נחמיה י: הכרזת העצמאות

וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ.
זה ה"לפיכך התכנסנו", של הכרזת העצמאות של שבי ציון, לאחר שהשלימו את בניית החומה. כמו במגילת העצמאות בתש"ח, גם על האמנה של שבי ציון חתום "סגל א'" של התקופה, "שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ", והם מוזכרים בשמותיהם.

בניגוד להכרזת העצמאות בתש"ח, שבצוק העתים נאלצה לנדוד לת"א וחברי מועצת העם בירושלים הנצורה לא יכלו להגיע לטקס, הטקס בימי נחמיה נערך בירושלים. אולם בניגוד לתש"ח, העצמאות אינה עצמאות מדינית של ממש, אלא אוטונומיה יהודית, תחת האימפריה הפרסית.

תוכן ההצהרה, הוא אמנת נאמנות לתורה, למניעת התבוללות ולחידוש עבודת המקדש.

****

למגילת העצמאות שלנו אין תוקף חוקי, אבל יש לה תוקף מוסרי, ובעיניי לתוקף מוסרי חשיבות רבה לא פחות מזו של חקיקה.

לאורך חול המועד, השתתפתי כבכל שנה במסע "נפגשים בשביל ישראל", וככל שנה – כמנחה תוכן. התוכן השנה הוא מגילת העצמאות.

אני מרבה לעסוק, לאורך השנים, במגילת העצמאות, ועשיתי זאת גם במאמריי במיזם 929, בעיקר בהקשר של המחויבות לחזון הנביאים.

אך טבעי, שעיסוק במגילת העצמאות יתמקד בעיקר בפסקת המחויבות "תהא מושתתה", המבטאת את מחויבות המדינה לערכים לאומיים ואוניברסליים, שהם תשתיתה. גם אני מרבה לעסוק בפסקה זו, כדי לבחון היכן אנו עומדים מול ההצהרה, מתוך כוונה להציבה ככוכב הצפון אליו עלינו לחתור.

אולם בשנים האחרונות, נעשה שימוש מניפולטיבי ציני במשפט מתוך פסקה זו, כדי לתקוף באמצעותו את מהותה של ההצהרה – "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". באופן ציני ושקרי, יש המציגים את המחויבות לשוויון מלא לכל תושביה ללא הבדל דת גזע ומין, כסתירה למהותה של ישראל כמדינה יהודית. מנסים להשכיח מי היא אותה המדינה ש"תהא מושתתה" על ערך זה.

לכן, מיקדתי את תוכן הימים האלה, בבירור מהותה וזהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ובהעמקה במחויבותה של המדינה לממש ולקיים את המהות הזאת. לצערי, החברה הישראלית עוסקת בכך מעט מדי.

מגילת העצמאות, על כל חלקיה, היא האמנה הלאומית שלנו, לה אנו מחויבים, ומן הראוי שלא נלך שבי אחרי מניפולציות ציניות של המנסים להשתמש בחלקים ממנה, מחוץ להקשרם, כדי לתקוף את מהותה.

****

יישובים רבים בארץ ישראל, בעיקר מושבים שהוקמו בשנות החמישים, מנציחים את שמותיהם של שבי ציון, מתוך הרשימות המופיעות בספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים. מתן השמות הללו מסמל את ההמשכיות של הציונות, שראתה את עצמה כמהדורה החדשה של שיבת ציון. אמנם מהדורה מוצלחת יותר, אך מעניקה כבוד לשבי ציון אחרי גלות בבל.

בין משפחות החותמים על האמנה, מופיעים שמות יישובים רבים שהוזכרו במאמריי על הפרקים הקודמים ויוזכרו במאמריי על הפרקים הבאים.

בפרק זה אציין את מושב גִּנָּתוֹן, מושב עובדים בחבל מודיעין, שהוקם ב-1951 בידי חלוצים שעלו מבולגריה, ואליהם הצטרפו בשנים שלאחר מכן חלוצים שעלו מהונגריה, מרומניה, מפרס וממרוקו. קיבוץ גלויות למופת.

פה זה ארץ ישראל, בלי תעמולת סלאח שמלאח.

* 929

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s