פינתי השבועית ברדיו: עוד חוזר הניגון

עוד חוזר הניגון / חוה אלברשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 29.10.18

צרור פנינים שדליתי מתוך מסה של המשורר הדגול חיים גורי, שהלך השנה לעולמו (כמובן, בדילוגים): "להיות בן חמש-עשרה ולקרוא לראשונה ב'כוכבים בחוץ' בשנת הופעתו, 1938, בהוצאת 'יחדיו'. ספי חברי, בן גילי, הביא אליי את הספר הזה. הוא אמר לי: 'הגיע הזמן שתקרא משהו טוב ואחר'. ישבנו על הדשא ליד בית הוריי. זה היה בקיץ, אם אינני טועה, בשעות אחר הצהרים, על סף השקיעה. התחלתי לדפדף בו… הייתי כבן חמש עשרה. כבר אינני זוכר כמה זמן עיינתי עיון ראשון, מדופדף וחופז, בספר הכרוך בכריכת בד אפורה כחלחלה. אני זוכר שהערב ירד חמים ולח על עירנו… ספי ניחש לפי חיוכו מה צפוי לי בפגישה עם הספר הזה, הפלאי והרע, המסוכן לנשמות, לפחות לנשמתי שלי הנגועה כבר, הממתינה לו, לעוצמת מדוחיו, בלי שידעה זאת. … אני עוסק בפגישה האחת ההיא עם הספר הזה הֶחתום, הסמוי והֶחָשֵׁך, המסרב להתפענח עד תום ונשאר באותו מסתורין הֶעתיד ללוותו… ואני ישבתי על הדשא התל אביבי, באור הערב הקיצי והרך… נמשך ונבעת ויודע שמשהו קרה לי… 'כוכבים בחוץ' היה היופי הֶאחר, משהו הקרֵב… איזו הזמנה למסע אל מחוזות שלא נודעו לי, אל משהו חוצלארצי. המטפוריקה המדהימה, הריתמוס ההוא, המאגי והמהפנט, החריזה הווירטואוזית, ועל כל אלה איזו סתימות המסרבת להתפענח ולהתמסר עד תום, שדווקא בה שוכן הכישופי… הייתי עד להתגלות… עוד לא כתבתי אז. אך כאשר התחלתי לימים לכתוב היו בי 'כוכבים בחוץ' ו'שמחת עניים'. אני מודה באשמה. לא צריך להפעיל עליי… 'לחץ פיזי מתון', כדי שאודה בכך".

עד כאן חיים גורי. חוקר הספרות, חתן פרס ישראל פרופ' דן מירון כתב על "כוכבים בחוץ": "הספר הזה הוא בגדר מעשה נסים, כישוף, שאין הסבר משכנע להופעתו".

80 שנה חלפו מאז צאתו של "כוכבים בחוץ" – הספר ששינה את השירה העברית. הספר שהפך באחת את נתן אלתרמן עול הימים, בן ה-27.5, לגדול השירה העברית. היה זה קובץ שיריו הראשון של אלתרמן. הוא נחשב לחשוב ולטוב בספריו (אני דווקא אוהב במיוחד את "שירי עיר היונה", שהביקורת קטלה).

יותר משלושים שנה מאוחר יותר, כתבה נעמי שמר בהתפעלות ובהתרגשות על ביקורה בהיאחזות הנח"ל בסיני. ומה שריגש אותה במיוחד, היו אותם "ספרי שירה קטנים על מדפים / שירי רחל ו'כוכבים בחוץ' / כמו לפני שנות אלף בקיבוץ". והיא ממש שפשפה את עיניה, כשראתה את הפלא.

נעמי שמר הלחינה את השיר היפה ביותר, לטעמי, בספר, אחד השירים האהובים עליי ביותר, שכבר השמענו אותו בפינה זו: "פגישה לאין קץ". את שמו של הספר, "כוכבים בחוץ", לקח אלתרמן משורה בשיר זה: "אל תניחי לו שיאפיל כחדר / בלי הכוכבים שנשארו בחוץ".

הספר "כוכבים בחוץ" נפתח בשורות:
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח.

השיר המקסים הזה הוא מעין תמצית שירתו של אלתרמן. למשל, מוטיב ההלך, עובר האורח, גיבור רבים משיריו והמספר ברבים משיריו. מיהו אותו עובר אורח? האמן. המשורר. זה שגם כאשר הוא בפנים, בתוך ההוויה, הוא מביט בה גם מבחוץ, כעובר אורח.

מוטיב הדרך, אף הוא מוטיב אלתרמני טיפוסי. עובר האורח, האמן, הוא מעין זָמר נודד, הֶלך תמידי, העובר ממקום למקום, עובר ושר ומספר.

גם הניגון, השב וחוזר, שאי אפשר להיפרד ממנו, הוא מוטיב אלתרמני טיפוסי. אף שאין זה שיר לאומי, אני רואה בו גם מסר לאומי תרבותי – ביקורת על ניסיון השווא לזנוח את הניגון היהודי, את התרבות המסורתית. זהו ניסיון שווא, ניסיון סרק. הניגון הזה חזק מאתנו, והוא יחזור שוב ושוב.

על תיאורי הנוף הנפלאים של ההלך המתאר אותם, הרחבתי את הדיבור בפינה שהוקדשה לשיר "בדרך הגדולה" או בשמו השני "ענבלים". גם בשיר שלנו – הענן והאילן המצפים לבואו של אותו עובר אורח, שהנוף הוא הבית שלו. הוא סוגד אפיים ליפי הטבע, לחורשה הירוקה, לצמרות העצים, לכבשה ולאיילת, אך בעיקר לנוף האנושי – לאותה אישה בצחוקהּ.

אלתרמן הוא מלך המטאפורות וקיסר האוקסימורונים. מי עוד יכול לכתוב על דרך נפקחת לאורך, על ברקים שעוברים בטיסת נדנדות, על צמרת גשומת עפעפיים. ואיזו חריזה גאונית. ואיזו מוסיקליות מושלמת. איזה קצב וירטואוזי.

השיר הזה ממש מזמין הלחנה, אולם למעשה הוא עצמו כבר מולחן. כאשר קוראים אותו, המוסיקה יוצאת מאליה, השיר מתנגן ומזדמר מעצמו, מתוכו. המחזוריות שבמילים, המשחק החוזר עם המילה "עוד", הניגון שעוד חוזר, הדרך שעודנה נפקחת, עובר האורח שעוד מצפים לו, משתלבת בקצב ובחריזה כך שהמנגינה חייבת לבטא את המחזוריות הזאת, את ה"עוֹדִיוּת" הזאת. ואכן, המלחינים שהלחינו את הטקסט, לא יכלו להחמיץ זאת בלחנם.

לשיר מספר לחנים, ובהם של נעמי שמר וחנן יובל. שני לחנים היו לקלסיקה. הראשון, האהוב עליי ביותר, הוא של נפתלי אלטר, שהושר לראשונה בפי נירה גל, אך זכה לפרסומו והצלחתו הגדולים בביצועו של ברי סחרוף. את השיר הזה השמעתי בתכנית המיוחדת, המלאה, שהקדשנו פעם לשירת אלתרמן.

היום אשמיע את הקלסיקה השניה, שגם היא מקסימה – לחנו של נחום היימן, בביצועה של חוה אלברשטיין.

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח.

וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת — —

— — שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֹרְשָׁה יְרוֹקָה וְאִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם.

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: עוד חוזר הניגון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s