אורי אבנרי: יב. סוף דבר

אורי אבנרי (פרק יב)

ב-1993, במסגרת לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בקורס בנושא "פוליטיקה קיצונית" של פרופ' אהוד שפרינצק ז"ל, כתבתי עבודת מחקר סמינריונית על אורי אבנרי.

עם מותו, אני מפרסם את המחקר, בהמשכים, ב"חדשות בן עזר".

על מנת להקל את שטף הקריאה, אני מפרסם את המחקר ללא הערות השוליים ומראי המקום (במקומות שבהם הדבר מתחייב, אוסיף את ההערה בסוגריים מרובעים).

יב. סוף דבר

במהלך העבודה, בה ניסיתי להשיב על השאלה – כיצד אורי אבנרי ,"אויב המשטר מספר אחד", הצביע בבחירות האחרונות למפלגת הממסד – "העבודה", חקרתי לעומק את דמותו של אבנרי.

התכונה המרכזית שמאפיינת אותו, לדעתי, היא הרדיקליות. סגנון כתיבתו נטול הספקות, הצובע הכל בשחור לבן, הוא ביטוי לאופיו. כשאבנרי היה בימין, הוא היה ימני רדיקלי. כשהוא היה בשמאל הוא היה שמאלני רדיקלי. המעבר הזה היה קל לו, להערכתי, הרבה יותר ממעבר מאחד הצדדים הללו למרכז. עובדה זו, מחריפה את התמיהה על תמיכתו במפלגת העבודה בבחירות. התופעה של קרבה בין השוליים הקיצוניים של שני צדי המפה הפוליטית היא תופעה ידועה בעולם. זוהי, למשל, המציאות היום ברוסיה, בה הקומוניסטים משתפים פעולה עם פשיסטים. כך היה בגרמניה בשנות ה-70, כאשר קבוצות טרור מהשמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי שיתפו פעולה נגד הסדר הקיים. דוגמה רלוונטית במיוחד למקרה של אבנרי, היא תנועת "הירוקים" בגרמניה, תנועה עליה אבנרי כתב הרבה, היה מקורב אליה מאוד, השתתף בוועידותיה וטען שהיא מזכירה לו את תנועתו – "העולם הזה – כוח חדש". התנועה הזו התפלגה, בסופו של דבר, בין גורמים שפנו לימין הרדיקלי לגורמים שפנו לשמאל הרדיקלי. נראה שעצם הקיצוניות ושלילת הסדר החברתי הקיים, היה הדבק המלכד את התנועה, יותר מאשר אידיאולוגיה משותפת .

בעבודתי ניסיתי לחקור את המקורות הנפשיים שעיצבו את אישיותו והשקפת עולמו של אבנרי. מצאתי, שעליית הנאצים לשלטון, עת חי כנער בגרמניה, ומשבר המעבר מהגולה לא"י והרצון לדמות לצברים, היו שתי הטראומות שהשפיעו עליו כל השנים.

חלק מן הנושאים בהם התמקדתי, מבליטים את היסוד המיליטריסטי באישיותו של אבנרי ואת העמדות הימניות שהשמיע בתקופת בחרותו ושחזר והשמיען מידי פעם בפעם. יתכן שנוצר עקב כך חוסר פרופורציה בין תופעות אלו לעמדותיו הבסיסיות של אבנרי, כפי שהוא מבטא אותן מאז שנות ה-40 המאוחרות. חוסר הפרופורציה הזה נובע מרצוני להבליט את הצדדים הפחות ידועים ופחות בולטים, אך שלדעתי הם חלק ממנו ובלעדיהם קשה להבין את אישיותו המורכבת.

לסיום – אף שאבנרי הינו אדם קיצוני, שדעותיו תמיד רחוקות מן הקונצנזוס, השפעתו הפוליטית רבה ביותר. במהלך שנותיו כעורך "העולם הזה", עיצב דעות של קוראים רבים ודעותיו החריגות היו לנחלת חלק נכבד מהציבור. בפרספקטיבה של 45 שנה, אני חושב שהוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר על תולדות הפוליטיקה הישראלית .

2 מחשבות על “אורי אבנרי: יב. סוף דבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s