דבריי במסיבת ההשקה של הספר "יהודה הראל – ביוגרפיה"

דבריי במסיבת ההשקה של הספר "יהודה הראל – ביוגרפיה"
מרום גולן 5.4.19

יהודה התראיין השבוע לרדיו על הספר. בתחילת הראיון שאל אותו המראיין אם הוא מתרגש. יהודה השיב: " אני מתרגש. אבל כיוון שקיבלתי חינוך יקי, אני לא מראה את זה".

לי אין עכבות כאלו, ואני מודה ומתוודה – אני מתרגש מאוד. והרי מדובר ביצירה שעמלתי עליה כשנתיים וחצי.

לפני כשנה וחצי, תמר, בתי הצעירה, העניקה לי במתנה שלט מקרמיקה שעליו נכתב: "כאן כותב הסופר אורי הייטנר". כל חיי אני כותב, אבל רק אז הבנתי שבעצם הפעם מדובר במשהו אחר לגמרי.

עכשיו כבר מותר לגלות, שכל הסיפור עם טראמפ וההכרה בריבונותנו על הגולן, הוא הפקה של יחסי הציבור של הוצאת "ידיעות ספרים", כמקדם מכירות של הספר.

ואם כבר מדברים על הכרזת טראמפ – יש כאלה שחושבים שפתאום הגיע איזה קוסם ועשה הוקוס פוקוס. בדיוק לשם כך נכתב הספר. כדי לספר את הסיפור על קומץ צעירים שעלו לגולן והחלו מאפס. אני שמח לראות כאן את כרמל בר – האיש הראשון שעלה לגולן, והחל את המסע הזה. הספר מספר על 52 שנה של מאמץ, של עבודה קשה ושל מאבקים רבים, שרק בזכותם הגענו למציאות שבה אנו חיים היום, שבה רעיון העוועים של נסיגה מהגולן מצוי במקום הראוי לו, בפח האשפה של ההיסטוריה.

יהודה הוא הדמות המרכזית במהלך הזה. אצטט משירו של נתן זך: "איך זה שכוכב אחד לבד מעז".

לפני כעשר שנים נערכה מסיבת השקה של ספרו של יהודה "להפריט". זה היה אירוע הרבה יותר צנוע, על הדשא של משפחת הראל. ובאירוע הזה יהודה ביקש רק מאדם אחד לדבר על הספר – ממני. ולא למרות, אלא בזכות העובדה שהוא ידע שאני מתנגד למסר של הספר ולרעיונותיו. אני חושב שהסיפור הזה מספר הרבה על יהודה, וגם על הקשר בין יהודה לביני.

הגעתי לגולן, לקיבוץ אורטל, כבחור צעיר, לפני 35 שנה. שבועות אחדים לאחר מכן, התקיים באורטל ערב לקראת הבחירות עם יהודה הראל. בעבורי יהודה, מנהיג מתיישבי הגולן, היה כבר אז מיתוס. יהודה נשא הרצאה ארוכה, שהתחלקה לשני חלקים. בחלקה הראשון הוא מתח ביקורת נוקבת, בשצף קצף, על המערך. בחלקה השני הוא הסביר למה למרות זאת, נכון להצביע למערך.

אחריו ביקשתי את רשות הדיבור. אמרתי שאני מסכים עם כל מילה בחלק הראשון של דברי יהודה, והתפלמסתי עם החלק השני. לאחר הערב יהודה ואני המשכנו לשוחח ארוכות, וכך החלה חברות שנמשכת כבר 35 שנה. וזה ממש לא מובן מאליו. לא רק שיודה היה כבר אז יהודה הראל ואני בסך הכל של"תניק בן 21, אלא יהודה הוא בגיל של ההורים שלי ואני בגיל של הילדים שלו. ובכל זאת, נוצרה חברות עמוקה, שנמשכת כבר כל כך הרבה שנים. פעלנו יחד בשינויים בקיבוץ – במרום גולן ובאורטל לפני שלושים שנה, במרוץ של יהודה למזכיר התק"ם, בחברת "וקטור", כמובן בוועד יישובי הגולן, בדרך השלישית, במכון שמיר. וגם המחלוקות האידיאולוגיות בינינו לא העיבו על החברות.

ומתוך הקשר הזה לקחתי על עצמי את המשימה לכתוב את הביוגרפיה הזאת, ושהיא תהיה אובייקטיבית, לא ורודה מדי, לא מייפה את המציאות. האם הצלחתי בכך? על כך תוכלו להעיד אתם, הקוראים.

באחרית דבר של הספר כתבתי שורה של תודות, אך לכמה אנשים אודה גם כאן היום.

בראש ובראשונה ליהודה. ראיינתי את יהודה כ-120 שעות. יהודה שיתף פעולה בפתיחות מלאה, לא היסס להצביע על טעויותיו, על כישלונותיו. נדמה לי שהיה קשה יותר לחלוב ממנו את ההצלחות.

אבל יש לי גם נזיפה ליהודה. יהודה אינו כותב תאריכים על מכתבים ומסמכים. בהכנת הספר עברתי על עשרות ארגזים, על אלפי מסמכים, והייתי צריך לעשות עבודה בלשית כדי לשייך מסמך לזמנו. אז יהודה, אני מזהיר אותך – אם לא תתחיל לכתוב תאריכים על המסמכים, זאת הביוגרפיה האחרונה שאני כותב עליך.

תודה לציפקה, כמובן, שאף היא התראיינה בפתיחות וסייעה בכל דבר שנדרש. תודה לאלי זיו, שיזם את הספר, ששכנע את יהודה להסכים לכתיבתו, שגייס אותי ואת המשאבים לכתיבת הספר והוצאתו. לטובה ואלישע, אנשי ארכיון הגולן, שבמשך חודשים היה ביתי השני. יהודה, תודה שהעברת בזמן את הארכיון האישי שלך מיד טבנקין באפעל לארכיון הגולן. אחרת עד עכשיו עוד הייתי כותב את הספר. תודה למיכל זמיר, עורכת הספר והשותפה שלי ליצירה.

תודה אחרונה לחברי אודי מנור, פרופ' אודי מנור – היסטוריון וביוגרף, הביוגרף של יגאל אלון, שהיה הראשון לקרוא את פרקי הספר – לא את התוצאה הסופית, אלא את חומר הגלם. כל פרק שכתבתי שלחתי אליו, וקראתי את הערותיו, ולרוב קיבלתי אותן ויישמתי אותן.

אני מזמין את אודי לומר כמה מילים.

3 מחשבות על “דבריי במסיבת ההשקה של הספר "יהודה הראל – ביוגרפיה"

  1. אורי יקירי! אני מודה לך מכל הלב שהזמנת אותי לאירוע ההשקה של הספר שכתבת על יהודה הראל. זאת הייתה עבורי חוויה שלא תשכח של מפגש עם ארץ ישראל היפה , שקשה כבר למצוא בימינו אלה. ארץ ישראל הציונית ( ללא מרכאות ) שתרכזה ופועלת ברמת הגולן שלנו. העלית את דמותו של יהודה הראל ( וגם של ציפק׳ה – העזר כנגדו ) שתוך כדי בניה ויוזמות אזוריות וארציות, הקימו גם משפחה לתפארת . חסרו לי במפגש אביגדור קהלני ובמיוחד אלכס לובוצקי , שג״כ קורץ מאותו החומר. דרך אגב, איפשרת לי להתוודע במפגש לפרופ׳ הצעיר המדהים שליווה אותך בכתיבת הספר. יישר כח , הרבה בריאות . באהבה, אורי

    אהבתי

    • אביגדור היה אמור להגיע. לא יודע למה הוא לא הגיע. לאלכס זאת בעיה ביום שישי, כי הוא צריך לחזור לפני שבת לגוש עציון. כמובן שראיינתי ארוכות את שניהם.

      אהבתי

  2. אורי שלום, גם כשלא יכולתי להגיע לארוע השקת הספר, התרגשתי !!!
    התרגשתי בשביל יהודה ידידי, שכל חייו ארץ ישראל, שכל חייו רמת הגולן, שכל חייו התיישבות ציונית בא"י.
    התרגשתי בשביל משפחתו ובמיוחד בשביל ציפקה ידידתי, האשה שאתו לאורך כל הדרך בתמיכה, בהערכה, בעידוד, וכל חייהם – שותפות אמת.
    התרגשתי בשביל מתיישבי הגולן, המסורים, העקשנים, המתמידים, הנושכים שפתיים וממשיכים, תושבי הגולן שאינם מתבכיינים ואינם מקטרים אלא,,, יוצרים ועושים ובונים ומרחיבים וכ"ו.
    התרגשתי בשבילך, על הזכות שנפלה בחלקך – לכתוב על חבר, על מפעל מפואר שאתה חלק ממנו, לכתוב על נדבך חשוב ומשמעותי בדברי ימי מדינת ישראל, לכתוב ולאהוב.
    והתרגשתי בשביל עם ישראל כולו, על שזכה שאלו הם בניו – מתיישבי הגולן הנחושים ויהודה בראשם.
    תודה לך אורי ויישר כח גדול.
    חודש טוב ושבוע טוב
    משה פלד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s