צרור הערות 3.4.19

* בטעות – ישראל וחמאס הגיעו להבנות לקראת הסדרה בתיווך מצרי. יפה. ואחר חצות, חמאס ירה בטעות 5 רקטות לעבר יישובים ישראליים. ובבוקר, ישראל פתחה בטעות את מעבר כרם שלום ובטעות הרחיבה את אזור הדיג ובטעות יישמה את ההקלות עליהן סוכם. ולאחר מכן ישראל כץ התראיין אצל קלמן וליברמן והודיע בטעות שכל ההישגים הללו נובעים מן ההרתעה שיצרנו.

טעה טעו טועים טעינו.

* ארגונים סוררים – מספרים לנו על "ארגונים סוררים", להבדיל מחמאס והג'יהאד, הילדים הטובים.

זאת שיטת ערפאת, שנהג להפעיל את חמאס כזרוע הטרור שלו ובמקביל לדבר במתק שפתיים על שלום של אמיצים.

* שאלות נוקבות – אם אין בעיה ביטחונית בהרחבת שטח הדיג של הפלשתינאים, מדוע לא יכולנו להרחיב אותו בעבר? למה היינו צריכים להרחיב אותו באופן שיצטייר כפרס לטרור? אם יש בכך בעיה ביטחונית, מדוע הרחבנו עכשיו? ואם נכון להרחיב עכשיו, בהתאם להבנות, מדוע ישראל ביצעה את הצד שלה למרות ירי הרקטות לעבר ישראל לאחר הפסקת האש?

אבל השאלות הנוקבות באמת מופנות לפלשתינאים. אם מה שחשוב לכם הוא הרחבת אזור הדיג, פרנסת התושבים, כלכלת הרצועה – מדוע ב-14 השנים שחלפו מאז נסיגת ישראל מן הרצועה לא נקפתם אצבע לפתח את הרצועה ואת כל משאביכם הקדשתם לטרור נגד ישראל ואזרחיה? הרי אילו נהגתם אחרת יכולתם באמת להיות סינגפור של המזה"ת. הרי מעבר לסיסמאות ולשקרים, אתם יודעים שלא המצור הוביל לטרור, אלא הטרור הוביל למה שאתם מכנים "מצור" (כינוי שהוא תעמולת כזב). וברור שגם היום, העדפתכם הקלוקלת, שפוגעת בכם הרבה יותר מאשר בנו, בעינה עומדת.

* שניהם צודקים – בנט צודק לחלוטין. ברור שהקבינט חייב להתכנס כאשר הדרום בוער ומתקיים מו"מ על הסדרה בינינו לבין חמאס בעזה. הרי לשם מה קיים קבינט מדיני ביטחוני, אם לא בדיוק לימים כאלה ולדיונים כאלה והחלטות כאלו?

נתניהו צודק לחלוטין. איך אפשר לנהל דיונים בקבינט, כאשר נפתלי בנט רץ מיד להדליף באופן מוטה מתוך הדיונים ולתקוף את החלטות הקבינט שהוא חבר בו, והוא נושא באחריות לכל החלטותיו?

בנט רץ ליועמ"ש כדי שיכפה על נתניהו לכנס את הקבינט. ואח"כ הוא יתקוף את המשפטיזציה.

* השיטה – מערכת ההשמצות המשומנת שביבי מפעיל – עובדת. עובדה, את השקרים, ההשמצות וכל הפייק-ניוז הללו אני קורא לא רק אצל החשבונות המזויפים, אלא אצל המון מוסת של אנשים בשר ודם, הרואים בהם, בצדק, את דף המסרים, והם ממשיכים להפיץ אותם הלאה. יש כאלה שמצבם גרוע יותר – הם גם מאמינים לשקרים האלה. משוכנעים בכך. מוכנים להישבע בכך. עגום.

* ביריוני רשת – עומד ראש ממשלה (!) בישראל במסיבת עיתונאים, ולצדו ביריון רשת, שבעילום שם מפיץ את רעל תעשיית השקרים נגד יריביו האמתיים והמדומים של נתניהו. בושה.

(אגב, האם "קפטן ג'ורג'" הוא המועמד של נתניהו לתפקיד שר התשקורת?)

* מצע הליכוד – מי אמר שאין למפלגת ביבי מצע? הנה כמה פנינים אופייניים מהגותו של שותפו של נתניהו למסיבת העיתונאים, שעד אמש הסתתר מאחורי הכינוי "קפטן ג'ורג'":

– "מניאק מזדיין שבא לרקוד על הדם" (על יו"ר העבודה אבי גבאי).
– "כלב מסריח, נבל בן נבלה, עוכר ישראל, אויב העם" (על אמנון אברמוביץ', נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור).
– "גנץ צדיק? לא צילם סרטון שבו נראה מקיים יחסי מין? אין לו מאהבת?"
– "אליטיסט נושך כריות" (על המפכ"ל לשעבר אלשיך).
– "אישה רעה, מלאה מרירות" (על האלופה במיל' אורנה ברביבאי)
– והגרוע מכל: "כהנא צדק לאורך כל הדרך".

* זה בסדר – ביום שני זה דווקא היה בסדר שביבי ותועמלניו עשו את מה שהם עושים בכל יום. כי זה היה האחד באפריל.

* דולה פנינים – מישהו יושב, כנראה, על גנץ, מצותת ומקליט. מן הסתם, בידיו מאות שעות הקלטות, אם לא למעלה מזה. והוא דולה מתוכן פנינים, שעשויות להביך אותו. כך דבריו ששודרו השבוע לגבי אפשרות של הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו. יתכן שבאחת משיחות רבות שבהן נדונו תרחישים שונים, הוא כדרר עם האופציה הזאת. זו לבטח לא עמדת "כחול לבן" ואני מאמין שגם לא דעתו. בוודאי לא אחרי תעשיית השקרים וההשמצות נגדו, מבית היוצר של נתניהו.

עמדתי היא שממשלת אחדות לאומית היא הממשלה הטובה ביותר לישראל, בוודאי בראשות "כחול לבן", ועקרונית גם בראשות הליכוד. הליכוד – כן, נתניהו – לא ולא. ולאו דווקא בשל היותו מושחת, בשל כתב ההאשמות החמור נגדו כולל שוחד, והאפשרות הסבירה שאחרי השימוע יוגש נגדו כתב אישום. גם זה, אך זה לא העיקר. העיקר הוא מלחמת החורמה שלו נגד מדינת החוק, ההסתה שלו נגד מוסדות החוק והמשפט, הפצת התיאוריות המטורללות על "מדינת העומק", כביכול, שכאילו "תופרת לו תיקים", השיימינג וההכפשות נגד נשיא המדינה, מפכ"ל המשטרה לשעבר ועכשיו נגד גנץ וכד'. אסור בשום אופן ל"כחול לבן" להצטרף לממשלה בראשותו.

מה שהפריע לי במיוחד בהקלטה, היה הנימוק להצטרפות אפשרית כזאת – איתרוגו של נתניהו בנושא תכנית טראמפ, כדי שלא יהיה שבוי בידי הסמוטריצ'ים. להערכתי, והלוואי שאתבדה, תכנית טראמפ לא תהיה באזור חיוג המצע המדיני של "כחול ולבן", ותהיה זו תכנית שיש להיאבק נגדה, לא למענה.

אילו גנץ נימק הצטרפות לממשלה כזאת, בסיכול פיגועים כמו חוקי מגה-שחיתות מן הסוג של החוק "הצרפתי" וחוק החסינות שיוזם סמוטריץ', או לסיכול ניסיונה של איילת שקד להכפיף את בית המשפט העליון לשלטון – יכולתי להבין את הטיעון, וגם אז הייתי מתנגד.

אני רואה רק שתי אופציות ל"כחול לבן" – להיות מפלגת השלטון או האופוזיציה הראשית.

* בוחר במוץ – יאיא פינק, מועמד מפלגת העבודה לכנסת, פרסם רשומה, המציגה לקוראיה את הברירה: יאיא או מוץ? מוץ הוא מועמד תל"ם לכנסת ברשימת "כחול לבן". יאיא השתתף עמו בפאנל והזדעזע: מוץ נגד "פתרון שתי המדינות". ומכאן, ש"כחול לבן" היא הימין העמוק. יותר ימין מימין.

אני מודה ומתוודה, שאיני שלם עם כל מי שנמצא ב"כחול לבן" ועם כל מה שקיים ב"כחול לבן". אבל אני אצביע ל"כחול לבן", בין השאר כדי שמוץ מטלון, אדם נפלא ולוחם חברתי, שאני מעריך אותו מאוד, יכהן בכנסת וייצג אותי ואת עמדותיי.

טענת מפלגת העבודה ש"כחול לבן" היא מפלגת ימין, היא תמונת ראי של טענת הליכוד ש"כחול לבן" היא מפלגת שמאל. שתי המפלגות הללו נבנות מן הקרע בעם, מן הדיכוטומיה בין "שמאל" ו"ימין". הן סולדות מעצם קיומו של מרכז. אולם חברה שאין בה רצף של דעות ומגוון של השקפות עולם, אלא דיכוטומיה בין שני מחנות עוינים, מקצינים והולכים ונגררים אחרי שוליהם הרדיקליים מן הזן של הכהניזם ושוברים שתיקה, היא חברה בסיכון.

אוי אוי אוי – מוץ מטלון המפוכח לא מדקלם את המנטרה העבשה והשחוקה של "פתרון שתי המדינות".

* פסולות לקואליציה – בוגי יעלון יבקר היום בעיר טמרה שבגליל. לקראת הביקור, פרסמה מפלגת בל"ד/רע"ם את ההודעה הבאה: "כניסתו של גנרל המלחמה בוגי יעלון לעיר טמרה ולישובים הערבים הנו דבר מסוכן, חצוף ומסמל חצייה של כל הקווים האדומים. לא יעלה על הדעת לקבל את פניו וללחוץ את ידיו של מי שיש לו דם על הידיים.

אנו קוראים לבטל את האירוע המשווק את מפלגת הגנרלים המעורבים בפשעי מלחמה, ולהתלכד סביב המאבק הצודק של העם שלנו, סביב המאבק לשוויון ונגד הגזענות".

לתשומת לבם של אלה התוהים למה המפלגות הערביות בכנסת אינן אופציה לקואליציה.

* הרע במיעוטו – ארורה המפלגה שמציבה את בית המשפט העליון של מדינת ישראל בשורה אחת עם חמאס, ארגון הטרור הקנאי שחותר להשמדת ישראל. זאת מפלגת הסתה ארורה.

ולמרות זאת, אם מישהו מתלבט בין הצבעה לימין החדש להצבעה לבית הכהניסטי, אמליץ לו לבחור ברע במיעוטו – בנט, ולא לרב פרץ שמכר את נשמתו לשטן הכהניסטי גולדשטייניסטי.

* אחרי הבחירות – האם אחרי הבחירות התועמלן יעקב ברדוגו יחזור להיות פרשן?

* דרך ארוכה – הלקח המרכזי שלי מן ההכרה האמריקאית בריבונותנו על הגולן, היא הדבקות בדרך הארוכה והקשה, והעדפתה על העכשוויזם; על הרוח של "אני, כאן, עכשיו".

קומץ חלוצים עלו להתיישב בגולן 5 שבועות אחרי שוך הקרבות של מלחמת ששת הימים, ובדבקות ונחישות, צעד אחר צעד, בנו בית ועוד בית, נטעו מטע ועוד מטע, זרעו שדה ועוד שדה, ייסדו קיבוץ ועוד קיבוץ, מושב ועוד מושב, יישוב קהילתי ועוד יישוב קהילתי ואת העיר קצרין, הקימו מפעל ועוד מפעל, יצרו אתר תיירות ועוד אתר תיירות, גן ילדים ועוד גן ילדים, בית ספר ועוד בית ספר, ניהלו מאבקים נגד ממשלות פזיזות שנקטו במדיניות קצרת רואי ועכשוויסטית שכמעט סיכנה את עתיד המדינה למען הסכם עכשיו, קידמו את חוק הגולן, ואת שריון חוק הגולן, ואת חוק יסוד משאל עם.

אנו שמחים מאוד על ההכרזה האמריקאית ורואים בה בשורה גדולה. וחוזרים ליום קטנות של העשיה הציונית הגדולה של מפעל ההתיישבות בגולן, של העמקת אחיזתנו באדמת הגולן הישראלי.

* ראוי לקרדיט – ב-2008 הגיע אליי מסמך ארוך ומפורט, המנמק בשפה בהירה ורהוטה, בידע ובעומק היסטורי, פוליטי, משפטי וביטחוני את חשיבותה של ריבונות ישראל על הגולן. המסמך נשלח במקביל לעמיתיי להנהגת ועד יישובי הגולן ולאנשים נוספים במדינה, בעלי השפעה ובעלי דעה.

שמו של הכותב, דניאל ראם, לא היה מוכר לי ולא לאף אחד מחבריי. מסתבר שמדובר במתמטיקאי, אכפתניק, פטריוט ואוהב אמתי של הגולן.

מאז אנו עומדים בקשר רצוף, כולל בשנים שבהן הוא שהה בחו"ל לצורך פוסט דוקטורט. הוא דבק בנושא הגולן ואכפת לו מאוד נושא עתיד הגולן, והוא מרבה לעסוק בו, לכתוב עליו, והכל מתוך אותה ידענות ומתוך חשיבה עמוקה שהוא משקיע בנושא. מוחו אינו חדל להעלות רעיונות יצירתיים.

לא תמיד אנחנו מסכימים. עיקר המחלוקת בינינו, היא שהוא חש תמיד שהאדמה רועדת תחת רגלינו, ולכן עלינו להיות במאבק מתמיד. אני סבור, שמאבק ציבורי כאשר אין איום מוחשי על הגולן, רק יציב סימני שאלה, ויהפוך את סוגיית הגולן לשנויה במחלוקת, בעוד שנות השקט (שבעיניו הוא מדומה) מאפשרות לנו לפתח את הגולן ולהעמיק את אהבת הציבור הישראלי לגולן.

ויכוח סוער ניהלנו בנושא ב-2010. היום אנו יודעים שבאותה שנה נתניהו ניהל מו"מ מפורט ומתקדם על נסיגה מהגולן, שהופסק רק בגין מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה. כך, שאולי אני טעיתי והוא צדק?

ומדוע אני כותב כל זאת. כיוון שדניאל ראם היה הראשון שכתב מאמר הקורא לפעולה למען הכרה אמריקאית בריבונותנו על הגולן, בשנת 2013 (או בכל אופן הראשון הידוע לי). אני כתבתי על כך לראשונה רק שנתיים אח"כ. גם הפעולה של צביקה האוזר, הדוחף העיקרי של הרעיון ומי שהקים את היחדה למען הגולן ועומד בראשה, החלה ב-2015.

היום, אחרי ששלב א' של המטרה (הכרה נשיאותית, אך יש צורך לקדם גם הכרה של בתי הנבחרים) הושגה, ראוי להזכיר את דניאל ולתת לו את הקרדיט שהוא ראוי לו.

* ביד הלשון

טוזיג – כותרת המדור "פינת האוכל" במוסף "הארץ", מאת רונית ורד, היא: "לערוך טוזיג ולנוח". הכתבה מספרת על חוות פארמה קולטורה בבני ציון, שמספקת סלי פיקניק נהדרים, המבוססים על יבול עונתי ועל תוצרת חקלאית של יצרנים זעירים מהשרון.

את המילה טוזיג אני מכיר מילדותי. טוזיג הוא פיקניק בעברית. אולם אני מכיר את השימוש בה, בדרך כלל, לציון חידוש בעברית שלא נקלט. למה? לא תמיד יש לכך הסבר, אבל אולי במקרה הזה בשל הדמיון לטוסיק, ואולי כיוון שהצליל אינו נשמע עברי.

זאת הפעם הראשונה, ככל הזכור לי, שאני נתקל בשימוש במילה, הן בכותרת, והן בכתבה עצמה: "היציאה לטוזיג, במיוחד בעידן שבו לא מרבים הבריות להתענג סתם כך על בטלה ועל רביצה, משביעה לא רק את הגוף, אלא גם מרוממת את הנפש ואת הדמיון".

המילה מופיעה בכתבה ללא הסבר, מתוך הנחה שהקוראים מכירים את המושג. המילה פיקניק מופיעה רק בצירוף "סלי פיקניק".

מקור המילה טוזיג הוא תלמודי. היא מופיעה במסכת עבודה זרה בתלמוד הבבלי.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s