כל הבתים הקודמים. דוגמאות מוכרות של שירים מצטברים – "אצא לי השוקה", "הכרתי אישה" (שבלעה זבוב), "מה צריך בסך הכל בן אדם" (של ליאור ייני מתוך "איי לייק מייק") ועוד. שירים שטובים בעיקר לנסיעות ארוכות עם ילדים, שצריך להעביר בהן את הזמן.

מה הקשר בין "חד-גדיא" לפסח? אין קשר ישיר, השיר אינו מספר ביציאת מצרים. אבל יש שם גדי, שכיוון שלא נכתב אחרת, סימן שאבא קנה אותו בשני זוזים לצורך קורבן הפסח. ובסוף הקדוש ברוך הוא המנצח הגדול של הסיפור, ממש כמו ביציאת מצרים.

"חד-גדיא" הוא התוספת האחרונה להגדה המסורתית, שהחלה להופיע בהגדות בסוף המאה ה-16.

על "חד-גדיא" נכתבו שירים ופזמונים עבריים רבים, שהתכתבו עם הפיוט, דרשו אותו וחלקם אף הצילו את הגדי. בחוברת "גדיא וחד-גדיא" של מכון "שיטים" מופיעים 32 שירים כאלה. בין הכותבים – ביאליק, שני שירים של אלתרמן, לאה גולדברג, נעמי שמר וכמובן לוין קיפניס עם "על גבע רם". לחוה אלברשטיין עוד נגיע בהמשך הפינה. היום נשמע את שושנה דמארי ב"חד-גדיא" של דן אלמגור, משנת 1957.

ב"חד-גדיא" של דן אלמגור מככבים רק שלושה משחקני "חד-גדיא" המקורי – הגדי, הכלב והמקל. ויש גם שחקן אורח: דג. דג?! מה הקשר לדג. עוד נגיע לדג. ספוילר – זה לא גפילטע פיש ולא חריימה.

הסיפור מספר על גדי קטן שרועה לתומו באחו. הכלב נושך אותו. הגדי לא פראייר, הרים טלף והיכה אותו. הכלב בכה ויילל, והבטיח לא לפגוע עוד בגדי. ואז הגיע המקל והצליף בזעם בגדי. וגם היום, הגדי הפצוע מדדה באחו, הכלב שוב נועץ בו את שיניו, והמקל ממהר להגן על הכלב. ומה עם הדג? התאזרו בסבלנות.

הסיפור הוא כמובן משל. אך בטרם אגיע לנמשל, כמה מילים על מבנה השיר. גם זה שיר מצטבר, אם כי לא באופן מלא, כמו "חד-גדיא" המקורי. לכל אחד מן השחקנים, יש קול, שנשמע בכל מופע שלו בשיר. קולו של הגדי הומה: מה! מה! מה! ואילו הכלב נלהב: הב! הב! הב! והמקל – כולו איום, או"ם-או"ם-או"ם!

ודרך האו"ם הגענו לנמשל. הגדי הוא ישראל. הכלב הוא מצרים. המקל הוא האו"ם. השיר נכתב לאחר מלחמת סיני, שבעקבותיה האו"ם והמעצמות אילצו את ישראל לסגת מכל השטח שכבשה בסיני. דן אלמגור הציג בשיר את חוסר הצדק בהתנהלות הזאת. ומה עם הדג?

כך מסתיים השיר, לאחר המופע האחרון של "או"ם-או"ם-או"ם!": "ומולם צוחק בַּפֶּלֶג / דג צפוני, צחור כשלג, / וצוחק הדג: – – -". אז מיהו הדג? מזכיר האו"ם דאג האמרשלד. האמרשלד הוא דג צפוני, צחור כשלג, כי הוא היה שוודי. הוא נהרג בתאונת מטוס ב-1961.

הפזמון החוזר הוא: חד-גדיא חצוף ועיקש רק לרעות בשקט ביקש.

השיר הזה הוא שיר סניגוריה על הצדק הישראלי. היפוכו הוא "חד-גדיא" של חוה אלברשטיין, שנכתב ב-1990. שם היא כותבת: "הייתי פעם כבש וגדי שלו / היום אני נמר וזאב טורף. / הייתי כבר יונה, הייתי צבי / היום איני יודעת מי אני". מי שהיטיבה לשיר כעשרים שנה קודם לכן את "מרדף", אינה יודעת מי היא, ובמשבר הזהות הזה, היא שרה על "רודף ונרדף, מכה ומוכה", בהיפוך תפקידים. ואם היא עוד מטילה איזה סימן שאלה, לדן אלמגור של היום, שהתחרפן וזקנתו מביישת את בחרותו, ברור שאנחנו הטורף ואויבינו הם הגדי.

אבל אני מאמין באמת הציונית, שאלמגור היטיב לבטא לפני 62 שנה. שיבת עם ישראל לארצו והקמת מדינת ישראל היא הצדק המוחלט. וכל המלחמות עד היום נובעות אך ורק מסירובם של הערבים להשלים עם עובדת קיומנו.

את "חד-גדיא" של דן אלמגור הלחין משה וילנסקי. שרה שושנה דמארי.

חג שמח!

גדי קטן, לבן וצח הוא,
לתומו רעה באחו,
וקולו הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!
חד גדיא חצוף ועיקש,
רק לרעות בשקט ביקש.

בא הכלב, טרוט עיניים
ובגְדִי נעץ שיניים
ונבח נלהב: הב-הב-הב!
ונבח הוא, ונשך הוא
את הגדי הקט באחו,
שקולו הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!
חד-גדיא חצוף ועיקש
רק לרעות בשקט ביקש.

אז הגדי הרים הטלף
והשיב מנה לכלב,
וקרא הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!
והכלב, טרוט-עיניים,
חיש נותר ללא שיניים,
ויילל נכאב: הב-הב-הב.
ויילל הוא, וצרח הוא:
"לא אוסיף לנשוך באחו
גדי קטן, הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!"
חד גדיא חצוף ועיקש
רק לרעות בשקט ביקש.

אז מקל הבריק ברעם
ובגדי הצליף בזעם,
וכולו איום: או"ם, או"ם, או"ם!
הוא הצליף בגדי רוב צלף
על אשר פגע בכלב,
שילל נכאב: הב! הב! הב!
שנשבע כי שוב, לנצח,
לא יעז לנשוך ברצח
גדי קטן, הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!
חד גדיא חצוף ועיקש,
רק לרעות בשקט ביקש.

וכיום הגדי, פצוע,
בשדה ממשיך לנוע,
מרומה הומֶה: מֶה-מֶה-מֶה!
והכלב, טרוט-עיניים,
שוב בגדי נועץ שינים
וקורא נלהב: הב-הב-הב!
ומקל, הפלא ופלא,
שוב שומר על שלום הכלב,
וכולו איום: או"ם-או"ם-או"ם!
ומולם צוחק בַּפֶּלֶג
דג צפוני, צחור כשלג,
וצוחק הדג: – – –
חד גדיא חצוף ועיקש
רק לרעות בשקט ביקש.

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: חד-גדיא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s