צרור הערות 27.3.19

* הכרזה היסטורית – האירועים בדרום האפילו על ההכרזה ההיסטורית המרגשת של הנשיא טראמפ על ההכרה בריבונות ישראל על הגולן. אולם הידיעה המרעישה בשבוע שעבר הייתה רק הקדימון. ההכרזה ההיסטורית הייתה היום.

צדק ראש הממשלה, כאשר דיבר על שתי ההכרזות ההיסטוריות של הנשיא טראמפ, על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ועל ההכרה בריבונות ישראל על הגולן, כחוליות בשרשרת של הצהרת בלפור ושל ההכרה האמריקאית בישראל בהחלטת הנשיא טרומן.

נתניהו היטיב להגדיר את האירוע כניצחון הדיפלומטי של ישראל, 52 שנה לאחר הניצחון הצבאי במלחמת ששת הימים. ראוי לציין גם את העשיה ההתיישבותית והמשפטית בין שני האירועים, שאפשרו את האירוע החשוב.

י"ח באדר ב' תשע"ח, 25 במרץ 2019, יזכרו כתאריך היסטורי בתולדות מדינת ישראל – הכרתה של מעצמת העל הגדולה והחזקה בעולם בריבונות ישראל על הגולן.

* הצעד הבא – לאחר ההכרזה ההיסטורית של הנשיא טראמפ, יש לפעול להחלטה דומה וחקיקה ברוח זו של בתי הנבחרים, בתמיכה של שתי המפלגות. צעד כזה יעגן ויחזק את הצהרת טראמפ, ויהפוך אותה לבלתי הפיכה.

* מודה לנתניהו – אני מתנגד לנתניהו, אצביע בבחירות ליריביו ויש לי ביקורת על עברו בנושא המו"מ עם סוריה. אבל ביום הזה, שבו ארה"ב הכירה בריבונות ישראל על הגולן, אני מודה לו על חלקו המכריע במהלך ההיסטורי.

* ניצחנו – אתמול לפני 19 שנים, ב-26.3.00, נערכה פגישת קלינטון אסד בז'נבה, שבה הציע קלינטון את הצעת השלום של ברק; הצעה שאי אפשר לסרב לה. ברק הציע נסיגה ישראל מיותר מאשר כל הגולן, כלומר לא רק עד הגבול הבינלאומי, כי אם עד קווי 4.6.67, כלומר גם שטחים שסוריה השתלטה עליהם לאחר מלחמת העצמאות, מלבד רצועת של כמה עשרות מטרים (!) לחוף הכינרת.

כל הפרשנים, העיתונאים, הפוליטיקאים מימין ומשמאל – כולם אמרו שהכל כבר סגור ומדובר בריטואל בלבד. נשיא ארה"ב לא נוסע לנהל מו"מ, אלא לגזור סרט. אסד לא ישפיל את קלינטון. כך פמפמה התקשורת לאורך כל יום השידורים המיוחד.

באותו יום, ערכנו הפגנה מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב. בדרך חזרה הביתה, נסענו 5 חברים מאורטל ברכב שלי. הרדיו לא הפסיק לשדר ידיעות "אופטימיות" על ההסכם, על הצלחת הפסגה. נסענו אבלים וחפויי ראש. הייתי דובר ועד יישובי הגולן וכל התקשורת פנתה אליי לבקש את תגובתי על ההסכם. השבתי שאיני מוכן להגיב כל עוד אין ידיעה רשמית. בהגיענו לצומת השריון, חמש דקות מאורטל, התקשר אליי כתב "ידיעות אחרונות" בצפון ובפיו בשורה: "עכשיו נודע לי שהמפגש התפוצץ. אסד השיב בשלילה להצעות קלינטון. מה תגובתך?" "אתה בטוח?", שאלתי, והוא השיב באופן חד משמעי. "נחום ברנע התקשר עכשיו למערכת והודיע באופן מוחלט שזו התמונה". סירבתי להגיב, בטרם תהיינה אינדיקציות נוספות. דקות אחדות לאחר מכן, הטון התקשורתי כולו השתנה. אכן, הידיעה היתה נכונה – המו"מ התפוצץ. פסגת "ההזדמנות האחרונה" נכשלה.

תשע שנים של מאבק קשה על קיומנו הסתיימו בניצחוננו. אהוד ברק, שכל כך רצה להיות האיש שמביא את השלום עם סוריה, שהיה כל כך נחוש להגיע להסכם ויהי מה, הבין שהוא עומד להפסיד במשאל העם. את התבוסה הזאת, הביזיון הזה, הוא לא יכול לספוג. הוא הציע נסיגה מכל הגולן, אך הוא דרש להשאיר בידי ישראל את צפון הכינרת ורצועה של כ-40 מ' על החוף. הוא ידע שאסד ידחה את ההצעה. הניסיון הנואל של ארבעה ראשי ממשלה לשים קץ לריבונות ישראל על הגולן ולהחריב את מפעל ההתיישבות בגולן כשל. ניצחנו!

אנחת הרווחה שלנו נשמעה מסוף העולם ועד קצהו. ומה שחשוב יותר – האבן הענקית שנגולה מעל לבנו, היתה לראש פינה: ממנה בנינו תנופת פיתוח וקליטה שלא היתה כמוה. חיזקנו את הקהילה ואת מערכות החינוך והחברה. חיזקנו את הכלכלה, התיירות, החקלאות והתעסוקה.

לאחר מכן היו עוד שני ניסיונות של אולמרט ונתניהו למו"מ על נסיגה, וגם הם כשלו. 19 שנים פחות יום אחד לאחר מכן, ארה"ב הכירה בריבונותנו על הגולן.

* מאיימים על עצמנו – בראיון ל"כאן ב'" שאלה אותי ליאת רגב האם אנחנו, תושבי הגולן, היושבים לאורך הגבול עם סוריה, איננו חוששים מהתגובה הסורית להכרה האמריקאית בריבונות ישראל על הגולן.

השאלה החזירה אותי שנים רבות אחורה. כאשר קיבלה הכנסת את חוק הגולן, שסיפח את הגולן לריבונות ישראל (1981), הייתי בן גרעין בשל"ת מוקדם, לפני הצבא, בבית השיטה, הקיבוץ המאמץ של אורטל. חגגתי את ההחלטה. ואני זוכר שיחה עם חבר בבית השיטה שאמר לי: "אתם מטורפים. ההחלטה הזאת היא הכרזת מלחמה על סוריה. זה יעלה לנו באלפי קורבנות".

כותרת "ידיעות אחרונות" למחרת קבלת החוק: "סוריה: הפסקת האש בטלה; צה"ל בכוננות".
כותרת "מעריב": "שר ההגנה הסורי: דרך הכוח – התגובה הטובה ביותר נגד ישראל".

ובדיון עצמו, יוסי שריד התהלך כסהרורי באולם המליאה מצד אל צד, ידיו בכיסיו ומקטרת בפיו והפטיר שוב ושוב: "ממשלה מטורפת, מחרחרת מלחמה".

בזמן המאבק על הגולן בשנות ה-90, שוב ושוב איימו עלינו, שאם לא תהיה נסיגה, תהיה מלחמה. כאשר הכנסת קיבלה את "חוק שריון הגולן" שהציעה "הדרך השלישית", אמר יוסי ביילין בכעס ליוזם החוק יהודה הראל: "ההחלטה הזאת תביא למלחמה עם סוריה".

אפילו כאשר הוחלט על העברת מכללת "אוהלו" לקצרין, אמר ח"כ לשעבר חגי מרום שההחלטה הזו תוביל למלחמה…

ראינו את כל נבואות הזעם של המאיימים על עצמנו.

האמת היא, שסוריה מעולם לא השלימה עם קיומה של ישראל, והסיבה היחידה שאינה נלחמת בנו היא ההרתעה הישראלית. אחד הגורמים המרכזיים להרתעה מפני מלחמה, הוא העובדה שהגולן והחרמון בידינו. אילו היו, חלילה, בידיהם, הם היו הופכים באחת בסיס לתוקפנות נגד ישראל. ולכן, כל צעד שמחזק את האחיזה הישראלית בגולן, כמו ההכרה האמריקאית בריבונותנו, מקטין את סכנת המלחמה.

* נתניהו והצוללת – בתקופת המאבק על הגולן, בשנות ה-90, נהגנו להשתמש במשל הצוללת – הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שמתחת לפני הים, המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן מתקדם בקצב שונה מכפי שמופיע בתקשורת, הניזונה מהדלפות מכוונות ומשלימה אותן בדמיון יוצר. בבוקר בהיר אחד אנו עתידים להיות מופתעים מכך שצוללת מסתורית תצוץ ותתקוף אותנו, עם הסכם חתום. האסטרטגיה שלנו במאבק היתה להיות ערוכים כל העת ומוכנים לכל הפתעה, וכן ליזום פעולות שתשארנה, ככל הניתן, את היוזמה בידינו. כלומר, לדרבן את הציבור במאבק מֹוֹנֵעַ, ולא להמתין לצאת הצוללת.

מסתבר שהצוללת המסוכנת ביותר הייתה של נתניהו. כמו בקדנציה הראשונה, גם בקדנציה השניה המו"מ שניהל על נסיגה מהגולן היה חשאי. והפרטים שמתגלים בשבועות האחרונים, מעידים על כך שהמו"מ הזה התקדם מאוד וירד לרזולוציות מפורטות למדיי של הנסיגה, והכל תחת הרדאר של התקשורת ותחת הרדאר שלנו. לא היה לנו מושג. היינו שאננים ובטוחים ש"לא היה כלום".

היה גם היה. הייתה צוללת והיא הייתה מסוכנת מאוד. ואלמלא פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, באמת היינו עלולים לקום בבוקר מר ונמהר לשמע ידיעה על הסכם בין נתניהו ואסד על נסיגה מהגולן.

רק עכשיו אני מבין מדוע נתניהו עשה הכל כדי למסמס את חוק יסוד משאל עם, ורק ב-2014 נאלץ לתת לו יד.

אם בשנות ה-90 אנחנו ומאבקנו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי, ב-2010 היה זה האביב הערבי.

ועם זאת, נתניהו ראוי לשבח על שהתעשת לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, והוביל את היוזמה המדינית של ההכרה האמריקאית בריבונותנו על הגולן.

* מסיכת הצביעות – סנסציה בכפר הדרוזי בוקעתא בצפון הגולן. במסגרת חיסול חשבונות (כנראה) בין אנשים בבוקעתא הופצה בקבוצות ווטסאפ רבות ברחבי הכפר רשימת 550 האזרחים הישראלים תושבי הכפר (בצילום אותנטי מתוך פנקס הבוחרים). מאז סיפוח הגולן (1981), הוטל חרם על מי שמתאזרח, ולכן המתאזרחים עושים זאת בהיחבא. הרשימה העלתה, שבין המתאזרחים כמה ממנהיגי הפרו-סורים הקיצוניים ביותר בכפר וכן שייח'ים ואנשי דת ידועים.

הדבר חולל סערה רבתי בכפר, עד חשש שהדבר יתדרדר לאלימות. מצד אחד, זהו שיימינג מטורף, כלפי אותם מנהיגים, שמעורר זעם רב. מצד שני, רבים שרצו להתאזרח ופחדו חשים פראיירים.

מעניין לאן תוליך הסרת מסיכת הצביעות.

* ידיד הגולן – עד יומו האחרון, רפי איתן היה תומך נלהב של ההתיישבות בגולן – ברמה הפוליטית, ההתיישבותית והכלכלית. הוא תרם רבות בכל התחומים, במאבק נגד הנסיגה ובחיזוק ההתיישבות והמפעלים הכלכליים; הביא לגולן משקיעים ויזמים והשקיע בעצמו. ותמיד, בשילוב של אכפתיות ומסירות עם מוח יצירתי ושופע רעיונות.

* אחדות מול התוקפנות – אני יודע שמה שאני כותב כאן זה מדע בדיוני, אבל הייתי מצפה, לאחר ירי הטיל על משמרת וההסלמה בגבול עזה להודעה משותפת של נתניהו, גנץ, בנט וגבאי, המשדרת אחדות מול התוקפנות מעזה, נותנת גיבוי לתגובה חריפה בעזה עכשיו ואחרי הבחירות, ללא קשר לתוצאות הבחירות.

* הפסקת אש אמתית – פעולת צה"ל בעזה חשובה. יש להכות בהם בעוצמה. דומה שכך אכן נעשה, וטוב שכך. טוב שתהיה זו מכה שתשקם את ההרתעה. אולם המבחן אינו רק בעוצמת המכה, אלא לא פחות מכך בתנאי הפסקת האש בסופה. אני בעד הפסקת אש מיידית, אבל רק אם זו הפסקת אש אמתית. אסור לישראל להתפשר על פחות מהפסקת אש מוחלטת. לא הצתות, לא מטענים על הגדר, לא ניסיון לחצות את הגדר, לא התפרעויות אלימות על הגדר, לא "צעדות שיבה". שום פגיעה בריבונותנו. סוף להכלה.

* לעולם חוזר – אופס. עוד רקטה נורתה בטעות למרכז הארץ.

* על אשקלון!!! – לנוכח הפצצת מושב משמרת, בצפון השרון, נזכרתי בתמונה הבאה. עומד שמעון פרס על דוכן הכנסת, לפני ההתנתקות, ואומר (ציטוט מן הזיכרון): "תפסיקו להלך אימים על העם הזה. הרי אתם אמרתם שייפלו טילים על אשקלון! על אשקלון!!!" בלעג. בסרקזם. ואוהדיו התמוגגו מנחת. איך הוא הכניס להם, להזויים האלה.

* בלון ניסוי – סביבת רוה"מ הדליפה לירון דקל ידיעה, שנועדה להוות בלון ניסוי. במהדורה המרכזית של "כאן 11" דיווח דקל על כוונה להציע את "החוק הצרפתי" – החוק שנועד להעמיד את נתניהו מעל החוק, במתכונת שתחיל אותו גם על נשיא המדינה, למען מראית עין שאין זה חוק פרסונלי.

חוק קרנות המזבח הוא חוק מגה-שחיתות. הוא נועד להעמיד את נתניהו מעל החוק ולהפוך את השחיתות השלטונית לנורמה. החלת החוק גם על נשיא המדינה, כמוה כעקירת עין שמאל כדי לאזן את עקירת עין ימין. החוק הזה מושחת גם כאשר הוא חל רק על ראש הממשלה, ואם הוא יחול גם על הנשיא, הוא יהיה מושחת כפליים. על פי החוק הזה, האנס הסדרתי קצב יכול היה להמשיך לאנוס בבית הנשיא עד סוף הקדנציה.

החוק הזה בלתי ראוי הן כשמדובר ברוה"מ והן כשמדובר בנשיא, אך יש הבדל. הנשיא מכהן קדנציה אחת של 7 שנים. על הקדנציות של רוה"מ אין הגבלה. במקום חוקים פרסונליים מושחתים, מוטב לחוקק חוק להגבלת הקדנציות של רוה"מ, כי שלטון ממושך גורם לסיאוב ושחיתות, כפי שאנו רואים.

* הסוד – רק חסיד שוטה מסוגל להאמין שנתניהו הסתיר משר הביטחון ומהרמטכ"ל את האור הירוק שנתן לגרמניה לצייד את צבא מצרים בצוללות מתקדמות, בשל איזה… "סוד".

* תשובה לשואלים – כיוון שמספר אנשים שאלו אותי לדעתי על האשמתו, כביכול, של נתניהו בבגידה, אציג את עמדתי בנושא, ובהקשר הרחב של פרשת הצוללות:
א. נתניהו אינו בוגד.
ב. סעיף א' הוא בעיניי מובן מאליו, ואני כמעט מתבייש שכתבתי אותו. נתניהו הוא פטריוט ציוני. נקודה.
ג. "כחול לבן" לא טענה מעולם שנתניהו בוגד.
ד. גנץ לא טען מעולם שנתניהו בוגד.
ה. יעלון לא טען מעולם שנתניהו בוגד.
ו. האמירה של יעלון, שזו פרשה חמורה שעלולה להגיע עד כדי בגידה, היא אמירה אומללה. טוב היה אלמלא נאמרה, וטוב היה עושה יעלון אם היה חוזר בו ממנה.
ז. ועדיין, יש מרחק רב מאוד בין האמירה של יעלון לבין אמירה שנתניהו בוגד.
ח. הטענה שמאשימים את נתניהו בבגידה היא ספין של נתניהו, ואין ספק שהוא יעשה ממנו מטעמים לרוב.
ט. פרשת הצוללות מעוררת שאלות קשות שחייבות להיחקר, ואין לי ספק שהן תיחקרנה.
י. דבריו של נתניהו בראיון על הסתרת האור הירוק שנתן לגרמנים למכור צוללת מתקדמת למצרים ללא ידיעתם של שר הביטחון והרמטכ"ל בגלל איזה "סוד", מגבירים מאוד את סימני השאלה.
יא. כאזרח מדינת ישראל, אני מייחל בכל לבי שחקירה תנקה לחלוטין את נתניהו מן החשדות בפרשת הצוללות.
יב. מן הבחינה הציבורית – עצם הכנסתם של מקורבים, בני דודים, פרקליטים של ראש הממשלה לעיסוק בנושאים הרגישים ביותר של ביטחון ישראל היא שחיתות. כאשר מתברר שאותם אנשים סרחו וסחרו בביטחון ישראל, ראש הממשלה שהכניס אותם למקום שאסור היה להכניס אותם נושא באחריות. אם הוא ידע הוא אחראי ואם הוא לא ידע הוא אחראי. וכאשר מי שמכניס לנושאים הללו מקורבים – ממדר את שר הביטחון והרמטכ"ל, אל יתפלא שמתעוררות שאלות קשות, המחייבות חקירה.
יג. בכל החשדות לפלילים אני סומך על מערכת החוק והמשפט ועל ההחלטות שהם יקבלו. די לי בשחיתות הציבורית, המוסרית, הערכית, כדי להגיע למסקנה שנתניהו אינו ראוי עוד להנהגה לאומית.

* תעמולת ביבים – יש משטרים שבהם שולחים מתנגדי משטר לאישפוז. אפרופו הרמזים האפלים בתעמולת הליכוד נגד גנץ.

* מתי מותר לגנוב סוסים – במלאת ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים, פרסם עוזי בנזימן מאמר במוסף "הארץ", המתאר את הדינמיקה שהביאה לחתימת ההסכם. הוא מתאר מצד אחד כיצד בגין ודיין עקפו את דרכי קבלת ההחלטות הראויות והממלכתיות ולמעשה כפו אותן על הממשלה. כך היה בהצעת השלום של בגין אחרי ביקור סאדאת, ובה נכונות לנסיגה מכל סיני (אך ללא עקירת היישובים) ולאוטונומיה ביו"ש. הוא מספר איך ללא ידיעת ועדת השרים לענייני ביטחון, כלומר הקבינט, בגין הציג את התכנית לנשיא ארה"ב קרטר ושיגר את דיין להציג אותה לסגן נשיא מצרים תוהאמי. הוא הקפיד, אמנם, למסור שזו הצעה לא רשמית, כיוון שטרם אושרה בממשלה. ולאחר מכן, הביא אותה לקבינט כהצעה שאי אפשר לזוז ממנה כיוון שכבר הוצעה לארה"ב ולמצרים. אך בעיקר הוא מתאר את התמרונים והמניפולציות שעשו שני שרים בכירים – ויצמן ודיין, ושני פקידי בכירים היועמ"ש אהרון ברק ועוזר שר הביטחון אברשה טמיר (ובשלב מסוים הצטרף אליהם גם שרון), כדי להביא את בגין לסגת צעד אחר צעד מעמדותיו ובסופו של דבר להתקפל. הוא מתאר איך הארבעה שיתפו פעולה עם האמריקאים והמצרים בתמרונו של ראש הממשלה. את כל המעשים האלה מתאר בנזימן בהערצה, כהתנהלות מופתית (במאמר הזה ובספרו "ראש הממשלה במצור").

על התנהלות דומה, ולעתים של אותם אנשים (טמיר, שרון ובגין, למשל) במלחמת לבנון הראשונה, הוא כתב בזעם נורא, בספרו "לא עוצר באדום" ובמאמרים רבים, כולל מאמר שעליו נתבע לדין בידי שרון וזכה במשפט. אותה התנהלות הוצגה בפיו כפגיעה אנושה בכל סדרי הממשל במדינה דמוקרטית מסודרת.

הוא מוכיח, שבעיניו מותר לגנוב סוסים, ובלבד שהדבר משרת מטרה שהוא תומך. אם הוא מתנגד למטרה, הוא תוקף אותה באמצעות תקיפת התהליך – גניבת הסוסים.

* הגחמה המצרית – התמרון העיקרי שלהם בקמפ-דיוויד, היה להשאיר את סוגיית קיומם של היישובים (תחת ריבונות מצרית!) לסוף הפסגה, אחרי שבגין יוותר בשאר הנושאים, ואז תעמוד הדילמה – האם בגלל כמה יישובים לוותר על השלום, שכבר על כל סעיפיו יש הסכמה? ואכן, כאשר זו הייתה הדילמה, בעזרת דחיפה של שרון, בגין התקפל.

ואיש לא העלה על דעתו להעמיד את מצרים בפני הדילמה – אחרי שישראל מוכנה לסגת מכל סיני עד גרגר החול האחרון, תחמיצו את השלום בשל התנגדותכם המוזרה לכך שכמה אלפי יהודים יחיו תחת ריבונותכם?

זו הגישה הקלוקלת, על פיה השלום נמצא בידי הערבים, מי שזקוק לו זו ישראל, ולכן על ישראל להיכנע לכל גחמה ערבית.

* חכם, היזהר בדבריך – במאמר לציון ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים בטור שלו ב"ישראל היום", מצטט ביילין מדברי כמה ממתנגדי ההסכם בדיון בכנסת, שלטענתו הוכחו כשגויים וכתב על כך: "חכמים, היזהרו בדבריכם ובנחרצותכם, סייגו את אמירותיכם, שמרו לעצמכם מרחב לטעות. זכרו שהכל מצולם, והכל מוקלט, והכל נדפס, וכי בעוד ארבעים שנה, או פחות ,עשויים לצטט גם אתכם".

מעניין לשמוע המלצה כזאת מנביא של דרך שנחלה כישלון טוטאלי. הנה דברים מראיון של ביילין לפני 25 שנים, אחרי הסכם אוסלו (מראיין אברהם תירוש, "מעריב" 26.11.93).

ביילין: תשאל אותי אם אני שלם, אגיד לך שלא. מה, זה מאה אחוז בטוח? אין לי הרבה מאוד סימני שאלה? אני לא ישן בלילה בשקט. והמבחן הגדול ביותר של ההסכם הזה יהיה מבחן של דם.

תירוש: כלומר?

ביילין: המבחן יהיה בחודשים ובשנה שנתיים שלאחר יישומה של האוטונומיה בעזה וביריחו והקמת המשטרה הפלשתינאית. זו תקופת הסתתמות הטענות. אם חלילה יחלוף זמן סביר ואי אפשר יהיה להתגבר על הטרור, לא יוכלו הפלשתינאים לטעון: אין אנו יכולים מתוניס למנוע טרור, הרי אין לנו משטרה.

תירוש: ואז מה?

ביילין: אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור – זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש של הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב בחודשים הקרובים.

* בטרם עת – בדרכי להלוויה, בישר לי הווייז: עוד 500 מ' תגיע למנוחת עולם.

* ביד הלשון

ציוץ ברמה – במאמר שפרסם עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט בעקבות ההכרה האמריקאית בריבונותנו על הגולן, הוא הגדיר את הכרזת טראמפ "ציוץ ברמה".

זה משחק מילים חביב המחבר את הציוץ בטוויטר עם רמת הגולן, ומתכתב עם "קול ברמה".

צירוף המילים קול ברמה, לקוח מאחד הפסוקים המכוננים בתנ"ך, מתוך נבואתו של ירמיהו: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

עלון קיבוץ אורטל בגולן (הקיבוץ שאני חבר בו) בשנותיו הראשונות נקרא "ציוץ ברמה". חבורת הזמר של הגולן נקראת "קול ברמה".

* "חדשות בן עזר"

3 מחשבות על “צרור הערות 27.3.19

  1. היה לי חלום זבו נץניהו מודיע שעקב המצב הביטחוני בדרום ( עזה) ועקב הבחירות הקרובות הוא מסיר את המעומדות שלו לראשות הממשלה.., וכראד ממשלה ושר ביטחון מנהל מלחמת חורמב בחמאס כאשר אין לו מגבלות בחירות ועך ימשיך עד הקמת הממשלה החדשה כאשר לאחר הבחירות יתן הנשיא את הזכות להקים קואךציה (זכות הנשיא) ואך יפנה נתניהו לעינינו המישפתיים והמידה והליכוד יזכה הוא יתמוך במי שימונה לראש מנשלה….ואז היתעוררתי

    אהבתי

  2. אני תוהה למה אתה בטוח שגנץ לא ינהל משא ומתן עם הסורים במידה ויבחר? גם רבין אמר שלא ינהל וניהל, וגם נתניהו כפי שאתה מציין. מה שיכול מאוד להיות הוא ממשלת אחדות של שניהם, עם עוד תומכים בעניין מהעבר כמו גבי אשכנזי. כולם ראו את האינטרסים שבעניין בעבר, מה השתנה פונדמנטלית היום? כפי הנראה מלחמת האזרחים בדרך להיגמר ובכל יום שעובר משטר אסד הופך ליותר ריבוני בכל סוריה כבימים שלפני המלחמה.
    למה שלא תצביע לבן גביר וסמוטריץ' או לפייגלין, הבחורים האלה בטוח לא יתפשרו על אף שעל וגם יחזרו לעזה(מה שיכול להיות שגם אתה תומך בו? לנוכח הביקורת שלך פה על פרס ותמיכתו בהתנתקות) .

    אהבתי

    • כיהודי, איני יכול להזדהות עם החיה הכהניסטית הבזויה. אוהדיו של המחבל הרוצח ארור גולדשטיין שם רשעים ירקב. תועבה. אם חלילה יהיו בשלטון, מדינת ישראל לא תתקיים יום אחד.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s