הביטוי "מלח הארץ", השגור כל כך בשפה העברית, מקורו בתרבות הנוצרית.
הביטוי מבטא את היות האדם או הקבוצה המדוברים – המובחרים ביותר מקרב הארץ.
מקור הביטוי הוא בברית החדשה, מתוך הדרשה על ההר של ישו הנוצרי: "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת (הבשורה על פי מתי, ה 13).
אולם השימוש במלח כדי לבטא את המובחר, את המוצק, את החוסן, נמצא גם במקורותינו. הברית המוצקה בין ה' לבין הכוהנים והלוויים מוגדרת: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם". והפסוק במלואו: כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.
* 929
הבלוג של אורי הייטנר 