צרור הערות 20.12.17

* נאום בלהות – "אזרחיות ואזרחים יקרים! כידוע לכם, בימים אלה מתנהלת חקירה של חשדות שונים, שבהם אני חשוד.

מדינת ישראל היא מדינת חוק. במדינת חוק, אין אדם הניצב מעל החוק, גם לא ראש הממשלה. כאשר יש חשדות נגד ראש הממשלה, תפקידה של המשטרה לחקור אותן ביסודיות, ללא מורא, במקצועיות ובנחישות.

אני מאמין בצדקתי, ואני משוכנע שצדקתי תוכח בחקירות. אני מעוניין בחקירה, כדי להסיר מעליי כל חשד וצל של חשד, לנקות את שמי מכל רבב כדי שאשוב ואהנה מאמון הציבור.

יש לי אמון מלא בשלטון החוק בישראל ובגורמי האכיפה, ואני בטוח שהם יעשו את מלאכתם נאמנה, גם בחקירתי.

אני גאה במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, מדינת חוק, מדינה שבה הכל שווים בפני החוק. אני גאה להיות ראש ממשלה של מדינה כזאת".

זהו נאום של ראש ממשלה, שהוא מנהיג לאומי, אילו היה נקלע לחקירה משטרתית. כך היה נואם מנהיג ממלכתי, מנהיג אחראי.

הדבר האחרון שניתן לומר על נאום הבלהות של נתניהו, הוא שהיה זה נאום של ראש ממשלה. לא היה זה נאום של מנהיג לאומי. לא היה זה נאום של מנהיג ממלכתי. היה זה נהום מבהיל של איש מבוהל, שאינו בטוח בעצמו ובוודאי שלא בצדקתו, והוא מסית נגד שלטון החוק, נגד המשטרה, נגד חוקריו, ומשלהב את הרוחות בקרב חסידיו השוטים בנאום ביבים משתלח ושלוח רסן.

* אדמה חרוכה – אחרי שנתניהו כשל בניסיונו לחוקק את חוק קרנות המזבח ("הצרפתי") ואת החוק לשיבוש חקירת נתניהו ("ההמלצות"), הוא פתח במסע דה-לגיטימציה לסיכום המקצועי של החקירות ("המלצות"). מסע הדה-לגיטימציה נגד המשטרה מתאים לאדם שמנסה להשאיר סביבו ואחריו אדמה חרוכה, בחוסר אחריות לאומי משווע, כדי להציל את עצמו. אחריו המבול.

* חמור מכל החשדות – איני יודע מה תהיינה תוצאות חקירות ראש הממשלה. אולם מסע ההסתה שלו נגד שלטון החוק וגורמי האכיפה, מסע החקיקה שהוא מוביל, של חוקי מגה-שחיתות, חמורים הרבה יותר מכל החשדות שנחקרים.

* איפה הרעשנים? – למה בנימין נתניהו הזכיר בנאומו את החקירה נגד הנשיא ריבלין? כדי שהאספסוף ישרוק בוז לשמע שמו, והוא יוכל לומר בקריצה משהו כמו "תנו קצת כבוד…". מוזר שהוא לא דאג לחלק רעשנים בכניסה.

אגב, טענתו שהמשטרה המליצה להעמיד לדין את ריבלין הייתה שקר אופייני. המשטרה דווקא המליצה לסגור את התיק, והיועמ"ש קיבל את המלצתה.

* הפגנה בירושלים נגד השחיתות – בשבוע שעבר הסברתי למה לא אשתתף בהפגנה שבראשה עומד אלדד יניב, למרות הזדהותי עם המאבק נגד השחיתות. איני רוצה להיות סטטיסט בקמפיין שנועד לקדם פוליטית אדם שאין לי בו שמץ של אמון. איני רוצה להיות שותף במאבק שהוא המשך של ההפגנות האנרכיסטיות בפתח תקווה נגד היועמ"ש, שהיוו חבלה ביודעין במאבק בשחיתות. עם זאת, איך אפשר לשתוק לנוכח השחיתות, לנוכח ראש ממשלה שמקבל "מתנות" במאות אלפי ₪ מטייקונים למימון אורח חיים נהנתני, רהבתני וראוותני? איך אפשר לשתוק לנוכח מסע הסתה כלפי המשטרה ונגד שלטון החוק, כולל שיימינג בזוי ואלים נגד מפכ"ל המשטרה, אך ורק כיוון שהוא נאמן לחוק ולמדינת ישראל ולא למי שמינה אותו? איך אפשר לשתוק מול תעשיית הקונספירציות המטורללות כלפי שלטון החוק בישראל, כאילו המשטרה "תופרת תיקים" ושאר הבלים ועלילות בזויות? איך אפשר לשתוק לנוכח מסע חקיקה מושחת, שנועד ליצור תשתית משפטית להלבנת שחיתות שלטונית – חוק קרנות המזבח ("הצרפתי" בכיבוסית) שנועד להעמיד את ראש הממשלה מעל החוק ולהפוך את ראשות הממשלה לעיר מקלט למושחתים ואף ללא הגבלת זמן; החוק לשיבוש חקירות נגד בכירים ונגד שחיתות שלטונית ("ההמלצות" בכיבוסית), חוק שולה זקן ("ההקלטות" בכיבוסית) שנועד לשבש את האפשרות להפליל מושחתים באמצעות הקלטות סתר ועוד?

לא, איני רוצה להיות שותף בקמפיין שנועד לבנות את אלדד יניב, שמגלם את סוג הפוליטיקה שנגדה הוא יוצא כביכול. אבל איך אני יכול להיאבק בעד הנהגה המבוססת על ערכים של דוגמה אישית, טוהר מידות, ניקיון כפיים, יושרה, אמת ו"הצנע לכת"? איך אני יכול למחות נגד התנהלות מסואבת ומושחתת של ראש הממשלה, בלי קשר לשאלה האם הוא עבר עבירה פלילית, כי אני סבור שאזרחי ישראל צריכים להעמיד בפני הנהגתם רף מוסרי וערכי גבוה יותר מהסף הפלילי, של לא להיות פושע? איך אני יכול למחות נגד פֶטיש ה"משילות" כביכול, שבשמו שולח ראש הממשלה "מקורבים" לשליחויות הרגישות ביותר לביטחון המדינה ולכלכלתה, ובורח מאחריות כאשר הם "מסתבכים"?

בשבוע שעבר כתבתי שאיני מסוגל לקחת חלק בקמפיין של אלדד יניב, וההפגנה שלי תהיה מאחורי המקלדת, בכתיבה לעיתונים ולאתרים ולבלוג שלי ובפייסבוק. שמחתי שהרב שרלו נאם בהפגנה, וייצג בה אותי ושכמותי. אך אני לא יכולתי לעשות כן.

מסתבר שאיני היחיד שחש כך. יועז הנדל, אדם שאני מעריך מאוד, יוזם הפגנה חלופית נגד השחיתות, שאינה מוכתמת ביניביזם ואינה נגועה באלדדיזם. ההפגנה תתקיים במוצ"ש בכיכר ציון בירושלים. אני אשקיע שש שעות נהיגה הלוך ושוב, כי זו הפגנה חשובה מאוד.

* מטרת הדמות הבאה -יועז הנדל הודיע על ההפגנה שהוא יוזם נגד השחיתות בירושלים. עכשיו יעבור כובד המשקל של תעשיית הלינצ'טרנט מהרב שרלו ליועז הנדל.

* לאור חזונם של נביאי ישראל – במגילת העצמאות נאמר שמדינת ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

הרב יובל שרלו, צוק איתן של צדק, יושרה ואמת, הוא הגלגול העכשווי של נתן הנביא, של ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ועמוס.

כאשר אני קורא את דברי השטנה, השנאה, ההסתה, השיימינג והביזוי העלובים כלפיו של אזובי קיר מן הזן של גבי אביטל וחבר מרעיו, אני בטוח שבדומה לנביאי ישראל, כך הרב שרלו יעמוד איתן מול הרוחות הרעות, כפי שעשו קודמיו בימי התנ"ך.

* בחזית העיקרית – כאשר הרב שרלו עזב את הגולן, לא רק הצטערתי על כך, אלא גם כעסתי עליו. היה זה בעיצומו של המאבק נגד הנסיגה, והיינו זקוקים מאוד לאישיות בסדר הגודל שלו בין מובילי המאבק.

כששאלתי אותו מדוע הוא עשה כן, הוא אמר לי שאין מקום שהוא אוהב יותר מהגולן, אין מקום שהיה לו ולמשפחתו טוב יותר מאשר בגולן, אולם הוא מאמין שהחזית העיקרית שבה איש חינוך כמוהו צריך לפעול בה היא דווקא מרכז הארץ. תוכן החברה חשוב לא פחות מגבולותיה, ואם הוא רוצה להשפיע – שם מקומו.

התקשיתי לקבל את דבריו, אבל ניכרים דברי אמת, וידעתי שאכן זו מטרתו, זו תחושת הייעוד שלו.

ואכן, רבה השפעתו של הרב שרלו. הוא היה ממקימי רבני צה"ר ומהדמויות המרכזיות בארגון. כך גם בפורום תקנה, שנלחם בהטרדות מיניות של רבנים ובכירים בציונות הדתית. כמומחה מספר 1 לתחום של אתיקה ויהדות וכחבר בפורומים ציבוריים רבים וחשובים, והחשוב שבהם הוא ועדת סל התרופות. וכמובן בהובלת הישיבה, בלימוד תורה, בשיעורים והרצאות בפורומים רבים בכל רחבי הארץ (הוא תמיד נענה להזמנותיי ללמד ולהרצות, בגולן, בגליל, במכון לאסטרטגיה ציונית ובכל פורום שהייתי קשור אליו) ובמאמרים רבים בעיתונות הארצית. וכן מפעל השו"ת המקוון, שתלמידיו קיבצו לספרים, המבטאים את דרכו הייחודית, המשלבת דבקות עם מתינות ומחויבות לצדק ושימת ערך חיי אדם בראש סדר העדיפויות (מה שבא לידי ביטוי בין השאר בחינוך והסברה לנהיגה זהירה ובטוחה כמצווה ביהדות והצגת עבירות תנועה כעבירות דתיות או בתמיכתו החד משמעית בתרומת איברים להצלת חיי אדם ועוד).

הדבר המאפיין אותו יותר מכל, הוא היותו איש של יושרה ואמת, ואומץ לב לדבוק באמת גם במחיר הליכה נגד הזרם, במיליה החברתי שהוא משתייך אליו, הציונות הדתית.

לפני שנים אחדות, התכוונתי להציג את מועמדותי לתפקיד מסוים במשרד החינוך. פניתי אל הרב שרלו בבקשה שיהיה מליץ יושר בעדי באוזני חברו הקרוב, הרב שי פירון, שר החינוך. הרב שרלו השיב לי, שהוא רואה בי אדם מתאים לתפקיד וישמח אם אבחר לו, אבל כאשר הרב פירון נכנס לתפקידו הם שוחחו ביניהם, וסיכמו שהוא לא יתערב כלל בכל מה שקשור למינויים במשרד.

הערכתי מאוד את תשובתו הכנה. ולמען האמת, ממש לא הופתעתי. (אגב, בסופו של דבר המשרה לא יצאה לפועל – הוא סוכלה בידי המשפטיזציה הפקידותית).

* נגד כפיה – הדרת הנשים בחברה החרדית בכלל ובפוליטיקה ובהנהגה החרדית בפרט, מנוגדת לכל ישותי, לאמונתי ולערכיי, ומעוררת בי סלידה. אני עוקב באהדה ובהערכה אחר מאבקה של קבוצת נשים חרדיות לשינוי המצב.

אולם אני שולל מכל וכל את עתירתן לבג"צ לכפות על המפלגות החרדיות צירוף נשים לרשימותיהן לכנסת. אין זה מתפקידה של המדינה, לא באמצעות בית המשפט ולא באמצעות החוק, להתערב באופן בחירתם של מועמדי המפלגות לכנסת, ובוודאי ובוודאי שאין זה מתפקידה לכפות ערכים ותרבות על מגזרים בתוכה. יתר על כן, איני מאמין שניתן לכפות תרבות; כל ניסיון כזה רק מעורר התנגדות וגורם להתבצרות.

אני נגד כפיה דתית ונגד כפיה אנטי דתית. איני סבור שהנעשה בחברה החרדית אינו מעניינינו, שאל לנו להתערב ולהביע דעה, שעלינו לקבל אותם כמות שהן. להיפך – אני בעד שיח, בעד הידברות, בעד ויכוח, בעד התרסה, בעד אמירה, אבל נגד כפיה באמצעות החוק (ובוודאי באמצעות בית המשפט, בסוגיה שאינה אסורה על פי החוק).

הלוואי שהנשים החרדיות תתבענה את זכותן להיבחר, ולא תצבענה למפלגות החרדיות לכנסת. המבחן הרלוונטי הוא הקלפי. כל עוד מפלגות אלו זוכות במנדטים שלהן ביושר, באמצעות הקלפי – בחירתן דמוקרטית לחלוטין.

* נטולת איזון – מזה שנים אני מציע, במאמריי, לעגן את הבקרה השיפוטית בחוק יסוד. הצעתי היא, שבית המשפט העליון יוכל לבטל חוקים, רק במקרים חריגים, בהרכב של 9 שופטים לפחות וברוב של 2/3. שמחתי לקרוא, שזו בדיוק המלצתה של שרת המשפטים בהצעתה לחוק יסוד: חקיקה, שהיא עומדת להגיש.

אולם להצעתי היה גם צד שני, מאזן. אני בעד פסקת התגברות, אולם מקבילה לרוב הנדרש לצורך ביטול חוק – 2/3 מחברי הכנסת יוכלו להתגבר על פסילת חוק בידי בית המשפט. הצעתה של השרה שקד נטולת איזון לחלוטין. היא מדברת על כך שהרוב הקואליציוני האוטומטי, גם בממשלת 61 ח"כים, יוכל להתגבר על פסילת חוק. משמעות הצעתה היא הפיכת הבקרה השיפוטית חוכא ואיטלולא.

לא 2/3 (80 ח"כים)? בסדר. שיהיה 70 ח"כים. כך תהיה זו הצעת חוק מצוינת. אולם ללא רוב מיוחד, משמעותי, זהו חוק בלתי ראוי.

* דיון נוסף – החלטת הקבינט לבקש דיון נוסף בבית המשפט העליון בנושא גופות המחבלים, ולא לחוקק חוק שיסדיר את העניין, היא החלטה נכונה. הבעיה אינה העדר חוק, אלא התערבות בית המשפט בנושא מדיני ביטחוני מובהק, שהוא באחריות הממשלה ובסמכותה. בוודאי שהתערבות כזאת בהרכב של שלושה שופטים בלבד וברוב דעות של 2:1 היא אבסורד. אם כבר בית המשפט דן בסוגיה כזאת, ואינו דוחה על הסף את העתירה, כפי שראוי היה שיעשה, מן הראוי שהדיון יהיה בהרכב של 9 שופטים. יש לקוות, שהרכב כזה יקבל החלטה אחרת; לא החלטה התומכת במדיניות הממשלה בנדון, אלא החלטה שבית המשפט אינו מתערב בסוגיה כזאת.

* חוק לעידוד הטרור – הניסיון העולמי מוכיח, שעונשי מוות מעולם לא הרתיעו טרוריסטים, לא בלמו את הטרור אלא רק עודדו אותו, החריפו אותו, הסלימו אותו והפכו טרוריסטים לגיבורים לאומיים ובינלאומיים ולמודל לחיקוי.

רוב מוחלט של המחבלים המבצעים פיגועים נהרגים בפיגוע. רבים מהם מתאבדים מלכתחילה. הם מחונכים מהגן להיות "שאהידים". כל מחבל שיוצא לפיגוע יודע שסיכוייו לצאת ממנו בחיים קלושים.

ודאי שעונשי מוות רק יעודדו את הטרור ויגבירו אותו. המוצאים להורג יהיו גיבורים לאומיים, מורמים מעם, שהנוער יחונך ללכת בעקבותיהם. אותם מחבלים ייהנו מהילה בינלאומית של "לוחמי חירות"; שמותיהם ותמונותיהם יהיו מוקד החדשות העולמית תוך חשיפת ממשלת ישראל ללחץ כבד ביותר כדי לבטל את עונש המוות. אם עונש המוות לא ייצא לפועל, הדבר יצטייר כחולשה וכניעה ויסלים את הטרור. אם עונש המוות יבוצע, הדבר יביא להסלמה רבתי ולמחאה אדירה בעולם נגד ישראל. אם יבוצע עונש מוות אחד, הוא יהיה ראשון ואחרון, וכשלעצמו יגרום נזק כבד.

למה? למה אנחנו צריכים להיות מטומטמים ולשרת את האינטרס של המרים באויבינו ולהעניק מתנות לטרור?

כל מה שכתבתי כאן ידוע גם להנהגה, אבל השילוב של הדמגוג הפופוליסט ליברמן עם חוסר המנהיגות של נתניהו, שאינו מעז לעצור את הפופוליזם הזה, עלול להביא לחקיקת החוק הרע הזה.

ואולי החלום הרטוב של נתניהו, הוא שהנשיא ריבלין (בווווזזזז) יחון את הנדון למוות, יוציא למדינת ישראל את הערמונים מהאש, ו"סביבת ראש הממשלה" תסית נגדו שהוא מסייע למחבלים.

* הדילמה התדמיתית – מרכיב משמעותי במאבק הערבי נגד מדינת ישראל, הוא המאבק על התודעה ועל תדמית ישראל בעולם. הגורמים העוינים את ישראל, מנסים להצביע עליה כעל מפלצת ועל צה"ל כצבא קלגסים דורסני ואלים. עלילת דם קולקטיבית, היא לב תעמולת הזוועה נגד מדינת ישראל וצה"ל. חוד החנית של המלחמה התעמולתית נגד מדינת ישראל, היא גורמים עוינים כ"שוברים שתיקה", דבוקת שוקן ו"בצלם".

"בצלם" מחמש את הפלשתינאים ביו"ש באלפי מצלמות וידיאו, שנועדו לחפש תמונות "מרשיעות" של חיילי צה"ל וקצינים הנוהגים על פי התסריט של עלילת הדם. אלפי מצלמות המתעדות מידי יום כמעט כל פיסת שטח, בקושי בקושי מצליחות לעתים נדירות למצוא פירור של תמונה, שכאשר מוציאים אותה מן ההקשר יש בה צל צלו של הד קלוש של תעמולת הכזב.

את התוצאה המאכזבת והמתסכלת הזאת, מנסה האויב לשנות באמצעות פרובוקציות מכוונות, שנועד לגרום לחיילים לאבד את עשתונותיהם ולהגיב בפראות מול המצלמה. זה מה שקרה עם הצעירה תמימי, שהעזה לתקוף חיילי צה"ל מול המצלמות, כדי לגרום להם לנקוט נגדה באלימות, ולהציג בעולם וב"הארץ" תמונת כזב המאוששת את דמותו של צה"ל על פי בדיות גדעון לוי, עמירה הס והשקרנים מ"שוברים שתיקה".

הדילמה הניצבת בפני צה"ל, היא איך לא לשרת את התעמולה האנטי ישראלית, ולא לנהוג על פי התסריט של הפרובוקציה, ומצד שני איך לא לפגוע בפעילות המבצעית ובהרתעה.

זו הדילמה שעמדה בפני כוח צה"ל בפרובוקציית תמימי. לטעמי, הכוח לא פעל באיזון הנכון. וכוונתי דווקא מהבחינה התדמיתית. עניינית, הנערה ואמהּ נעצרו בלילה שלמחרת הפרובוקציה. הנערה תבוא על עונשה. אבל הסרט עצמו, שבו נראים חיילים חסרי אונים מול אלימות של נערה, מזיק מאוד ופוגע בהרתעה.

הברירה אינה בין התנהגות ברברית, כפי שהפרובוקטורים רוצים שצה"ל ינהג בשירות תעמולת השקר, לבין חוסר אונים וחוסר תגובה. יש הרבה אפשרויות ביניים. ברגע שהצעירה התנפלה על החיילים, לא היה צריך לירות בה, לא להכות אותה, לא להשתולל, לא להתחרע ולא לאבד עשתונות; לא לנהוג על פי תסריטי "שוברים שתיקה" ולא לשחק לידי הפרובוקציה שלה, אלא בקור רוח ובמקצועיות לשלוף אזיקונים, להפעיל כוח סביר ככל הנדרש למעצר ולעצור אותה על המקום.

* הבייס – כותב אהוד בן עזר: "נתניהו נכנע לחרדים בעיקר באשמת יאיר לפיד ו'המחנה הציוני', שיושבים לריק באופוזיציה כאשר אין כמעט הבדלים בינם לבין הליכוד, במקום לשבת עמו יחד בממשלה". אהוד שוכח, שלפיד ישב בממשלת נתניהו, עד שבגחמה הזויה וחסרת פשר הוא פיטר אותו וטלטל את מדינת ישראל לבחירות מיותרות ובזבזניות, רוויות שנאה הדדית בין חלקי העם, ואח"כ הקים ממשלה עם "הבייס", שהחרדים הם מרכיב מרכזי בו.

* חזירות – המושג קפיטליזם חזירי, משמעותו – שלא כל קפיטליזם הוא חזירי. קפיטליזם תמיד מבוסס על שאיפה לרווח, ובשאיפה הזאת אין כל פסול; נהפוך הוא, היא המנוע של הכלכלה, של הפיתוח, של התעסוקה. אין סתירה מהותית בין רווח לסולידריות. מהו קפיטליזם חזירי? קפיטליזם שרואה ברווח את חזות הכל, ולמענו הכל מותר – להתעמר בעובדים, להשחית את הסביבה, להתנכר לאינטרס הלאומי וכד'. קפיטליזם נאור, הוא קפיטליזם אחראי, שאחריותו אינה רק לרווח של הבעלים, אלא לבעלים, למנהלים, לעובדים, לספקים, ללקוחות, לסביבה ולאינטרס הלאומי. ושיקוליו צריכים לקחת בחשבון את מכלול האינטרסים הללו, מתוך הבנה שזה ייעודו.

חברת "טבע" בימי אלי הורביץ, הייתה התגלמות הקפיטליזם הנאור, האחראי, הסולידרי. לא בכדי, הקפיטליזם הזה היה בן הברית של תנועת העבודה בבניית המשק הישראלי. חברת "טבע" בשנים האחרונות, היא התגלמות החזירות.

משכורות העתק המטורפות של המנהלים + האופציות והבונוסים ומצנחי הזהב לעת פרישה, מתורצים כהשקעה החשובה ביותר של העסק, כי הניהול הנכון הוא המפתח להצלחה, ובלי אותם תנאים, אי אפשר להתחרות על המנהלים הטובים.

אולם כאשר המנהלים כושלים – שום דבר אינו פוגע בהם. הם מנערים מעט אבק משרוולם וממשיכים בחגיגה. מי שנפגעים הם אלפי העובדים המסורים שהמשיכו לתת את הכל למען החברה תחת המנהלים הכושלים, בדיוק כמו תחת המנהלים המצליחים. מי שנפגעים הם בני משפחות העובדים, שמטה לחמם נשבר. מי שנפגעים הם הספקים ועובדיהם, שנפגעים מהמשבר (אותם השיח הציבורי שוכח, אך גם הפגיעה בהם גדולה).

ולהבדיל ממצנחי הזהב של הבכירים, תנאי הפרישה של העובדים המפוטרים מבישים ועלובים.

מי שנכנסו לתפקידי הניהול בתקופה קשה כל כך של החברה, מתוך ידיעה שהם עומדים לפטר אלפי עובדים, ולא התביישו לדרוש שכר דמיוני ותנאים מטורפים, ולבטח עוד יקבלו בונוסים מטורפים בזכות ה"התייעלות" הזאת, הם חזירים. ניהול אמתי, בוודאי בעסקים בסדרי גודל כאלה, מחייב מנהיגות. אין מנהיגות ללא דוגמה אישית. ומי שדואג לרפד את תנאיו באופן כל כך קיצוני מחברה במצב כל כך קשה, כאשר הוא עומד לזרוק לכלבים אלפי עובדים, אינו מנהיג ולכן הוא אינו ראוי לניהול ברמות כאלו.

"טבע" הוא מפעל פרטי, ולכאורה – אל למדינה להתערב במה שקרה. אין זה נכון, כי המדינה השקיעה עשרות מיליארדי ₪ בחברה, באמצעות פטור מלא ממסים לחברה. האם הפטור היה מוצדק? אולי הוא היה גורף מדי, אך מטרתו הייתה חיובית – לקדם תעשיה שהעסיקה עובדים רבים כל כך, שחיזקה את אזורי הספר של המדינה, שקידמה כל כך את התעשיה הישראלית והביאה למדינת ישראל יוקרה רבה בעולם. כך שניתן לראות באותו פטור גורף – השקעה. אולם ברגע שהמדינה השקיעה כל כך הרבה בחברה, אי אפשר לומר שאין לה מילה, ואל לה להתערב, כי זו חברה פרטית. יש לה מילה, ויש לה כלי להפעלת לחץ על החברה – ביטול הפטור ממס. ללא הפטור הזה, השיקול העסקי יחייב את החברה להתחשב באינטרס הלאומי של ישראל ולהימנע מפגיעה קשה כל כך בחברה הישראלית, בעובדים הישראליים בסְפָר הישראלי.

יש לשים גבול לחזירות.

* מסר חשוב – הקמת ועדת שרים מיוחדת לטיפול במשבר "טבע" והעובדה שראש הממשלה עצמו עומד בראשה, היא צעד חשוב ומסר חשוב. המסר הוא שהממשלה אינה רואה בפרשה עניין פרטי של עסק פרטי בשוק החופשי, שאין המדינה מתערבת בו, אלא בעיה לאומית שחובתה של המדינה לקחת אחריות על פתרונה.

אך המבחן יהיה בתוצאות עבודתה של ועדת השרים ובכך שהממשלה אכן תנקוט בכל האמצעים שבידה, כדי למנוע את צונאמי הפיטורין וסגירת המפעלים, ולא תסתפק בפגישה עם המנכ"ל.

* בכל מחיר – רבים ביקרו אותי על כך שנהגתי להגדיר את אובמה "צ'מברליין של המאה ה-21", שמדיניות הפייסנות שלו כלפי איראן והקנאות האיסלמיסטית פירושה הסכם בכל מחיר. הדגש הוא על "בכל מחיר".

תחקיר מגזין "פוליטיקו" מוכיח שאובמה בלם מבצע לסיכול פעילות פשע של חיזבאללה, כולל הברחות סמים והלבנות הון, גם עד אדמת ארה"ב, מחשש שהמבצע יחבל בהשגת הסכם מינכן 2 – הסכם הגרעין האיראני. בפעולתו זו, סייע אובמה לחיזבאללה, טוען "פוליטיקו", להפוך לאיום ביטחוני עולמי. סיכול הפעולה, נאמר בתחקיר, נעשה באופן שיטתי ועקבי.

לפי התחקיר סיכל אובמה את הניסיון לצמצם את פעילות אנשי חיזבאללה, ובהם אחד ממבריחי הקוקאין הגדולים בעולם שסיפק גם נשק כימי וקונבנציונלי לנשיא סוריה בשאר אסד, שבו השתמש הדיקטטור נגד בני עמו.

דומני שהתחקיר שהתפרסם היום מאושש את הקביעה. ברק אובמה, צ'מברליין של המאה ה-21, היה אובססיבי במדיניות הפייסנות שלו. פייסנות בכל מחיר – עד טירוף.

הנזק החמור ביותר שעולל אובמה לשלום העולם, הוא כמובן הסכם הגרעין. זו הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם. מבחנו הגדול של טראמפ, יהיה מציאת הדרך לביטול ההסכם.

* הטלת דופי – במאמר שפרסמתי ב"ישראל היום" תקפתי בחריפות את עמירם לוין על דברים שאמר בראיון ל"מעריב". ובאופן כללי, אני מתנגד בתוקף לעמדותיו הפוליטיות של לוין. את המאמר פרסמתי גם בדף הפייסבוק שלי, וקיבלתי כמה תגובות "תמיכה" מחרידות, של ימננים שהעזו להטיל דופי בנאמנותו של לוין למדינת ישראל ולביטחונה ואף בתרומתו למדינה כקצין בצה"ל. היה אפילו חצוף ובור שהעז להשוות אותו לפטן, המנהיג הצרפתי הבוגד, שמכר את נשמתו לגרמניה הנאצית.

עמירם לוין, שנגדו יצאתי במאמר זה, היה קצין מעולה, מטובי המפקדים בצה"ל. צריך להיות אדם בזוי באופן קיצוני, כדי למחוק את עברו ואת תרומתו האדירה למדינת ישראל ולביטחונה. נכון, אני מתנגד לעמדותיו הפוליטיות של לוין, אבל אני מכבד אותו כלוחם וכקצין מצטיין. עמירם לוין נפצע שלוש פעמים והמשיך בשירותו הקרבי, בחוד החנית של צה"ל. הוא בעל צל"ש האלוף ואת העיטור הוא לא קנה בשקם. הוא היה לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל ואחד הטובים שבין מפקדי הסיירת, קצין שריון מצטיין, אלוף פיקוד הצפון וסגן ראש המוסד. את זכויותיו הרבות אף זרזיר מקלדת לא יוכל לקחת. אני חולק על דרכו הפוליטית ועל עמדותיו המדיניות, אבל מי שמטיל דופי בנאמנותו למדינה, הוא חלאה.

* חוץ מפרט שולי – אני מכבד את עמדותיו של לוין, להן אני מתנגד, זולת דבר אחד – התייצבותו לצד "שוברים שתיקה", המביישת את עברו הביטחוני. התייצבותו הייתה הזויה ומגוחכת. הוא אמר שהוא תומך ב"שוברים שתיקה" ומתנגד רק לכך שהיא פועלת בחו"ל. זה הזכיר לי ידידה, הטוענת היא "דתיה במאה אחוז", חוץ משני דברים שוליים: היא אינה מאמינה באלוהים ואינה שומרת מצוות.

* אין חיה כזאת – ניסיתי להזמין תור במרפאת בוקעתא. באתר של "שירותי בריאות כללית" נכתב לי שאין יישוב כזה. ניסיתי "בוקעתה" – אותה תשובה. אין חיה כזאת.

* פינת הנוסטלגיה – זוכרים שפעם הייתה תופעה כזאת, של מים שהיו נופלים מן השמיים? קראו לה, כמדומני, גשם או משהו כזה.

* ביד הלשון

גשר אלנבי – בחנוכה מלאו מאה שנים לכיבוש ירושלים בידי בריטניה. אירוע זה, חודש לאחר הצהרת בלפור, התקבל בעם היהודי וביישוב היהודי בא"י בשמחה רבה. בין השאר נכתב לכבודו השיר "הבה נגילה".

מפקד הצבא הבריטי שכבש את א"י היה הפילדמרשל אדמונד הנרי היינמן אלנבי, מפקד חיל המשלוח המצרי. יש לציין שהמלחמה נמשכה עוד 10 חודשים לאחר כיבוש ירושלים, ואלנבי קצר ניצחונות נוספים, ובהם בקרב מגידו – קרב הפרשים הגדול האחרון בהיסטוריה, וכיבוש דמשק וחלב באוקטובר 2018. על ניצחונותיו במלחמה זכה אלנבי בתואר אצולה, "הויקונט הראשון אלנבי ממגידו". במלחמה, אלנבי שכל את בנו היחיד מייקל הנרי היינמן אלנבי, שנפל בקרב פשנדל (בבלגיה). לאחר המלחמה אלנבי מונה לתפקיד מושל מצרים וסודן.

אלנבי התקבל בידי הישוב העברי בא"י בהערצה והונצח במספר אתרים בארץ.

המוכר שבהם הוא רחוב אלנבי בתל-אביב, אחד הרחובות המרכזיים בעיר. הרחוב, שנסלל ב-1911, נקרא עד אז דרך הים. שמו שונה בטקס חגיגי ב-1918, בנוכחותו של אלנבי.

בירושלים הונצח אלנבי בכיכר אלנבי. בחיפה בגן אלנבי ובשני רחובות הקרויים על שמו: רח' אלנבי ורח' מגידו.

גם בבאר שבע הוקם גן אלנבי. ורחובות אלנבי קיימים בערים רבות.

גם הבריטים הנציחו את שמו בא"י. הם קראו על שמו את מחנה אלנבי בירושלים ואת גשר אלנבי על הירדן, מצפון ליריחו.

הגשר נבנה בידי הטורקים בשנות ה-90 של המאה ה-19, וקראו לו אל ע'וריניה, כשם אזור בקעת הירדן – אל-ע'ור. היה זה גשר עץ, שנהרס פעמיים, פעם בשיטפון ופעם נוספת בנסיגה הטורקית. הבריטים הקימו אותו לאחר המלחמה כגשר בטון, וקראו לו על שם מפקדם, גשר אלנבי.

במשך שנים רבות, תחת המנדט הבריטי, הגשר היה המעבר היחיד בין א"י המערבית ועבר הירדן המזרחי. הוא קרס ברעידת האדמה ב-1927 ונבנה מחדש. בליל הגשרים, ב-1946, פוצץ הפלמ"ח את הגשר.

בערבית נקרא הגשר חוסיין בן עלי, על שמו של מייסד השושלת ההאשמית.

* "חדשות בן עזר", "צפונט"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s