מתקפה דו ראשית

שלטון החוק בישראל נמצא תחת מתקפה חזיתית.
המתקפה על שלטון החוק אינה מצד אחד במפה הפוליטית והציבורית, אלא זו מתקפה דו ראשית.
זו מתקפה מצד כל מי שאינם יודעים להבחין בין ראיות והחלטות בנושא הפלילי והמשפטי לבין עמדותיהם והעדפותיהם הפוליטיות. די בעמדתם הפוליטית כדי לקבוע עמדה "משפטית" ברורה – ותפקידם של מוסדות החוק; המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובתי המשפט הוא לבצע את תפקידם, כלומר להחליט "נכון". "נכון" – כלומר על פי דעתם הפוליטית של התוקפים.

מזה שנתיים ניצב היועמ"ש תחת מתקפה דו ראשית, שתלך ותחריף לקראת החלטתו הסופית אחרי השימוע. סביר להניח שגם בית המשפט יעמוד בפני מערכה דו ראשית, ואם יוגש ערעור – גם בית המשפט העליון. גם בית המשפט יעמוד בפני מתקפה של אלה שבעיניהם מי שעומד למבחן אינו הנאשם אלא השופטים – האם הם יחליטו נכון? הרי הם עובדים אצלנו, משוכנעים שני הצדדים.

אין סימטריה בין שני הצדדים התוקפים ברמת הסכנה שהם מהווים לחברה. חוסר הסימטריה נובע מפער הכוחות בין הצדדים. צד א' במתקפה על שלטון החוק מסוכן יותר כי בראשו עומד ראש הממשלה רב הכוח, וכי גייסותיו רבים לאין ערוך; המון מוסת וסוער. אבל ברמה העקרונית, מדובר בדיוק באותה גישה, והנוקטים בה משני הצדדים שותפים בהחלשת האמון במערכות האכיפה, החוק והמשפט. הנזק הזה נגרם מצד אלה שאינם זקוקים לראיות, כי הם הרי יודעים שלא יהיה כלום כי לא היה כלום. ולכן, אם כן יהיה משהו – פירוש הדבר שהמשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובעתיד בית המשפט שותפים לקנוניה קונספירטיבית של תפירת תיקים, או לכל הפחות נכנעו ללחץ של תופרי התיקים מתוך רדיפה פוליטית. הנזק הזה נגרם גם מצד אלה שאינם זקוקים לראיות, כי הם הרי יודעים בעליל שנתניהו אשם בכל החשדות נגדו וגם בחשדות שעדין לא הועלו אבל אולי אי פעם יעלו, ולכן – כל החלטה שהיא פחות מהרשעה מוחלטת באישום החמור ביותר בכל סעיף וסעיף היא "הוכחה" לכך שהמשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובעתיד בית המשפט "מורחים", "מחפים", "עובדים אצל", "קונסילרי" וכו' וכו' וכו'.

בראש החץ של המתקפה מצד אחד עומד נתניהו. בראש החץ של המתקפה מצד שני עומדים אלדד יניב בהפגנותיו האספסופיות ליד ביתו של היועמ"ש ובית הכנסת שלו, ואהוד ברק. הנה דוגמית אחת למתקפה המרושעת ולשיסוי נגד שלטון החוק, גורמי האכיפה ושומרי הסף מצד אהוד ברק: "מנדלבליט ממיט חרפה על כולנו ושובר במו ידיו את עיקרון השוויון בפני החוק, כשהוא ׳נשכב על הגדר׳ כדי למנוע מאזרחי ישראל, שיידרשו השנה ללכת לקלפיות, לדעת לפני שהם מצביעים, מה בדיוק יש בכל אלפי דפי העדויות ועשרות ההקלטות שהביאו 4 עדי מדינה, קרובים אל נתניהו מאוד, כנגד החשוד, סביבתו ומשפחתו -וזאת גם בפרשות שהחקירות בהן הסתיימו". ומה זו אם לא תמונת ראי של התבכיינות הפאסיב-אקטיב של נתניהו, בהתקפותיו על שלטון החוק. ואגב, אנו הרי זוכרים שאהוד ברק עצמו, אינו בדיוק מופת של מנהיגות נקיית כפיים וטהורת מידות, ושהוא הצליח להימלט מדין בעיקר בזכות השתיקה של אנשיו. ואנו זוכרים שהוא רצה לפטר את היועמ"ש רובינשטיין כשניסה להגן מפניו על שלטון החוק.

יש להבחין בין העניין הפלילי–משפטי, לבין העניין הציבורי-מוסרי. במבחן הציבורי נתניהו חצה כבר מזמן את הקווים האדומים ואינו ראוי עוד להנהגה לאומית. ראשית, בשל התנהלותו המושחתת והמסואבת, בלי קשר לשאלה האם הוא גם עבריין פלילי. הרף שעלינו להעמיד בפני מנהיגינו ראוי להיות גבוה לאין ערוך מן הסף הפלילי. שנית, בשל הלגיטימציה לשחיתות והקלת הראש בשחיתות, כפי שנשמעות בהמוניהם באמירות כמו: "כולה סיגריה מחבר"… "חמגשיות"… "שתי ידיעות עלובות בוואלה"… "אסור כבר לקבל מתנות מחברים?" (כאילו מדובר בספר ליום הולדת)… "גם צ'רצ'יל"… וכו' וכו'. שלישית, בשל ההסתה נגד מדינת החוק ומוסדות המדינה. רביעית, בשל שטיפת מוח הציבור בתאוריית קונספירציה חולנית מטורללת על איזו "מדינת עומק" של מוסדות המדינה, שאינה מאפשרת לראש הממשלה לשלוט, היא השליט האמתי במדינה והיא מופעלת בידי סורוס, נוני מוזס והקרן החדשה ושאר הבלים. חמישית, בשל הניסיון של נתניהו להעמיד את עצמו מעל החוק באמצעות חקיקה. שישית, בשל עיצוב אידיאולוגיה חדשה על מהות הדמוקרטיה, תחת שמות קוד כמו "רצון העם" ו"משילות", שמשמעותן שעצם העובדה שהוא ראש הממשלה, מעידה שכל מה שהוא עושה, גם לביתו, מבטאת את "רצון העם", ולכן כל מה שעומד מולו הוא ניסיון הפיכה נגד רצון העם (היועמ"ש שהוא בסך הכל פקיד שאמור לתת שירות משפטי לשלטון ולאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו, בתי המשפט שאף אחד לא בחר בהם והם התמנו בשיטה של חבר מביא חבר… "האליטות"… וכו' וכו').

כל אלה הן סוגיות ציבוריות ופוליטיות, שעליהן ראוי לנהל מאבק ציבורי ופוליטי. בשל כל הסוגיות הללו, אני רואה חובה לאומית להיאבק למען החלפתו של נתניהו, למרות שאני מעריך את הישגיו כראש ממשלה ושבנושאי חוץ וביטחון אני קרוב לעמדותיו. אלו אינן סוגיות משפטיות.

את הסוגיות המשפטיות יש להפקיע מן הדיון הפוליטי ולהשאיר אותן למערכת המשפטית, שפועלת אך ורק על פי ראיות. בשאלות המשפטיות יש אך ורק מבחן אחד – מבחן הראיות. הראיות אינן פוליטיות, אינן אידיאולוגיות, אינן קשורות ל"משלנו" או "משלהם". במבחן המשפטי, נתניהו הוא בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הורשע בבית משפט. ומי שיקבע את אשמתו או חפותו לא יהיו עיתונאים, לא פוליטיקאים ולא מפגינים, אלא שופטים, כי יש שופטים בירושלים.

* "הזמן הירוק"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s