המיזם הלאומי של בניית חומות ירושלים הסתיים בהצלחה. בהירתמות והתנדבות של עם ישראל, בהנהגת נחמיה, נעשה הדבר, למען שלומה וביטחונה של ירושלים, ביטחונם של היהודים היושבים בה ושל בית המקדש השני. כפי שראינו בפרק הקודם, שיבת ציון לא הייתה רק לעיר ירושלים, אלא היא כללה מפעל התיישבות יהודי בכל רחבי יהודה.
בפרק זה מתוארת השמחה הלאומית הגדולה בחנוכת חומות ירושלים.
המפעל הלאומי של שיבת ציון מתגמד ליד הישגי הציונות והישגיה האדירים, הבלתי נתפסים, של מדינת ישראל בשבעים שנותיה. אולם בראשית הציונות, מפעלם של שבי ציון אחרי גלות בבל היה השראה לשבי ציון בימינו, כמפעל אדירים של עם ישראל.
וכך כתב ביאליק בשירו, שהיה להמנון תנועת העבודה הציונית – "ברכת עם" (תחזקנה):
אַל-תֹּאמְרוּ: קָטֹנּוּ – הֲטֶרֶם תִּתְבּוֹנְנוּ
פְּנֵי אֲבִיר יַעֲקֹב הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב;
מִימֵי זְרֻבָּבֶל יָדֵינוּ לֹא כוֹנְנוּ
מִפְעַל אַדִּירִים כָּמֹהוּ וָרָב.
מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים!
מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וְאִתִּים עֲשׂוּ –
עַד נִשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים
קוֹלוֹת אֲדוֹנָי הַקֹּרְאִים: עֲלוּ!
* 929
הבלוג של אורי הייטנר 