אורי אבנרי: ד. "העולם הזה"

ב-1993, במסגרת לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בקורס בנושא "פוליטיקה קיצונית" של פרופ' אהוד שפרינצק ז"ל, כתבתי עבודת מחקר סמינריונית על אורי אבנרי.

עם מותו, אני מפרסם את המחקר, בהמשכים, ב"חדשות בן עזר".

על מנת להקל את שטף הקריאה, אני מפרסם את המחקר ללא הערות השוליים ומראי המקום (במקומות שבהם הדבר מתחייב, אוסיף את ההערה בסוגריים מרובעים).

ד. "העולם הזה"

במשך למעלה מ-40 שנה ערך אורי אבנרי את "העולם הזה", אותו רכש באפריל 1950. הוא ערך 2104 גיליונות של עיתון בצלמו ובדמותו.

"העולם הזה" עשה מהפיכה בעיתונות הישראלית. סיסמתו של העיתון הייתה "בלי מורא, בלי משוא פנים". הוא נגע בנושאים רבים שהיו טאבו בעיתונות הישראלית. הוא היה עיתון אופוזיציוני לוחם במשטר ב"ג ומפא"י ואח"כ בכל הממשלות שכיהנו עד שנת 90'. הוא חשף וסיקר פרשיות שחיתות רבות של ראשי השלטון ויצר בקרב קוראיו תחושה שהם יודעים יותר ממי שקראו רק את העיתונים האחרים.

אבנרי החל לערוך את העיתון זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל. הוא ראה עצמו כנציג הדור שלחם על הקמת המדינה והתאכזב מדמותה של המדינה שהוקמה בדמו. הוא ראה עצמו כעורך עיתון לוחם – נגד דמותה של המדינה ולהצבת אלטרנטיבה אחרת לאותה מדינה.

אבנרי טוען ש"העולם הזה" יצר מהפיכה כפולה: רעיונית ועיתונאית. את המפכה הרעיונית רואה אבנרי כהישגו העיקרי וחשיבותו העיקרית של העיתון. הוא מאמין שיצר עולם מושגים חדש וגידל דור של קוראים, שתמונת עולמם עוצבה על ידו, אף שהייתה זו תמונה בלתי מקובלת לחלוטין. הוא חזר על עיקרי אמונתו ועל מושגיו אלפי שבועות שוב ושוב, וקוראיו הפנימו מושגים כמו "עם פלשתינאי", "המרחב" ועוד מושגים שלא היו קיימים בשום מקום אחר. תוצאת ההצלחה, היא העובדה ש"העולם הזה" היה לעיתון היחיד בעולם שהקים תנועה פוליטית בדמותו, בצלמו ובשמו, ושאף נכנסה לפרלמנט.

המהפיכה העיתונאית, טוען אבנרי, היא עיצוב "עיתון מסוג חדש, שיהיה ישראלי, מעניין, חושף ודובר אמת, ושיהיה בעת ובעונה אחת גם כלי מאבק למען ישראל אחרת… כאשר הקמנו את המערכת שלנו, הייתה העיתונות הישראלית כולה בידי אנשי הסגנון הישן של מזרח אירופה, שכתבו עברית ארכאית. פרצנו לזירה זאת כמו רוח חדשה. עיצבנו שפה עיתונאית ישראלית חדשה… רזה ושרירית… עברית חיה, המתרחקת מכל מליצה, עניינית, ישירה, בוטה. יחד עם זאת… טובה, נקייה, תקנית". אבנרי המציא עשרות מילים עבריות חדשות, ובהן – חללית, אמרגן, מחזמר, חמשיר, יחצ"ן, חשפנית ועוד.

"העולם הזה" היה שילוב של שופר רעיוני ופוליטי, ועיתון רכילותי על סף הפורנוגרפיה. שילוב זה בא לידי ביטוי בשיטת שני השערים. השער הקדמי של העיתון עסק בפרשה הפוליטית או ב"סקופ" התורן שחשף. האחורי – עסק בצד הקל, הבידורי, הרכילותי של העיתון, ולעתים קרובות פרסם תמונות עירום.

חלק גדול מהעיתון נכתב ע"י אבנרי עצמו. הוא פתח את הגיליון במכתב אישי אל הקורא – "קורא יקר". מדורו "הנדון" היה מעין מאמר מערכת פובליציסטי. מדורים נוספים: "יומן אישי", ראיון גדול ו"במדינה". בתקופת כהונתו כח"כ, כתב גם מדור שבועי בשם "דו"ח לבוחר", ובו סקר את פעולותיו בכנסת באותו שבוע. לכך צירף אחדים מנאומיו בכנסת. נוסף על כל אלה פרסם אבנרי בעיתון מאמרים רבים בנושאים רבים. לא אחת הוא כתב אף חלק ממכתבי הקוראים לעיתון… גולת הכותרת של כתיבתו העיתונאית של אבנרי היא כתבת "איש השנה". בכל גיליון ראש השנה, כתב כתבת ענק, שהתפרסה כמעט לכל אורך העיתון, ובה סיכם את אירועי השנה בארץ ובעולם מתוך פרספקטיבה רחבה ביותר ובחר את איש השנה – האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר על אירועי השנה, או שייצג את התופעה החשובה ביותר שהתרחשה באותה שנה. הוא כתב מעין ביוגרפיה המשלבת ניתוח פסיכו פוליטי של הדמות בה עסק. אבנרי ראה כתבה זו כחשובה ביותר, ובמשך שבועות רבים לפני פרסומה כבר יצר בעיתונו אווירה של ציפיה לקראת צאת גיליון ראש השנה.

סגנונו של אבנרי ייחודי. הוא כתב מיליוני או עשרות מיליוני מילים באלפי מאמרים במשך השנים. סגנונו מאופיין במשפטים חדים, קצרים, בוטים, ישירים ובעלי מסר חד, נחוש וקיצוני. העולם מחולק אצלו באופן פשטני למדי לטובים ורעים, טועים וצודקים, שחור ולבן או כפי שהוא אהב לתאר זאת "מלחמת בני אור בבני חושך". הוא הציג את העולם כזירה של מאבק בין בני אור ובני חושך, כשהוא ועיתונו הינם חוד החנית של בני אור במאבק הזה. בכתבות "איש השנה", נהג אבנרי להשתמש בקלישאה זו, ולסכם את התפתחות המאבק העולמי הזה באותה שנה. לפעמים תאר את נסיגת בני אור. לעתים – את התקדמותם. תמיד – סיים בנימה אופטימית שעדיין לא מאוחר, ושעתה יותר מתמיד, אם ייעשו הדברים הנכונים, ואם הקורא יעשה את המוטל עליו, יתקדמו בני אור לעבר ניצחונם. מאמריו היו פרובוקטיביים מאוד, קיצוניים מאוד ובעלי השפעה רבה על קוראיהם. היה בהם הרבה פאתוס, והרבה ביטויי הפלגה דרמטיים, נוסח – "מעולם לא היה כזה…" וכד'. כמעט כל אירוע הוצג עלי ידו כמפנה היסטורי.

בכתיבתו יצר אבנרי אצל קוראיו תחושה של שותפים במאבק. הוא שיתף אותם שוב ושוב בפרקים ואירועים בעברו, יצר תחושה של קרבה בין קוראיו לבינו. הוא ידע לאחד את קוראיו לקבוצת השתייכות אליטיסטית, ולהעניק לה דימוי עצמי מחניף מאין כמוהו. הוא נתן להם תחושה, שעצם העובדה שהם מעיינים בעיתון, משייכת אותם אל הטובים והצודקים, החכמים והנועזים. קציר הזרע שעיתונו זרע, היה התמיכה של רבים מקוראיו ברשימתו לכנסת. אין כל ספק, שהתמיכה בו התבססה, רובה ככולה, על קוראיו. בימי קיום מפלגתו, ובעיקר בזמן מערכות בחירות, היה העיתון לשופר תעמולה של המפלגה. התפלגות התמיכה ברשימתו בקלפיות הייתה זהה כמעט להתפלגות תפוצת העיתון.

רבים מבכירי העיתונאים בארץ החלו את דרכם ב"העולם הזה", ובהם דן מרגלית, אורי דן, סילבי קשת, דוש, ב. מיכאל, נתן זהבי, בני ציטרין, חיים ברעם, חיים הנגבי, גיל קיסרי ורבים אחרים. רובם לא האריכו ימים בעיתונו. אבנרי מסביר זאת בעיקר במשכורת הצנועה, שלא יכלה להתחרות עם המשכורות שהציעו עיתונים אחרים. עם זאת, יש להניח שסיבה לא פחות חשוב ההיא העובדה שגבול הקידום בעיתון היה קבוע מראש – תמיד יהיו הכותבים בו בצלו של אבנרי. רבים מהכותבים שצמחו ב"העולם הזה", ציינו שלמדו מאבנרי, העורך והעיתונאי, את מלאכת העיתונאות. עם פרישתו מעריכת העיתון, בגיליון הראשון של המערכת החדשה, שהוקדש לאורי אבנרי, ציינו זאת רבים מהם, בכתב שנשאה את הכותרת "בית חרושת לעיתונות".

אבנרי אינו רואה עצמו כעיתונאי, אלא קודם כל ומעל לכל כאדם פוליטי. העיתון היה כלי פוליטי ממדרגה ראשונה – הן כביטוי רעיוני והן כמכשיר ליצירת כוח פוליטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s