פינתי השבועית ברדיו: בדרך הגדולה (ענבלים)

בדרך הגדולה (ענבלים) / להקת ששת
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 25.12.17

גם השנה, כהרגלנו, בתכנית האחרונה של השנה למניינם, נפתח את השידור בפינת הסטטיסטיקה. מי היוצרים והמבצעים שהרביתי להשמיע את שיריהם יותר מאחרים בתכנית. זו עשיריית היוצרים והמבצעים המושמעים ביותר בפינה זו, בשבע שנותיה:

10. אהוד מנור, אריק לביא, בני אמדורסקי, יהורם גאון – 9 השמעות כל אחד.
9. יהונתן גפן, מיקי גבריאלוב – 10 השמעות כל אחד.
8. מתי כספי – 11 השמעות.
7. יאיר רוזנבלום, סשה ארגוב – 12 השמעות כל אחד.
6. שלום חנוך – 13 השמעות.
5. חיים חפר – 16 השמעות.
4. אלתרמן – 19 השמעות (כולל השיר שנשמע היום).
3. חוה אלברשטיין, מאיר אריאל – 22 השמעות.
2. נעמי שמר – 32 השמעות.
ובראש – אריק איינשטיין עם 34 השמעות.

אנחנו מציינים היום 40 שנה לצאתו של תקליט מופת, אחד התקליטים האיכותיים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית, תקליטה של להקת "ששת", ששמו כשם הלהקה – "ששת".

בשנות ה-70 הייתה תופעה במוסיקה הישראלית, שנהוג לכנותה "קצת אחרת", הן על שם אחד ההרכבים המייצגים אותה, והן בשל האחרוּת שלה במוסיקה של התקופה. היו אלה מספר הרכבים איכותיים ביותר, של מוסיקת רוק מתקדם, קצת אוונגרדי, עם נגיעות של ג'אז ומוסיקה קלאסית, עם הקפדה על איכות גבוהה גם במחיר פגיעה במסחריות ובפופולריות, והקפדה על איכות הטקסטים, כולל הלחנת שירי משוררים. היה זה במקביל לצמיחת הרוקנרול הישראלי שגיבוריו הגדולים הם שלום חנוך ואריק איינשטיין, אך קצת אחרת. הדמויות המרכזיות של הסוגה הזאת היו מתי כספי, שלמה גרוניך, שם טוב לוי, יוני רכטר, שלמה יידוב וקלפטר, ובהרכבים השונים ניתן לראות כיסאות מוסיקליים, תרתי משמע, של אותן דמויות. ההרכבים הבולטים בסוגה הם "מאחורי הצלילים" של מתי כספי ושלמה גרוניך, "קצת אחרת" של גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב, "14 אוקטבות" של יוני רכטר, אבנר קנר וזוהר לוי ו"צליל מכוון" של קלפטר, שלמה יידוב ושם טוב לוי. אפשר לציין במידה מסוימת גם את ההרכבים "אחרית הימים" ו"כיף התקווה הטובה" כמשיקים לז'אנר. שתי זמרות צעירות הנקשרות עם הסוגה הן נורית גלרון, שלהקת "קצת אחרת" הייתה להקת הליווי שלה בראשית הדרך ויהודית רביץ, סולנית להקת "ששת".

להקת "ששת", שפעלה ב-1977, היא להקה איכותית מאוד ותקליטה היחיד הוא לא פחות מיצירת מופת. ששת הוא חברו השחור של רובינזון קרוזו, ושמו הושאל לשם הלהקה, כיוון שזו שישיה – ההרכב מנה שישה מוסיקאים.

הדמות המרכזית בהרכב, מי שהקים אותו והנהיג אותו, הוא שם טוב לוי, שכבר היה מוסיקאי מצליח ומוכר, שיצר תקליטים עם אריק איינשטיין והיה חבר בלהקת "קצת אחרת". שם טוב לוי שר וניגן על חליל צד וחליליות. שאר חברי ההרכב היו צעירים ובלתי מוכרים, רובים אך השתחררו מצה"ל. החברים הם יהודית רביץ – הסולנית שגם ניגנה בגיטרה אקוסטית וכלי הקשה, שמוליק בוגדוב – גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וקולות, עדי רנרט – קלידים וקולות, שמוליק ארוך – בס, כלי הקשה וקולות ואיקי לוי – תופים וכלי הקשה.

מבחינת הזמרים הצעירים, עצם ההזמנה להרכב עם שם טוב לוי הייתה הזדמנות גדולה וזכות גדולה ומרגשת. אולם הצביון הבלתי מסחרי בעליל ובמודע של הלהקה, לא אפשר את הצלחתה. יהודית רביץ הגדירה אותה בדיעבד כ"להקה סודית".

ההרכב יצר מוסיקה איכותית ביותר, אך כזו שלא עניינה את הקהל. אף אולם לא הזמין אותם להופיע מול כסאות ריקים, מלבד בית ליסין, שנתן להם צ'אנס. וכך, אחרי חצי שנת פעילות ומעט מאוד הופעות, הם חדלו לפעול. מה שעוד תרם להפסקת פעילותם, היה נסיקתה המטאורית של יהודית רביץ, בעקבות הופעתה בפסטיבל הזמר והפזמון באותה שנה, בשירה "סליחות". כאשר הלהקה הופיעה לאחר הפסטיבל עם הרפרטואר שלה, את הקהל עניין רק דבר אחד – שיהודית רביץ תשיר את "סליחות", שהיה קצת זר לסגנון ההרכב.

ודווקא אחרי שהלהקה התפרקה, היא קיבלה פתאום הצעה מפתיעה מחברת CBS, להוציא תקליט, שיתעד את פעילותה. בזכות היוזמה הזאת, החומר המובחר והאיכותי שלה ניצל מתהום הנשיה. גם התקליט היה בתחילה כישלון מסחרי, אולם אט אט הוא חלחל, והוא נחשב לאחד התקליטים הטובים והאיכותיים בתולדות המוסיקה הישראלית, וגם ההקלטה שלו נשמעת איכותית מאוד, בוודאי בהשוואה להקלטות מאותה תקופה.

בימי נעוריי, חבריי הקרובים ואני אהבנו מאוד את הסוגה הזאת, האזנו לתקליטים של ההרכבים שציינתי, ואני אהבתי במיוחד את "ששת".

עטיפת התקליט מיוחדת. מצדה הקדמי – צילום משותף של ההרכב. על כל דמות בתמונה, משוח קו בצבע מסוים. צדה האחורי הוא שרטוט הקו החיצוני של הצילום, כשעל כל דמות כתוב מספר בצבע של הקו שעל הדמות בצד הקדמי, כמקרא של מפה ובאופן שממחיש את ששת חברי השישיה. מה שמייחד את התקליט, גם בהשוואה לשאר הרכבי "קצת אחרת", הוא הגיוון וריבוי ההשפעות: שילוב של מוזיקה בלקנית, מזרחית, ישראלית עממית, עם מוטיבים קלאסיים של רוק מתקדם, ג'אז וסמבה. והתוצאה היא סינרגיה תרבותית נפלאה. למשל, הקטע האינסטרומנטלי (בנגינה ובקולות) "דבקה" מתחיל בריקוד ערבי ומסתיים כיצירת רוק.

בתקליט 9 יצירות, מתוכן 5 אינסטרומנטליות וארבעה שירים. מבין ארבעת השירים 3 שירי משוררים – אלתרמן, דוד פוגל ויונתן רטוש ופזמון של יעקב גלעד. 7 מהלחנים הם של שם טוב לוי, אחד של יהודית רביץ ואחד של שמוליק ארוך. הקטעים האינסטרומנטליים הם "צבעים", "7/8", "דבקה", "דינוזאורוס הבן" ו"פה מינור". השירים הם: "בדרך הגדולה" של אלתרמן, "לו באת" של רטוש, "בלילות הסתיו" של פוגל ו"סמבה ברגל שמאל" של גלעד.

שני השירים היפים ביותר בעיניי הם "בדרך הגדולה" ו"בלילות הסתיו". הם גם דומים זה לזה, הן בלחן של שם טוב לוי, והן בתוכן – שניהם מתארים נוף קסום טבעי הנגלה לעיניו של הלך.

"בדרך הגדולה", המוכר יותר כ"ענבלים" על שם המילה הראשונה שבו, הוא מתוך "כוכבים בחוץ", ספר השירה של אלתרמן שחולל מהפיכה בשירה העברית ונחשב עד היום לאחד מספרי השירה העברית הגדולים ביותר.

זהו שיר קצר מאוד, תמציתי ופשוט, בוודאי ביחס למורכבות של שירת אלתרמן. ההלך הולך בדרך הגדולה, ומתפעם מן הנוף הקסום, האלוהי, האינסופי שנגלה לנגד עיניו. נוף פסטורלי כפרי, עם אגלי הטל הנוצצים כזכוכית ומתכת מבין עלי העצים. עם הבארות הירוקות לצד הדרך. ועם שדות החיטה המוזהבים. המרחבים הם אינסופיים, ומסביב דומיה, ורק דנדון הענבלים של הכבשים במרעה נשמע ברקע.

ההלך הולך בדרך, מתמלא במראות הללו, וחש שהוא חלק ממשהו אינסופי, שאפילו המוות אינו יכול לשים קץ לחוויה של התערות האדם בתוכו, והשיר מסתיים במילים "להביט לא אחדל, ולנשום לא אחדל, ואמות ואוסיף ללכת".

אני לוקח את השורה הזאת למקום נוסף – לנצחיותה של היצירה ובעטיה – נצחיותו של היוצר. גם כאשר המשורר מת, יצירתו משאירה אותו בחיים, ולכן תיאור המוות שלו הוא "ואמות ואוסיף ללכת".

שם טוב לוי היטיב להמחיש בלחנו את אווירת השיר ואת ההתפעלות מיפי הטבע וכך גם הביצוע המושלם של הלהקה בנגינה וקולות, סולו הפסנתר של עדי רנרט בפתיחה שממחיש את צעדיו הכבדים של ההלך, ואליו מצטרף חליל הצד של שם טוב לוי הממחיש את רשרוש העלים ודנדון הפעמונים, ושירת הסולו של יהודית רביץ.

עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֹקוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִּי וָדֶרֶךְ.

הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

2 מחשבות על “פינתי השבועית ברדיו: בדרך הגדולה (ענבלים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s