שיח של מחויבות

לפני עשר שנים, נפלה בחלקי זכות ליטול חלק בתהליך מרתק ומשמעותי מאוד – כתיבת חזון החינוך של אורטל. היינו חבורה של 9 חברים, שנפגשה פעמים רבות, ויצרה מסמך מוצלח מאוד, שמהווה את חזון החינוך האורטלי עד היום. מעבר לתוצר, התהליך היה חוויה מרוממת נפש; משמעותית מאוד, של דיון עומק על ערכי אורטל, על הערכים שאנו רוצים להנחיל לדורות הבאים, על פילוסופיה חינוכית ופדגוגיה, ועל המטרות החינוכיות והארגוניות בגיל הרך, בכיתות א-ו, בגיל הנעורים ובחינוך המיוחד (שהיום הינו משולב במערכות, ואין הוא עוד מערכת נפרדת, כבעבר).

הבעיה בתהליך הייתה, שהקהילה לא הייתה שותפה לו. אני מניח, אף שאיני זוכר זאת בוודאות, שהתוצר הובא לאישור האסיפה, אך הציבור לא נטל חלק בתהליך.

כשהחלטנו בפורום חינוך על תהליך ריענון חזון החינוך, עשר שנים לאחר כתיבתו, החלטנו לערוך הפעם תהליך קהילתי, כמיטב המסורת האורטלית. הקהילתיות באה לידי ביטוי הן בעיבוי פורום חינוך בחברים נוספים שירצו להצטרף (בזמן כתיבת מאמר זה, שעה קצרה לאחר המפגש הציבורי, כבר הצטרפו לתהליך 5 חברים) והן בשלושה מפגשים (לפחות) לציבור כולו.

****

המפגש הציבורי בנושא החינוך, שנערך השבוע, המחיש לי את הסיבות לכך שאני כל כך אוהב את קיבוץ אורטל וגאה בו.

ככה פתאום, באמצע השנה, באמצע השבוע, אחרי העבודה, בשעות הילדים והמשפחה, התכנסו עשרות אורטלניקים לכחמש שעות של שיחה על החינוך באורטל. הרבה יותר ממה שציפינו. הרבה יותר ממספר הכיסאות שהכנו. "צריך כפר שלם כדי לחנך ילד אחד" – הנה הכפר.

זה לא רק המספר אלא ההרכב: סבים, חברים שהילדים שלהם כבר אינם במערכת החינוך, הורים לילדים מלידה עד הנוער, צעירים אחרי צבא, מדריכים וצוותי חינוך, ולא מעט בני נוער, שנטלו חלק משמעותי ביותר בשיחות בשולחנות העגולים, והדיאלוג אתם היה משמעותי מאוד. השתתפו חברים ותיקים וצעירים, נקלטים, נשים וגברים. היו זוגות שחילקו ביניהם את שעות המפגש – מי נשאר עם הילדים ומי עולה לשיחה והתחלפו באמצע. והיו זוגות שפתרו את הדילמה באמצעות בייביסיטר.

וזה לא רק המספר וההרכב, אלא התוכן.

בפתח המפגש, עוד טרם הרצאת הפתיחה, התבקש כל משתתף לכתוב על פתק אנונימי מה הדמות הראויה בעיניו של בוגר מערכת החינוך, של נער במערכת ושל ילד במערכת.

מורן רוסט, בהרצאת הפתיחה, דיברה על שיח הזכויות וה"מגיע לי", המאפיין את תקופתנו ומונחל לילדינו. אולם מן הפתקים עלה שיח חינוכי אחר לגמרי; שיח של חובות, של מחויבות, של אחריות, של עשיה, של תרומה. אין שיח יהודי מזה – שיח של מצוות.

הדמות של בוגר מערכת החינוך, כפי שעלתה בצורה גורפת מאיסוף הפתקים, היא של אדם ערכי, מחויב, פעיל, תורם, מעורה בחברה, פטריוט ציוני, יהודי וישראלי. השיח הערכי הזה נמשך בשולחנות העגולים ובמליאה.

וכשיש לנו "מה" ו"לשם מה" כאלה, יהיה קל מאוד לגזור מהם את ה"איך".

****

תובנה מעניינת בעקבות המפגש, ובמיוחד בעקבות הדיאלוג עם בני הנוער.

בשנים האחרונות החלפנו את הכותרת "חינוך בלתי פורמלי" ל"חינוך חברתי קהילתי". ובצדק. אין כל סיבה להגדיר את מערכת החינוך הזו על דרך השלילה, על פי מה שהיא "בלתי", אלא על דרך החיוב – מה שהינה. זו מערכת חינוך חברתית קהילתית. ואגב, כיוון שהיא חלק ממערכת ממוסדת, גם היא פורמלית, חרף ההבדלים המהותיים בינה לבין המערכת המוגדרת כ"חינוך פורמלי".

אך יש גם חינוך שהוא ממש בלתי פורמלי, והוא חשוב לא פחות. כאשר בני נוער נוקטים ביוזמה, בונים לעצמם זולה, מטפחים אותה, מנקים אותה, משתפים ביניהם פעולה תוך גילוי של חברות, בחלוקת תפקידים, במשימתיות – גם זה חינוך. הוא לא ממוסד. הוא לא מערכתי. הם מפעילים את עצמם. והערכים שאנו חותרים להנחיל להם, באים לידי ביטוי בעשיה הזאת.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s