איוב לו: כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים

גם אחרי המענה השלישי של אליהוא, איוב אינו מגיב. פרק לו הוא חלקו הראשון של המענה הרביעי של אליהוא. בראשית דבריו, מבחין אליהוא בגילויי קוצר רוחו מצדו של איוב, כלפי חפירותיו. הוא חושש מאובדן קשב מצד איוב לדבריו, והוא מפציר בו: "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ, כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים". חכה עוד רגע אחד, הוא אומר, "כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים". לא כי לאליהוא מילים, אלא לאלוה.

מסתבר שהתופעה של אנשים שבטוחים שהם הדוברים של אלוהים, ומה שהם אומרים, הוא דבר האלוהים, הייתה קיימת כבר אז.

****

פינת הנוסטלגיה – זוכרים שפעם הייתה תופעה כזאת, של מים שהיו נופלים מן השמיים? קראו לה, כמדומני, גשם או משהו כזה.

רב יהודה, ראש ישיבת פומבדיתא, התייחד ממרבית חבריו, שעיקר עולמם היה לימוד התורה, והתפילות והברכות היו שוליות בעיניהם ויש אף שראו בהן ביטול תורה, בכך שהתפילה והברכות היו מרכזיות מאוד בעולמו. הוא ראה בתפילות את עבודת הלב והוא אף תיקן ברכות, כמו ברכת הלבנה ושבע הברכות של החתונה. והיה לו מוניטין כמוריד גשמים. אמר רבה: "רב יהודה היה מוריד את נעלו בתענית ויורד גשם, ואנחנו צווחים ואין מי שמשגיח בנו. אלא הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב, שנאמר, "וה' יראה ללבב".

הסגולה של הורדת גשמים אינה נחלתם של הגדולים בתורה, אלא של עובדי עבודת הלב. ואילו על רב יהודה יש מספר אגדות, המתארות אותו כמוריד גשמים.

את חשיבות הגשם בעולמו של רב יהודה, ניתן ללמוד מדבריו: "גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה". ובנוגע לתפילה לגשם, נוצֵר רב יהודה ברכה שאביו, יחזקאל, היה מברך בעת ירידת הגשם:
רב יהודה בר יחזקאל אמר, הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים:
יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו לכל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו, שנאמר (איוב לו, כז): "כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ".

תפילת הגשם של יהודה, אותה הוא למד מאביו, מתבססת על פסוק מנאומו אליהוא בפרק לו. אליהוא מתאר את איתני הטבע, כדי להמחיש את גדולתו של האלוהים ואת חוסר התוחלת בניסיון של אדם להתמודד עם האל.

בפסוק זה הוא מתאר את מחזור הגשם בטבע. המים נגרעים מן הים בתור אדים שעולים ממנו, והופכים לגשם שיורד מן השמים על הארץ.

ר' יהושע מפרש את הפסוק כך: "שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופתחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר, ומנוקבות הן ככברה, ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע" (תענית ט ע"ב).

כאשר רב יהודה משווה את יום הגשם ליום מתן תורה, הוא משווה את הגשם לתורה. הפסוק מאיוב מתאר את המחזוריות המעגלית של הגשם – האדים עולים מן הים, והופכים לגשם המרווה את האדמה וחלקו זורם אל הים, ושב ועולה כאדים לשמים וחוזר חלילה.

וכך התורה, ניתנה משמים ומגיעה לבני האדם הלומדים אותה, ומתעלים והתובנות שהם מפיקים שבות אל השמים והופכות לחלק בלתי נפרד מן התורה היורדת שוב ושוב מן השמים אל בני האדם שעל הארץ וחוזר חלילה.

גשם, גשם – בוא!

* 929

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s