צרור הערות 11.7.18

* יעד לאומי – עיקר החצים נגד חוק הלאום מופנים נגד הסעיף האומר: "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". גם לי יש ביקורת על הסעיף הזה, אבל מהכיוון ההפוך. הוא מצומצם מידי ואנמי. הוא רק מדבר על האפשרות לקיים התיישבות קהילתית נפרדת. מן הראוי שחוק היסוד יגדיר את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כיעד לאומי וכערך ציוני שהמדינה מחויבת לו.

* נחרדתי – לא בכדי פרופ' דינה פורת היא ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם". אין עוררין על היותה אחת מחוקרות השואה והאנטישמיות החשובות בעולם.

קראתי מאמרים רבים פרי עטה ושני ספרים שכתבה: "הנהגה במלכוד – היישוב נוכח השואה" ו"מעבר לגשמי" – הביוגרפיה של הפרטיזן והמשורר אבא קובנר.

פעם אחת בלבד היה בינינו קשר – היא יצרה אתי קשר כדי להודות לי על תגובה שכתבתי על פשקוויל שטנה נבזי נגד אלי ויזל ב"הארץ", לאחר שהופיע לצד נתניהו בנאומו בפני בתי הנבחרים בארה"ב נגד הסכם הגרעין האיראני.

נחרדתי מן ה"עליהום" המכוער עליה, בשל הגושפנקא המקצועית שהעניקה למסמך ההבנות הישראלי פולני. דומני שה"עליהום" הזה חרג באופן קיצוני מדיון אקדמי ענייני; אולי מתוך רצון לברוח מדיון כזה, והעדפת שיח פוליטי פופוליסטי בסוגיה.

לא פחות מכך נחרדתי מן הביטוי "בגידה, בגידה, בגידה" שפרופ' באואר (גילוי נאות – באואר היה מרצה שלי בקורס על השואה במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית לפני כ-25 שנים. אגב, מרצה מצוין) הרשה לעצמו להשמיע בתגובה על ההסכם. זו אמירה חמורה ומסיתה, ולבטח שאין בה שמץ של התייחסות עניינית.

* מסכת של צביעות – בין המגנים את ההודעה המשותפת הישראלית פולנית, לא נפקד מקומה של תמר זנדברג. היא, בינתיים, מובילה בתחרות המתלהם התורן. "נתניהו מכר את נשמתו לשטן", היא אמרה. לא פחות. היא, שעלתה להשתטח על קברו של גדול רוצחי היהודים וצוררי היהודים אחרי היטלר, יאסר ערפאת, מדברת על מכירת הנפש לשטן? היא, שאינה מחמיצה הזדמנות לחלות פניו של מכחיש השואה המדופלם ומכחיש קיומו של העם היהודי אבו מאזן, מדברת על מכירת הנפש לשטן? היא ושכמותה לועגים למה שהם קוראים בביטוי הציני המאוס והשחוק "זיקפה לאומית", בכל הקשור לכבוד לאומי, פתאום נהיו רגישים כל כך לכבוד הלאומי. איזו מסכת של צביעות.

* אורי שגיא והעיקרון הפיטרי – אילו, חלילה, ישראל הייתה נסוגה מהגולן, האיראנים היו יושבים היום על חוף הכינרת. והנה, רק השבוע קראתי בפייסבוק איזה קשקוש על כך שבמקרה כזה בכלל לא הייתה מלחמת אזרחים בסוריה, שהייתה הופכת לדמוקרטיה משגשגת עם סיוע אמריקאי ועוד הבלים מסוג זה. מי שכתב את הקשקוש הזה, לא המציא אותו. בדיקת DNA פשוטה תגלה את האבהות על ההבל המופרך הזה – אורי שגיא.

אורי שגיא הוא התגלמות העיקרון הפיטרי, לפיו כל עובד מוצלח יקודם ויוזז מתפקידו כל זמן שהוא מבצע את תפקידו בהצלחה והוא יתקבע בסופו של דבר, בתפקיד הראשון שאותו לא יבצע כהלכה. בתפקיד זה שהעובד אינו מסוגל לבצע כהלכה, הוא "ייתקע" משום שלא יקדמו אותו כי הוא נתפס כ"חסר כשרון". אורי שגיא היה לוחם וקצין מצטיין ב"גולני" – מפקד הסיירת, מג"ד ומח"ט. הוא התקדם עד לתפקיד ראש אמ"ן. הוא היה ראש אמ"ן כושל ומופקר ולא התקדם משם לשום מקום. בתודעה העצמית שלו הוא נשאר עד היום ראש אמ"ן. הוא גם תקוע עד היום בקונספציה שלו, שעלולה הייתה להמיט עלינו אסון לאומי. בהיותו ראש אמ"ן הוא יצר את הקונספציה על פיה חאפז אסד קיבל הכרעה אסטרטגית, להגיע לשלום עם ישראל. כדי להשיג את השלום, כל שנדרש מישראל הוא לסגת מהגולן. ומאז הוא תקוע ולא משתחרר מן הקונספציה המופרכת. לאחר שחרורו התבלט כמחרחר נסיגה מהגולן, וניהל בשם ממשלות ישראליות מו"מ על נסיגה מהגולן (ואח"כ האשימן בכך שהחמיצו את השלום כי "ידם קפאה"). הוא המציא את הקשקוש על כך שמלחמת האזרחים הייתה נמנעת אילו ישראל נסוגה מהגולן. למה? כי האלטרנטיבה הייתה להודות בטעותו, וכנראה שבלקסיקון שלו, המילה "טעיתי" אינה קיימת.

סיפור אישי – עם מינויו של שגיא לניהול המו"מ עם סוריה בידי ברק, נפגשנו עמו, ראשי ועד יישובי הגולן, בחצר ביתו בכפר ביאליק. במשך שעתיים הוא דיבר, בקושי הצלחנו להשחיל מילה, ודבריו היו הזויים ומוזרים. כשיצאנו ממנו המומים, לא האמנו שהאיש הזה היה קצין בכיר בצה"ל. אגב, בספרו "היד שקפאה" הוא סיפר על אותו ביקור, אך הקשר בין הסיפור שלו לבין הביקור, הוא כמו הקשר בין הקונספציה שלו למציאות.

* העלבנו אותם – מדוע אנחנו מותקפים שוב ושוב במתקפות טרור מרצועת עזה, 13 שנה אחרי שנסוגונו ממנה ועקרנו ממנה את כל יישובינו? אחד התירוצים, של אלה שהמושג "טעיתי" לא קיים אצלם בלקסיקון, הוא שהסיבה לכך היא שהנסיגה הייתה חד צדדית ולא בהסכם.

ואללה. הגיוני מאוד. הרי הפלשתינאים לא רצו את כלל רצועת עזה. בכלל, טריטוריה לא מעניינת אותם. מה שהם רצו והם רוצים עד היום זה הסכם עם ישראל. זה חלומם, זו משאת נפשם. ואם הם קיבלו את רצועת עזה ללא הסכם, מה זה שווה? הם כל כך נעלבו מן העובדה שהנסיגה הייתה ללא הסכם, עד עמקי נשמתם. ולכן, בשל העלבון הזה, ב-13 השנים שחלפו הם יורים טילים על יישובים אזרחיים ישראליים, חופרים מנהרות תופת ומציתים את שדותינו.

אילו רק ההתנתקות הייתה בהסכם עם הפלשתינאים, היה פה גן עדן. בדיוק כמו אחרי הסכמי אוסלו.

* אם רק יביט במראה – שונא ישראל החולני, רוגל אלפר, הוא בין השאר "מבקר הטלוויזיה" של דבוקת שוקן. מהי ביקורת הטלוויזיה שלו? לא איזו אמירה מקצועית מעניינת, אלא עוד כלי לביטוי שנאתו החולנית לישראל. הוא פותח את הטלוויזיה ורואה משהו. נניח, אליפות הג'ולים בליכטנשטיין. וזה מיד יעורר בו איזו אסוציאציה. והוא עלול לכתוב משהו כמו "שחקן הג'ולים משליך ג'ולה לבור ואנחנו משליכים לבורות ילדים פלשתינאים לפני שאנו משתמשים בדמם לאפיית מצות לפסח". בקיצור, "ביקורת טלוויזיה".

פשקוויל ה"ביקורת" האחרון עסק בסיקור דרמת חילוץ הילדים בתאילנד. זהו סיקור "מוגזם". למה? כי הוא לא נובע מדאגה לשלום הילדים, אלא "תכליתו לשטוף את הדם שבו מגואלות ידי ישראל. ישראל היא מדינה שאין לה שום בעיה להרוג ולפצוע אלפי ילדים בעזה" ואילו מטרת השידורים היא "להעיד על העובדה שהחברה הישראלית היא רגישה, אמפתית, מוסרית, אכפתית, טובה ומקדשת חיי אדם באשר הם". הוא מסיים את הפשקוויל במילים הללו: "הלב הרחב לתאילנדים שמונגד לעיוורון מוחלט כלפי הסבל שישראל גורמת לילדים פלסטינים, היא סוג של פרוורסיה ממש. פתולוגיה של חברה סאדיסטית שמתנחמדת לזרים רחוקים ובו בזמן רומסת והורגת את הנתונים לשליטתה ואחריותה. הביטו במראה. זה מעורר קבס". דברי הבלע החולניים הללו מתורגמים למהדורה האנגלית של השוקניה, המהווה חלון הראווה של ישראל בקרב האליטה האינטלקטואלית במערב.

הדבר המדהים, הוא חוסר המודעות העצמית של אלפר. הרי אילו הוא יביט באמת במראה, הוא יראה מולו תופעה שגם ההגדרות "פרוורסיה", "פתולוגיה" ו"קבס", קטנות עליה.

מה ההבדל בין רוגל אלפר לאוטו ויינינגר. שאוטו ויינינגר לקח את עצמו ברצינות. אלפר סתם פקה פקה.

* הגרלה?! – עניתי על סקר בחירות לראשות המועצה האזורית גולן. איני יודע מטעם איזה מועמד, מלבד העובדה שאין הוא מטעם מיכל רייקין, שבה אני תומך ולה אני עוזר. סקר בחירות זה טוב ויפה, אך התלווה אליו דבר מגעיל. בין המשתתפים בסקר נערכת הגרלה, והזוכים יקבלו 600 ש"ח. מה זה הדבר הדוחה הזה? כל כך לא מתאים לרוח הגולנית. (כתבתי לחֶברה הסוקרת שאיני משתתף בהגרלה וביקשתי שיוציאו אותי ממנה).

* ביד הלשון

קרחנה – חנוך דאום פרסם בטורו ב"7 ימים" רשימה מקסימה ושנונה, כתמיד, על מצוקתו כקרח ומצוקת הקרחים. הכותרת שהוא בחר מצטלצלת בהקשר הקרחתי, אך זו מילה שאינה קשורה באמת לקרחת: קרחנה.

מה זה קרחנה? כך היא מוגדרת ב"מילוג – מילון עברי חופשי ברשת": "השתגעות, בלגן, חוסר מעצורים, בעיקר בהקשר של מסיבות טרנס".

* "חדשות בן עזר"

2 מחשבות על “צרור הערות 11.7.18

  1. אני זוכר אמירה מטומטמת מאוד של יוסי שריד
    ( חלקתי על הרעיונות שלו אך הערכתי אותו כאדם חכם) יוסי שריד דיבר על " הפלסטינים" שיקימו דמוקאטחה מפוארת שישראל תילמד ממנה.
    אים ספק אבו מאזן שלא עורך בחירות הוא דמוקרט דגול ( יש פה מי שרוצה לילמוד מהדמורטיה הפלסטינית?)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s