אורי אבנרי: ג. השקפת עולם

אורי אבנרי (פרק ג')

ב-1993, במסגרת לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בקורס בנושא "פוליטיקה קיצונית" של פרופ' אהוד שפרינצק ז"ל, כתבתי עבודת מחקר סמינריונית על אורי אבנרי.

עם מותו, אני מפרסם את המחקר, בהמשכים, ב"חדשות בן עזר".

על מנת להקל את שטף הקריאה, אני מפרסם את המחקר ללא הערות השוליים ומראי המקום (במקומות שבהם הדבר מתחייב, אוסיף את ההערה בסוגריים מרובעים).

ג. השקפת עולם

לאחר מלחמת ששת הימים, כתב אורי אבנרי את ספרו "מלחמת היום השביעי". בספר זה הוא סקר מנקודת ראותו את תולדות הציונות, תולדות הסכסוך הישראלי-ערבי ובפרט הסכסוך הישראלי–פלשתינאי והציג את דרכו האלטרנטיבית. ספר זה נכתב באנגלית, יצא בתחילה באנגליה, ארה"ב וקנדה ורק אח"כ תרגם אותו אבנרי לעברית. שמו באנגלית של הספר – Israel without Zionists" " – "ישראל ללא ציונים".

אורי אבנרי הגדיר עצמו לא אחת כלא-ציוני ואף כאנטי-ציוני. עם זאת, הוא מזכיר שמעולם לא שכח, שהציונות היא שהצילה את חייו ואת חיי משפחתו, שכן אביו עלה ארצה כציוני לאחר עליית היטלר לשלטון.

מצד שני, אורי אבנרי רואה עצמו כפטריוט ישראלי. הוא רואה עצמו כישראלי (או עברי) לאומי. הוא מחשיב את הלאומיות ככוח המרכזי במאה ה-20, והלאומיות העברית היא חלק מן הכוח הזה.

השקפת עולמו של אורי אבנרי הינה ניסיון לעצב אלטרנטיבה לציונות, בצורת לאומיות עברית המשתלבת במרחב השמי.

ביקורתו של אבנרי על הציונות, היא על היותה תנועה שצמחה באירופה וכל תוכנה הוא אירופי. מאז הרצל, רואה הציונות את עצמה כתנועה מערבית, המנוכרת למרחב בו נמצאת ארץ ישראל. הוא מזכיר את העובדה, שבעוד ספרו של הרצל "מדינת היהודים", מכיל בתוכו תכנית שלמה ומפורטת של המדינה היהודית העתידה לקום, לא מוזכרת בו אפילו ברמז העובדה שא"י מאוכלסת ערבים והמילה "ערבי" כלל אינה מופיעה בו. לעומת זאת מדבר הרצל על הציונות כ"חומה נגד אסיה" וכ"חיל החלוץ של התרבות נגד הברבריות". גישה זו, היא בעיניו תמצית הטרגדיה של הציונות, שלא ידעה להתאים עצמה לסביבה בתוכה היא עומדת להקים את העם והמדינה. אבנרי טוען, שגישה זו מאפיינת את הציונות ואת מדינת ישראל מאז ועד ימינו, ובן גוריון, אדריכל המדינה, עיצב על ידה את המדינה. טרגדיה זו היא הגורם לסכסוך הישראלי–ערבי. הוא רואה עצמו כמציב אלטרנטיבה לדרך זו.

מאז שנות ה-40, בשורתו של אבנרי היא, שבא"י נולדה אומה עברית חדשה, השייכת למרחב. עליה לעזור לשאר העמים במרחב לסלק את אדוניהם האימפריאליסטיים. התנועה הלאומית העברית, יחד עם התנועה הלאומית הערבית, צריכה ליצור חזית שמית משולבת ומתואמת. מטרתה – איחוד המרחב השמי. מאבקיהם המשותפים של הלאומים השמיים, יצרפו אותם לתנועה גדולה אחת ומשותפת, שמטרותיה: שחרור לאומי, רפורמה סוציאלית וקידמה מרחבית מתוכננת.

המושג המרחב השמי הומצא ע"י אבנרי, ומאז ימי "א"י הצעירה", זהו אחד ממוקדי השקפת עולמו. אבנרי שולל את המושג "המזרח התיכון", ומועלם לא השתמש בו. זהו, בעיניו, ביטוי קולוניאליסטי מובהק, של יושבי המערב כלפי אנשי המזרח. השימוש במושג זה על ידינו, הוא מגוחך ומסוכן, טוען אבנרי, שכן אנו בעצם מסתכלים על עצמנו מבחוץ, וזו תמצית הטרגדיה הציונית. המונח "המרחב השמי", הוא מושג משותף לשני העמים השמיים, שלהם עבר משותף, וקרבת שורשים, שפה, דת ותרבות.

אבנרי של שלהי שנות ה-40 האמין, שהלאומיות העברית והערבית הן שני ענפים של אותו גזע, ולכן עליהן להקים מסגרת לאומית-ארצישראלית-שמית משותפת במולדת המאוחדת והמשותפת. הוא לא האמין שמדינה קטנה יכולה לחיות בזכות עצמה, אלא שהעולם הולך ממדינה לאומית להתארגנויות מרחביות. במסגרת זו, הוא שאף להתארגנות של אחדות המרחב השמי.

אבנרי ראה במלחמת השחרור [אבנרי מקפיד לכנות מלחמה זאת – מלחמת 48', תש"ח או העצמאות. בעיניו אין זו מלחמת שחרור, שכן אימפריאליזם הבריטי עב את הארץ טרם המלחמה, ומלחמת שחרור, היא מלחמתו של עם נגד כובש, בעוד מלחמת תש"ח הייתה מלחמה בין שתי אוכלוסיות במולדתן] טרגדיה – מלחמה שניתן היה להימנע ממנה. אולם המלחמה גרמה לשינוי בתפיסתו. הוא חש, שבמלחמה נוצרו בארץ שני לאומים שלא יוכלו לחיות במסגרת מדינה אחת. תחת הקריאה להקמת מדינה משותפת במולדת המשותפת, החל אבנרי לקרוא להקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, שתשתחרר מהכיבוש הירדני-האשמי, שהינו מסגרת קולוניאליסטית מערבית, ולהקמת פדרציה בין ישראל לפלשתין – הפדרציה של א"י. ברעיון זה דוגל אבנרי מאז ראשית שנות ה-50. עוד בשנות ה-50, וביתר שאת מאז מלחמת ששת הימים, קורא אבנרי לישראל ליזום את הקמת המדינה הפלשתינאית.

את מקום "האיחוד השמי" תפסה אצל אבנרי תפיסת "השלום השמי". בסיס השלום הזה, הוא הקמת הפדרציה ישראל-פלשתין, כיוון שהסיבה והאמתלה לעמדתן המלחמתית של מדינות ערב כלפי ישראל היא בעיית א"י. השלום השמי הוא שלום בין עברים לאומיים וערבים לאומיים. שתי התנועות הלאומיות הגדולות – תחת לנטרל זו את זו, תוכלנה "להשתלב בתנועה מרחבית גדולה אחת לשחרור ולקדמה". הרעיון השמי, הינו הקמת קונפדרציה שמית גדולה, שתקיף את כל עמי המרחב. הקונפדרציה הזו, מאמין אבנרי, "תסיים את הפרק הציוני בתולדות מדינת ישראל, ותפתח פרק חדש – הפרק של ישראל כמדינה המשולבת במרחב, הממלאת את תפקידה במאבקו של המרחב לקדמה ולאחדות".

הקונספציה הבסיסית של מדינת ישראל היא, לטענת אבנרי, הגורם לכל אסונותיה של המדינה. הוא מותח ביקורת חריפה על המדינה בכל תחומי החיים. אחד הבולטים שבהם הוא האוריינטציה במדיניות החוץ. הוא רואה 4 אלטרנטיבות לאוריינטציה הישראלית: מערבית, מזרחית-קומוניסטית (היום האלטרנטיבה הזו כבר אינה קיימת), נייטרליסטית (נוסח גולדמן) ואפרו-אסיאנית.

הוא מבקר קשות את ב"ג וכל יורשיו על שפנו לאוריינטציה המערבית. הוא מצדד וצידד מאז קום המדינה באוריינטציה הטבעית של ישראל, כמדינה החיה במרחב – אוריינטציה אפרו-אסיינית. מאז שנות ה-50, אבנרי הציג עולם זה כעולם המחר העולה וקרא להשתלבות בו. במסגרת זו, הוא קרא לישראל לתמוך במאבקי העצמאות של עמי אסיה ואפריקה בכלל ועמי ערב בפרט. הוא תמך במהפכת הקצינים במצרים בשנת 52', תמך במאבק מצרים לפינוי הבריטים במתעלת סואץ, היה בקשרים הדוקים עם הנהגת ה-F.L.N., המחתרת האלג'ירית שלחמה בצרפתים (זאת בשעה שיחסי ישראל צרפת היו בשיא פריחתם). הוא הביע סולידריות עם המהפכה העירקית ב-1958 וקשר קשרים עם כמה ממנהיגיה. בכל אותה תקופה ובכל אותם מקרים, תקף אבנרי קשות את המדיניות הישראלית, שהזדהתה עם מעצמות המערב בכל אותם סכסוכים. הוא ראה בעמדה זו שגיאה היסטורית.

אפילו בתקופת מלחמת המפרץ הפגין אבנרי סולידריות רבה יותר כלפי סדאם חוסיין והעיראקים מאשר כלפי בוש והמערב. עם נפילת הקומוניזם במזרח אירופה וסיום המלחמה הקרה בין המערב והמזרח, טען אבנרי שנפתחה מלחמה חדשה, מלחמה בלתי נמנעת – המלחמה בין הצפון והדרום. הצפון – מדינות המערב העשירות. הדרום – המדינות העניות. את מלחמת המפרץ ראה אבנרי כקרב במלחמה, בה מדינות המערב והמזרח כאחד מאוחדות נגד הדרום. בהיותו אויב מס' 1 של הצפון, הפך סדאם באחת גיבורו של הדרום. אבנרי התנגד לכל צעדיו של בוש ולמעורבות האמריקאית במלחמה. הוא טען שזו מלחמה מיותרת, שמטרתה – הבטחת בחירתו מחדש של בוש, כמי שגאל את הכבוד האמריקאי.

אורי אבנרי עסק ועוסק הרבה בבעיית הפליטים. הוא הפוליטיקאי הישראלי היחיד, המצדד כל השנים בהענקת זכות השיבה לערבים. הוא טוען ש"זכות השיבה" היא ערך מקודש בתודעה הפלשתינאית, ואין פלשתינאי שיוותר עליה כזכות מוקנית. הוא רואה בפתרון בעיית הפליטים מרכיב חיוני והכרחי בכל הסדר שלום בין ישראל והפלשתינאים. הפתרון בו הוא מצדד טמון בהחלטת האו"ם, המעניקה לכל הפליטים את הבחירה בין שיבה הביתה ובין קבלת פיצויים נאותים. להערכתו רק כמאה או מאתיים אלפי פליטים ישאפו לחזור לארץ ולהשתקע כאזרחים במדינת ישראל (שבקווי 67').

בנושאי פנים צידד אבנרי בהבטחת חופש הפרט בישראלי ע"י חוקה נוקשה, שחרור מוחלט מכל כפיה דתית ע"י הפרדה מוחלטת בין דת למדינה (פועל יוצא מתפיסתו הבסיסית של הפרדה מוחטת בין דת ולאום), שבירת השעבוד של האזרח למנגנון, חיסול האפליה העדתית, שוויון זכויות מלא לערביי ישראל והבטחת חופש העיתונות ללא כל הגבלה.

מחשבה אחת על “אורי אבנרי: ג. השקפת עולם

  1. שמעתי טענה שאורי אבנרי לא שירת מעולם באצ'ל.
    הוא לא מופיע באף רשימה של חברי הארגון, ועדין לא קם אף אחד מ"משפחת האצ'ל" הטוען שהוא זוכר אותו. להערכתם, מצב בלתי אפשרי.ה"מוכיח" שאבנרי רק רצה לקשט את האוטוביוגרפיה שלו בפריט מומצא זה. (כשיש מספר פרשנויות לסיבות לרצונו להתהדר בחברות במחתרת זו).
    האשמה שמתחברת לטענה שאחד ממקורות הפרנסה החשובים של העולם הזה הייתה דווקא מה שלא פורסם בו (כלומר סחיטה באמצעות איומים לפרסם)

    אפילו ניצה אראל, (שכתבה את הספר 'בלי מורא ובלי משוא פנים' על אורי אבנרי והעולם הזה), מונה 3 גרסאות שונות שנתן אבנרי במהלך השנים לגבי השאלה מה בעצם עשה במהלך שירותו באצ'ל.
    לגבי אחת מהגרסאות (רצח יהודים שנתפסו כ"בוגדים") היא מוכיחה שאינה יכולה להיות נכונה.

    מסקנתי היא שאבנרי כנראה החזיק בגרסה הסוביטית לפיה תיאורי האמת ההיסטורית נועדו לשרת איזשהן מטרות על. חשובות. וכאשר מטרות העל משתנות – חובה גם לשנות את ההיסטוריה / את תיאורי האמת (ולפיכך כל הספריות במרחב הסובייטי נאלצו להחליף, מדי תקופה, מספר דפים בספרי ההיסטוריה ה"הישנים" שלהן בדפים חדשים שהתקבלו ממוסקווה).

    מה שמחזיר אותי אסוציאטיבית לטענה של אמנון לורד שאורי אבנרי היה למעשה משת'פ של הסוביטייים. טענה שיכולה להסביר את הזיגזגים בעמדותיו הפוליטיות בהתאם לשינויים שחלו עם השנים במטרות מדיניות החוץ של בריה'מ והאינטרסים שלה במזרח התיכון. .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s