המתייוונים היו בוגדים

מאמר זה פורסם ב"הארץ" בחנוכה 2002. הכותרת היא של העיתון, והמאמר ערוך. המקור אבד לי.

****

אחת ממנטרות השנאה וההסתה שהיו שגורות בפיו של מאיר כהנא היתה התואר "מתייוונים", שאותו נהג להדביק לחילונים. מחוזות האבסורד מפגישים לעתים את הקיצונים מהצדדים השונים. וכך, עמדתו של כהנא נפגשת כמעט מדי חנוכה עם קומץ חילונים קיצוניים, המתנדבים לזהות עצמם עם המתייוונים, כאנשים הפתוחים לתרבות המערב כפי שאלה היו פתוחים לתרבות ההלניסטית, בניגוד לחשמונאים הקנאים החשוכים שהסתגרו מפני תרבות זרה וכפו את מצוות הדת על החברה היהודית.

ד"ר יחיעם שורק הוא היסטוריון, ולכן היה מפתיע לקרוא דווקא מפרי עטו את ההצגה הזאת, שהיא סילוף היסטורי, תוך שימוש בחצאי אמיתות ובאנכרוניזם היסטורי ("קנאים צמאי דם", "הארץ", 3.12). "הכל החל במודיעים", טוען שורק, "כשמתתיהו – קנאי קיצוני פסוודו-סהרורי – החליט לגרור את העם למרידה בשלטון ההלניסטי ובסימניו", והוא מתאר את רציחתו של מי שרצה לבטא עמדה אחרת.

אכן, זהו סיפור של כפייה דתית חמורה, אך דווקא מצד היוונים. שכן פסוקים אחדים לפני תיאור מעשהו של מתתיהו בספרי המקבים מתואר צו השלטון ההלניסטי, שנגדו התקומם מתתיהו: "ויכתוב המלך אל כל מלכותו להיות כולם לעם אחד… וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה ללכת אחרי חוקים נכרים לארץ. ולמנוע עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים… לבנות במות והיכלות ופסלים ולהקריב חזירים ובהמות טמאות. ולהניח את בניהם בלתי מולים… ואשר לא יעשה כדבר המלך ימות" (מקבים א',
א', מ"א-נ').

זוהי אם כל הכפיות הדתיות: המעצמה ששלטה בארץ ישראל ניסתה לכפות על היהודים בכוח לחלל את השבת, לאכול חזיר, להימנע ממילה וכו'. האם הומניסט יכול שלא להתקומם נגד כפייה אלימה כזאת ושלא לצדד במי שמעז למרוד נגדה?

והנה, תיאור נוסף מאותו פרק – כיצד נהג השלטון היווני בבית המקדש: "ויבוא אל המקדש בגאווה, ויקח את מזבח הזהב ואת מנורת המאור ואת כל כליה… ואת הפרוכת ואת העטרות ואת עדי הזהב אשר לפני ההיכל ויפצל הכל… ובקחתו הכל שב לארצו ויעש הרג רב וידבר בגאות רבה" (שם, שם, כ"א-כ"ד). כיצד היה כל בן תרבות מתייחס לתיאור כזה של ביזוי מסגד אל-אקצה בידי מדינת ישראל, אילו חלילה נבלה כזאת היתה נעשית?

אלמלא מרדו יהודים בצו ההלניסטי, היהדות היתה נמחקת והעם היהודי היה נמחק. האין זה מובן מאליו, שיהודים יראו במי שמרדו והבטיחו את המשך קיום העם היהודי דמויות מופת, שראוי לחנך לאורן? מנגד, המתייוונים לא היו אנשים פתוחים לרוח אחרת, שרצו לבטא את דעתם השונה ולכן סבלו, אלא בוגדים ששיתפו פעולה עם צו הכפייה הדתית של אנטיוכוס.

שורק לועג לחוסר התבונה המדינית של יהודה המקבי ואנשיו, שמרדו במעצמה הגדולה. יש מקרים שבהם מוצדק מרד גם כשאין לו סיכוי. הדבר נכון במיוחד במקרים שבהם אין למורדים מה להפסיד וסכנה קיומית לעם היהודי, עקב גזירות אנטיוכוס, היא מקרה כזה. ובכל מקרה, כיצד אפשר לומר זאת כשבמבחן התוצאה – המרד הצליח?

הטענות על פשעים שביצעו המורדים, כמו טרנספר, גיור כפוי, התאכזרות וכו' אינן אלא אנכרוניזם. בתקופה המדוברת טרם המציאו את עקרונות מוסר הלחימה, שגם היום מהווים רק נקודת התייחסות שאליה יש לשאוף. אם נפסול חגים מטעמים אלה, לא תהיה סיבה גם לחגוג את פסח, שהרי מכת בכורות ודאי וודאי שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי המוסר ההומניסטיים. אולם בפרספקטיבה היסטורית עלינו להתעלם מהתופעות שהיו מקובלות באותה תקופה ולאמץ את הערכים היפים, שראוי לחנך עליהם. פסח הוא חג החירות הלאומית והאנושית, וחנוכה הוא חג הגבורה של עם קטן שהעז למרוד במעצמת על, שניסתה למחוק אותו ולהעבירו בכפייה על דתו ועל דעתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s