צרור הערות 22.4.18

* ריבלין החדש – נכון, אדלשטיין התקפל ונכנע. נכון, אחרי שהתקפל ונכנע, נתניהו רימה אותו, ובדורסנות אופיינית השתלט על טקס המשואות. אבל זה לא יעזור לאדלשטיין. הוא הריבלין החדש. כלומר, הוא נשוא ההסתה והשנאה החדש של נתניהו. הוא הבא בתור אחרי ריבלין ואלשייך – סססססמולן, אנטישמי, לא יהודי וכו' וכו' וכו', ממיטב מנגנון ההסתה והשיימינג של נתניהו. הנה, מזער שבמזער ממצטטי דפי המסרים של נתניהו, במסע הסיכול הממוקד נגד אסיר ציון לשעבר, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין:

– כעת משהתחתן עם אישה שהיא מאוד שמאלנית קיצונית מהקרן החדשה לחיסול ישראל- ועיתון הארץ זה אומר הכל.
– מתנהג כאחד שיורה בתוך הטנק.
– מאז התחתן עם בתו של נבזלין מבעלי עיתון הארץ כנראה שישנה השפעה שלילית עליו והוא מתחיל להפוך את עורו.
– בן הכומר השמאלן המתועב.
– חבל שלא קפא ברוסיה למוות המחותן של משפחת אל-ארד.
– קשור קשרים משפחתיים עם אחד הבעלים של הביובון "אל-ארד" (הקורא לעצמו "הארץ", תוך חוצפה ורמיה).
– לשלוח את הרוסיניאק עלוב הנפש חזרה לרוסיה.
– הפשפש המזויף שמקומו כבר לא בתנועת הליכוד ובטח שלא בכנסת ישראל.
– האמת שלא יצליח להיות במקום ריאלי בפריימריז. מקסימום מקום 70 עד 120 ולא בטוח שישוב לכהן כח"כ. ככה זה שכוחותינו יורים על כוחותינו.
– יולי – אוגוסט מתנהג כאילו ההר של האבא שלו וזכרם של הנופלים של הסבתא שלו. שוב לרוסיה הלבנה ויפה שעה אחת קודם!
– יולי אדלשטיין התחיל קמפיין לנשיאות והתחיל לקושש קולות מהמחבלים שבכנסת.
– עבר של אדם לא מעיד על ההווה שלו. גם מרשל פתן היה גיבור צרפת ובמלה"ע השנייה בגד בצרפת. גם אודי אדיב שירת כקצין בכיר ובגד. גם אבי בוסקילה שירת ביחידה מובחרת והוא בשלום עכשיו. אז מה? אז מה אם אדלשטיין ישב בכלא?
– אדלשטיין אינו יהודי. הוא חבר לאויביה הערבים של מדינת ישראל. הוא בושה לכנסת ישראל.
– אדלשטיין מתגלה כתת רימה אנושית.
– יואל אדלכלום, פגעת בראש הממשלה ביום חגנו. לא יסולח לך. איש קטן עם אגו נפוח.
– ביבי העלה אותו למשרה הרמה של יו"ר הכנסת אבל מאז שנשא לאישה את בת האוליגרך נבזלין, השותף בעיתון "הארץ", אנו חשים שנוכחותו היא לא לטובתנו ובעיקר לא לטובת נתניהו ראש הממשלה הדגול של מדינת ישראל שליט"א!
– אדלשטיין התנפח כהוגן מאז שנישא לנבזלין השותף בעיתון "הארץ" וכך הכניס את הצרה הזו לתוך הכנסת!
– החל להתנהג כלפי ראש הממשלה כאילו הוא "מעליו" ונלחם בו, ממש, כדי שלא יופיע וינאם בהדלקת המשואות, כי הוא ידע שאינו יכול להתרומם ולהגיע לגובה סוליות נעליו של ביבי!
– אדלשטין מסוכן. מתנהג כאילו הכנסת בבעלותו. נוקם ומחסל כל מי שאינו לרוחו. נקמן ומזימתי. ממש לא עומד ברמה הפטריוטית של לוחם ישראל ממלח הארץ גאוות ישראל ביבי נתניהו.
– אדלשטיין מנסה להפוך לאהוב השמאל. מטרתו – להפוך לנשיא.
– יולי איש קטן ועלוב!!!
– יולי אדלשטיין הוא בן לכומר נוצרי מומר ונשוי לבתו של אוליגרך רוסי מבעלי עיתון הבוגדים "הארץ".
– יולי ורובי יחד מייצגים פרומיל מבנימין נתניהו.
– להזכיר לך שהוא התבטא כמה פעמים נגד ראש הממשלה… לא יעזרו נזיפות. אסור לבחור בו בפעם הבאה.
– למה מי זה אדלשטיין? באף מפלגה לא ייקחו אותו. צריך להגיד כל יום תודה שיש את הליכוד.

וכו' וכו' וכו', כיד השנאה וההסתה של דפי המסרים.

* לא רק "חתולה" – עם זכייתו של זאב רווח בכבוד הגדול של השאת משואה בטקס הממלכתי בחג העצמאות השבעים, הוזכרו בראש ובראשונה תפקידיו בסרטי הבורקס של שנות השבעים, כ"חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי". אני מודה ומתוודה – איני אוהב את הסרטים האלה, ואיני מעריך את המשחק שלו בהם. משחק מוקצן ובלתי אמין, המגחיך את הדמויות שאותן הוא מגלם.

לעומת זאת, בסרטים המאוחרים שלו, שבהם צפיתי בשנים האחרונות, גיליתי זאב רווח אחר – שחקן גדול. כך בסרט "גט" ומעל הכל בסרט "מיתה נכונה", שבו הוא גילם את התפקיד הראשי.

כך כתבתי מיד לאחר הצפיה ב"מיתה נכונה": "… המשחק של השחקנים בסרט משובח ביותר, וזאב רווח מתעלה מעל כולם. תפקיד חייו. משחק ברמה של אוסקר. גם ב'גט', בו הוא משחק בתפקיד משנה, המשחק שלו מעולה. איזה בזבוז, שרוב הקריירה שלו הושחתה לריק על 'צ'רלי וחצי' ו'חתולה' למיניהם".

* להפריע לחגיגה – עם ישראל חוגג את עצמאותו, ומדור הדעות בשוקניה אבל וחפוי ראש. מיצתה את המדור כותרת פשקווילו של איימן עודה: "באתי להפריע לחגיגה". צבי בראל מתאר את המדינה המחורבנת הזאת כהתגלמות המפלצתיות. נועה אסטרייכר מסבירה שהיא אוטמת היטב היטב את ביתה לפני החגיגות, כי יש בהן המון רעש – רעש שמטרתו לגרום לכך שהישראלים לא יוכלו לחשוב, כי "אם כל אחד יוכל פתאום לשמוע את עצמו חושב, לכו תדעו מה הוא ימצא שם". וב. מיכאל מסביר למה אין זכות קיום למדינה יהודית. הוא הרי אדם נאור. בתור שכזה עליו לדגול בזכות ההגדרה העצמית של כל לאום. איך הוא יסביר מדוע כל לאום ולאום זכאי למדינת לאום משלו, חוץ מהלאום היהודי? הרי הוא, כביכול, אינו אנטישמי.

הפטנט שלו: אין לאום יהודי. פשוט, אין חיה כזו. ואם אין לאום יהודי, ודאי שאין לו זכות למדינה. מ.ש.ל.

יש דת יהודית. אבל לדת אין מדינה. "גם 'מדינה יהודית' אין. לא יכולה להיות. 'מדינה יהודית' נשמע בערך כמו 'מלפפון בודהיסטי'. מדינות ומלפפונים לא יכולים להיות דתיים".

הכחשת הלאום היהודי של ב. מיכאל, אינה אלא הכחשת האנטישמיות שלו. אבל לא יעזור לו. מי ששולל את קיומו של הלאום היהודי ושולל את זכות ההגדרה העצמית של לאום זה, אינו אלא אנטישמי. ומבין כל סוגי האנטישמיות – הנחותה ביותר והבזויה מכולם היא האוטו-אנטישמיות.

ולמחרת יום העצמאות פשקוויל המערכת של השוקניה ציטט את פשקווילו של עודה. כותרת פשקוויל המערכת: "יום אסונם". זה יום העצמאות שלנו – יום אסונם.

* למה ליבוביץ' ויתר על הפרס – ב"הארץ" התפרסמה כתבה מעניינת של עופר אדרת על ההיסטוריה של פרס ישראל. הוא כותב בכתבה שפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ויתר על הפרס, "לאחר שלימור לבנת טענה כי 'פרס ישראל הפך לפרס ישמעאל' ". זה קשקוש. לימור לבנת הייתה אז ח"כית צעירה מן השורה באופוזיציה. ליבוביץ' לא היה מעלה על דעתו לוותר על הפרס בגלל תגובה שלה.

הסיבה היא אחרת לגמרי. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הודיע על החרמת הטקס, ועל כך שאין הוא מוכן ללחוץ את ידו של מי שמטיף לסרבנות וקרא לחיילי צה"ל יהודו-נאצים. בתגובה להודעתו ליבוביץ' ויתר על הפרס.

בכותרת המשנה של הכתבה מוזכר "שר החינוך שדרש לבטל את הפרס הראשון שהוענק לערבי". לכותרת הזאת אין כל זכר בכתבה עצמה. בכתבה מסופר ששר החינוך יצחק נבון "הביע תמיהה על הענקת הפרס לטלוויזיה הישראלית בערבית".

* שאלה למתחסדים – שאלה לי, לכל אלה שמטיפים לי על כך שאני מעז לבקר את נאומו החלול של גרוסמן, בטענה שהוא אב שכול. האם מעתה אסור לי לבקר גם את נתניהו, כי הוא אח שכול?

* בשבי האויב – שעה שאנו חוגגים את חרותנו ועצמאותנו, מן הראוי שנזכור גם את מי שאינו נהנה מהחרות, ונמק כנראה בשבי האויב. אברה מנגיסטו.

למחרת יום העצמאות, ביקרתי יחד עם יעל, אשתי, באוהל המאבק למען אברה, סמוך לבית ראש הממשלה.

אני מודה, שאין לי דעה מה נכון לעשות בנדון. ולכן, גם איני יכול לומר שאני מזדהה עם המאבק. אבל ראיתי לנכון להביע סולידריות עם אברה ולתמוך במי שמזכירים לנו ולמנהיגנו את קיומו, ואת עצם המחויבות שלנו כלפיו. ביקרנו במאהל, שוחחנו ארוכות עם ראש המטה ואף השארנו תרומה.

גיל, ראש המטה, סיפר לנו שבשל סירובם לצבוע את המאבק בצבעים פוליטיים של מאבק ה"שמאל", הקרן החדשה סירבה לתמוך בהם. וכפי שהבנתי בין השורות בשיחה אתו, הוא עצמו דווקא איש שמאל, ודווקא לכן הדבר חורה לו כל כך.

* בובה על חוט – נטלי פורטמן מיטיבה לבצע מול המצלמות את התפקיד אליו לוהקה ואת הוראות הבימוי, אך אין זה הופך אותה למי שמבינה משהו על החיים האמתיים, על המזה"ת, על ישראל. ולכן לא נותר לה אלא לגלם כבובה על חוט תפקיד ציני שארגוני הבי.די.אס. המתועבים ליהקו אותה אליו. ומרגע שהיא מדקלמת סיסמאות עבשות בנושא שאין לה מושג בו, בבורות מדהימה, היא תשודרג באחת לדרגת הוגה דעות "חשובה". חכו ל"הארץ" של השבוע הבא.

* טוב שאין מפתח שמות – אחרי שקראתי את הפרקים מתוך הביוגרפיה של נתניהו שכתב בן כספית, שהתפרסמו בעיתונות, כתבתי שאת הספר הזה לא אקרא. לא אקרא אותו, דווקא כיוון שאני חובב ביוגרפיות. במקום ביוגרפיה מורכבת של מנהיג מורכב, זו קריקטורה חד ממדית וצהובה, של מי שמוצג כתכלית השלילה.

ובכל זאת, אני כאמור חובב ביוגרפיות, ולכן, כשהייתי בחנות של "סטימצקי", לקחתי את הספר לידיי ועיינתי בו, עלעלתי בו, קראתי פה ושם. ועמדתי התחזקה. לסכם את הספר במילה אחת? זבל. וכיוון שכל מי שקורא את דבריי יודע שאני רחוק מלהשתייך לתומכיו של נתניהו, איש לא יחשוד בי שזו תגובה אוטומטית של מעריץ.

כדרכי, רציתי לעיין במפתח השמות, בסוף הספר. ובכן, אין מפתח שמות. וזה דווקא טוב. אם אין המדובר במחקר רציני, אין סיבה שהוא יתחפש למחקר רציני. אילו חשבתי שזו בחירה מודעת, מתוך מודעות עצמית, אולי אפילו הייתי מעריך זאת.

* חבר בקיבוץ גלויות – אני חבר בשני קיבוצים – קיבוץ אורטל וקיבוץ גלויות. והאמת שאלה שנים שהם אחד. ההרכב של אורטל היה תמיד ייצוג הפסיפס של העם היהודי המתקבץ במולדתו.

בשבת נערך אירוע שורשים של קבוצת "תלתן" קבוצת שנת המצוות של תמר, בתנו הקטנה. קבוצה של 8 ילדים בלבד, ואלו ארצות המוצא של הסבתות והסבים: ארץ ישראל, ארה"ב, טוניס, רומניה, עיראק, לוב, מצרים, פולין, צ'כיה, צ'ילה, סוריה, מרוקו, אלג'יר, רוסיה, ליטא. 8 ילדים – 15 ארצות מוצא, ובהתאם – שפות האם של הסבים, המנהגים וכו'. ארץ המוצא השכיחה ביותר היא ארץ ישראל, אבל רוב הסבים שנולדו בארץ, הנם דור ראשון של ילידי הארץ. אילו הלכנו דור אחד אחורה, מגוון התפוצות היה גדל.

האירוע הסתיים בארוחה – כל משפחה הביאה מטעם משפחתי. ולא בכדי, הייתה זו ארוחה של קובה וקיגעל, קוסקוס, בוריקה וכרוב ממולא וכן הלאה. ארוחה ישראלית לתפארת.

מהי הישראליות בעיניי? מיזוג הגלויות. מיזוג הגלויות הוא ההצלחה הגדולה ביותר של הציונות, ההישג הגדול ביותר של מדינת ישראל.

וזו התשובה האמתית למחרחרי הפוליטיקה העדתית הגלותית, אנשי הריב והמדון שוחרי הרע, המנסים בכוח להוציא שדים עדתיים מהבקבוק מתוך מניעים זרים.

זה לא יעזור להם. הציונות תנצח! בעצם, היא כבר ניצחה.

* ביד הלשון

שמרת – אנו חוגגים 70 שנה למדינת ישראל, ו-70 שנה ליישובים רבים שקמו בתש"ח. והראשון שבהם – קיבוץ שמרת.

קיבוץ "השומר הצעיר" שמרת עלה לקרקע בגליל המערבי ימים אחדים לאחר הקמת המדינה. התיישבו בו חלוצי "השומר הצעיר" שעלו מהונגריה, רומניה וצ'כוסלובקיה.

שמו של היישוב נובע מכך שהוא נמצא על נחלתו של שמרת, בנו של אשר. שמו העתיק של המקום השתמר גם בשם הכפר הערבי שישב בו עד מלחמת השחרור – אל-סומיריה.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s