איוב לט: אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר?

פרק לט הוא המשך נאומו של אלוהים בהתגלותו מתוך הסערה לאיוב. בפרק לח, אלוהים אינו מתייחס כלל לסוגיות שהעלה איוב – העוול שנעשה לו וחוסר הצדק באופן שבו מתנהל העולם. במקום זאת הוא פירט את תפארת יצירתו הקוסמית, הטבע הנהדר והנאדר בקודש, ואת הסדר והרציונליות ביצירה זאת, ומסביר עד כמה האדם הקטן, הרגעי, לעולם לא יוכל להבין את מהות הבריאה הזאת. ובפרק לט? בדיוק אותו מסר. מה שחסר בפרק לח חסר גם בפרק לט ומה שיש בפרק לח ישנו גם בפרק לט. ומה שיש בפרק לח הוא בראש ובראשונה שירה גדולה המתעלה בתיאור הטבע, וכך גם בפרק לט ואף ביתר שאת.

הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע? חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר? תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה, וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה? תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה? חֶבְלֵיהֶם – תְּשַׁלַּחְנָה?
… מִי-שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי? וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ? אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ, וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה.
… אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר? וְכִי יָרִים קִנּוֹ?

אין פלא שהשירה הנשגבת הזאת, שהיא בעצם התפעלות האדם מן הטבע האינסופי, היוותה השראה למשוררים עבריים בכל הדורות.

כך שלמה אבן גבירול בשירו (שרובו עברית והבית האחרון בערבית) "מה לך יחידה":

מַה לָּךְ יְחִידָה, תֵּשְׁבִי
דוּמָם כְּמֶלֶךְ בַּשְּׁבִי,
כַּנְפֵי רְנָנִים תֶּאְסְפִי
וּכְנַף יְגוֹנִים תִּסְחֲבִי?

כנפי הרננים הם מן הפרק שלנו.

הם מופיעים גם בשירו של ביאליק "בשל תפוח":

וּבְקוֹל עֲנוֹת "פִּי-פִּי, צִיף-צִיף"
מִבֵּין עֳפָאיִם כַּנְפֵי רְנָנִים
בְּשָׂפָה בְלוּלָה יְשׁוֹרֵרוּ.
גַּם מֵעַי הָמוּ זְמִיר עֲדָנִים
וּפִזְמוֹן חָדָשׁ יְעוֹרֵרוּ –
וּבְקוֹל עֲנוֹת גַּם "פִּי" גַּם "צִיף"
תִּפְצַחְנָה סָבִיב כַּנְפֵי רְנָנִים.

וגם בשירו של טשרניחובסקי "נטשו צללים":

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים!
נוּמָה בְנִי, אֶפְרוֹחִי!
אַל מִצִּלְלֵי אֹפֶל תָּגוּר
אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!
יֵאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים
יְצַפְצְפוּ וִירַנְּנוּ,
יֶחֱוַר שַׁחַר וּמִקֶּדֶם
יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.

וגם נעמי שמר קיבלה השראה מאותו הפסוק בדיוק.

נעמי שמר קראה ידיעה בעיתון, על ציפור נדירה, שאיננה מצויה דרך כלל בא"י, אך הגיעה לכאן באניה שעליה היא מצאה מסתור.

הסיפור הזה מצא את מקומו בבית משירה "כמו חצב".

צִפּוֹר הַשִּׁיר הַפְּעוּטָה
שֶׁהַסּוּפָה אוֹתָהּ גֵּרְשָׁה
וּבִלְבְּלָה אֶת מַסְלוּלָהּ
מִיַּבָּשָׁה לְיַבָּשָׁה
צִפּוֹר טָסָה, נַעֲלָסָה
עַל תֹּרֶן שֶׁל סְפִינַת מַשָּא
בְּהַגִּיעֵךְ עֲדֵי אוֹבֵד
לַמְּדִי אוֹתִי לְהִשָֹּרֵד.

השיר כולו עמוס בתכתובת עם התנ"ך – משלי, בראשית, דניאל, במדבר – ובבית זה מהדהדות מילים מן הפרק שלנו, אותו פסוק שהדהד לאורך הדורות בשירתם של שלמה אבן גבירול, ביאליק וטשרניחובסקי:
כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה, אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה.

* 929

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s