צרור הערות 17.12.17

* ההפגנה שלי – אני תומך במסרים של ההפגנות נגד השחיתות, ותחושותיי דומות לאלו של הקהל הרחב שמשתתף בהן.

אף על פי כן, איני משתתף בהן וכנראה שגם לא אשתתף בהן. לא כיוון שמפעם בפעם צצה תמונה של פרובוקטור אנטי ציוני או שוחר BDS בשולי ההפגנה. אני מכיר את התופעה של טרמפיסטים שמתעלקים על הפגנות במסרים רדיקליים שמנוגדים לחלוטין לרוח ההפגנה ולעמדות 99.99% ממשתתפיה. כפי שאני סולד מהאשמת "אלה שעמדו על המרפסת" בגלל קומץ כהניסטים בזויים שהניפו תמונות תועבה של ראש הממשלה במדי SS, כך איני מקבל האשמות גורפות על קהל רחב בגלל קומץ מסוג זה בהפגנות אחרות.

הסיבה לכך שאני מדיר רגליי מן ההפגנות, היא העובדה שמנהיג ההתארגנות הוא אלדד יניב, אדם שאין לי בו טיפת אמון, בעל רקורד של שחיתות ומי שלאחר כמה כישלונות סוף סוף מצא סוס מוצלח לרכוב עליו לקריירה הפוליטית שלו. איני אוהב להיות כלי משחק של אנשים כאלה. וסיבה נוספת, היא העובדה שזהו מהלך המשך של ההפגנות ליד ביתו של היועץ המשפטי, שהיוו חבלה במאבק בשחיתות – סכין בגבו של מצביא המלחמה בשחיתות, שעה שהוא מוביל ביד רמה את המערכה הנמצאת בשיאה.

ולכן, ההפגנה שלי היא מאחורי המקלדת. את עמדתי בנדון אני כותב בעיתונים, באתרים, בבלוג שלי ובפייסבוק.

ועם זאת, אני חש סולידריות עם המוני המפגינים, כיוון שהם מפגינים על נושא צודק.

* המלצה למפגינים – המלצתי למפגינים ברוטשילד במוצ"ש: אם שוב יגיעו הפרובוקטורים עם שלטי BDS, עליכם לדאוג שלא יונפו יותר משניה, בטרם ייקרעו לגזרים.

– בכוח?

אם אפשר בלי כוח, עדיף. אם לא – כן, בכוח.

* לינצ'טרנט – נשיא המדינה ומפכ"ל המדינה יכולים לנוח השבוע; יש לביביסטים מטרת דמות חדשה ללינצ'טרנט – הרב יובל שרלו, שנאם בהפגנה נגד השחיתות במוצ"ש. מי שהמירו את האידיאולוגיה הלאומית באידיאולוגיה מחנאית, ומצטופפים לגונן על מנהיג המחנה מפני האויב (משטרת ישראל, הפרקליטות, החוק) מתייחסים לכל מי ששייך ל"מחנה" ולא נסחף בזרם העכור כאל בוגד, וכל בוגד ראוי ללינצ'טרנט.

הרב שרלו הוא איש רוח אמתי – ישר, חכם ואמיץ. הכרתי אותו כאשר חי בגולן, ופעלנו יחד בוועד יישובי הגולן. הצטערתי מאוד כשהוא עזב את הגולן, אולם הוא חש שהחזית הנכונה לאיש חינוך כמותו היא מרכז הארץ. אני מצדיע לרב שרלו על האומץ והיושרה שהוא מגלה.

* פג תוקפו – מתוך מאמר שפרסמתי ב"ישראל היום" במאי 2008:

האם לאהוד אולמרט יש היום מנדט ציבורי להוביל את המדינה?

אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה הנבחר. הוא נבחר כדין בבחירות, זכה באמון הכנסת, הקואליציה שלו מתפקדת, יש לו רוב בכנסת. פורמלית – הוא ראש ממשלה לכל דבר. ככזה, הוא נושא במלוא האחריות כראש הממשלה ויש לו מלוא הסמכויות של ראש הממשלה. האם יש לו גם מנדט מוסרי? האם יש לו מנדט ציבורי?

חזקת החפות, שהיא מנת חלקו של כל אזרח, חלה גם על ראש הממשלה. כל עוד הוא לא הורשע בדין, הוא זכאי. אף על פי כן הודיע אולמרט, שאם יוגש נגדו כתב אישום – יתפטר. גם שרים אחרים בעבר, כמו פנחסי, דרעי, רמון, הירשזון ואחרים, נדרשו להתפטר מתפקידם בטרם הורשעו. מדוע? הרי הם בחזקת חפים מפשע.

יש מציאות שמעבר לפורמליסטיקה. אדם אינו יכול להנהיג את הציבור, אם אין לציבור אמון בו. בהיעדר אמון ציבורי – אין די במנדט הפורמלי. נשיא, ראש ממשלה, שר, נבחר ציבור, שהוגש נגדו כתב אישום – הוא בחזקת חף מפשע מבחינה משפטית, אך הוא אינו יכול ליהנות מאמון הציבור. מבחינה משפטית, על התביעה להוכיח את אשמתו כדי שיורשע. מן הבחינה הציבורית, הוא חייב להוכיח את חפותו, כדי שיזוכה.

נגד אולמרט טרם הוגש כתב אישום. ספק האם יוגש ועל איזו עבירה. ובכל זאת, במצבו אין לו מנדט מוסרי וציבורי להוביל מדינה. הגודש של החקירות והחשדות נגדו, כמו גם החקירות נגדו בעבר, גם אם החשדות לא בשלו לידי כתב אישום, יוצרים תחושה מצטברת של מיאוס כלפי האיש והתנהלותו, וגורמים לחוסר אמון של הציבור בו. זאת, לצד התחושה הקשה כלפיו כתוצאה מהכישלון במלחמת לבנון השניה ובריחתו מאחריות עליה, גם כאשר כל שרשרת הפיקוד שמתחתיו שילמה את המחיר והלכה הביתה. במצב שנוצר, אולמרט הוא התגלמות המושג "ברווז צולע". הוא ראש ממשלה שתוקף המנדט הציבור שלו פג.

(בניגוד למה שחשבתי אז – היום איני רואה במלחמת לבנון השניה כישלון אלא הצלחה. על כל השאר אני חותם גם היום. בעיקר היום).

* משותפים – הרשימה המשותפת דורשת להדיח את מפכ"ל המשטרה. מה יאמרו האמסלמ'ז?

* משרת את האינטרס הציבורי – איני אוהב, בלשון המעטה, את יוזמות החקיקה של ח"כ דוד אמסלם, אך דווקא חוק הפריימריז סביר בהחלט. הוא עדיף על המצב הקיים, שבו הפריימריז ממומנים באמצעות תורמים. דווקא השיטה הנוכחית היא מדמנה של שחיתות, כיוון שהיא הופכת את הפוליטיקאים מחויבים לבעלי ההון שתרמו להם, ובכך מסרסת אותם ונוטלת מהם את חופש הפעולה. מימון הפריימריז באמצעות תרומות יוצר קשרי הון שלטון מושחתים, המנוגדים לאינטרס הציבורי. יש בתרומות הללו יותר מאבק של שוחד, גם אם אין בהם עבירה פורמלית על החוק.

שימוש בכספי הציבור כדי לסכל את הקשר המושחת הזה, הוא שימוש נאות בכספי הציבור למען האינטרס הציבורי.

מה שמסואב בחוק הזה, הוא התשלום למפלגות שאינן מקיימות פריימריז, על פריימריז שאינם נערכים בהן, רק כדי שתצבענה בעד החוק.

* על הסף – הבעיה המרכזית בהחלטת בג"ץ בנוגע לגופות המחבלים, אינה תוכן ההחלטה, אלא עצם התערבותו בסוגיה מדינית ביטחונית. מן הראוי היה שבית המשפט ידחה על הסף את העתירות.

בעקבות הפסיקה, על הממשלה להוביל חקיקת בזק שתאפשר לה לממש את מדיניותה.

לגופו של עניין – מן הראוי לנסות להגיע, באמצעות מתווכים, להסכמה עם האויב שיש להפסיק את המסחר הברברי בגופות. אולם כל עוד האויב מחזיק בגופות, אין לנו מנוס מהקמת בנק גופות, ולהחזיק בהן עד שתוחזרנה גופות חללי צה"ל.

* פגיעה בשלוש הרשויות – בכל המקרים שבהם עתרו משפחות נפגעי הטרור נגד שחרור מחבלים, סברתי שעל בית המשפט לדחות את העתירה, למרות שעמדתי הייתה כעמדת העותרים. זאת, כיוון אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בסוגיות מדיניות ביטחוניות, ועליו להשאיר זאת לממשלה. על מתנגדי העסקות לפעול נגדן בדרכים פוליטיות וציבוריות ולא באמצעות בית המשפט.

קל וחומר, כאשר מדובר בעתירות של האויב לבית המשפט הישראלי נגד השיקול המדיני ביטחוני של ממשלת ישראל, המחויבת לאינטרס הלאומי של החזרת גופות חללי צה"ל.

התערבות בנושא כזה, במדיניות שקיימת כבר עשרות שנים, היא התגלמות הבעייתיות באקטיביזם המשפטי, הפוגע בכל רשויות השלטון, ובראש ובראשונה ברשות השופטת, שאמון הציבור בה נפגע.

* שמירה על הטבע – בכנס "יש טבע בגולן" ה-12, שנערך בחנוכה במכללת "אוהלו" בקצרין, שמחתי לשמוע מפי המדען הראשי של רשות הטבע והגנים ד"ר יהושע שקדי, שבשנים האחרונות התקציב הממשלתי לשמירה על הטבע הולך וגדל משנה לשנה. הדבר בולט, אמר שקדי, לנוכח העובדה שבמקביל יורדים התקציבים לשמירת הטבע בארה"ב ובאירופה.

הבשורה הזו משמחת ואף מרשימה, כיוון שהימין החדש בעולם המערבי הוא אנטי סביבתי מובהק (בניגוד לעבר), וראש לאויבי הסביבה הוא טראמפ. ואילו אצלנו, ממשלת ימין מעלה את תמיכתה בתחום החשוב הזה.

* תיקון טעות – בדברים שכתבתי על המו"מ עם סוריה בתקופת ברק, במבזק שעבר, החלפתי בטעות בין פסגת שפרדסטאון לפסגת וושינגטון. הוועידה עם התצלום המפורסם של ידו המושטת של ברק לא-שרע שנשארה באוויר, לעיניו הנדהמות של קלינטון, הייתה בוושינגטון, ולא כפי שכתבתי.

למען הסדר הטוב: פסגת וושינגטון התקיימה ב-15-16 בדצמבר 1999. פסגת שפרדסטאון, ועידת ההמשך, התקיימה ב-3-10 בינואר 2000. פסגת קלינטון-אסד, שבה דחה חאפז אסד את הצעתו הסופית של ברק, התקיימה בז'נבה ב-26 במרץ 2000.

זו הייתה תקופה קשה מאוד, אך העיקר שעברנו אותה בשלום, ולא, חלילה, ב… "שלום"…

* בחירה אסטרטגית בשלום – בטקס הפתיחה של פסגת וושינגטון, סגן הרמטכ"ל הסורי התעלף. חבר המשלחת הישראלית אורי שגיא, שראה אותו מתנדנד, זינק לעברו ותפס אותו בחיבוק, בנפילתו. לאחר מכן הוא סירב ללחוץ את ידו של שגיא.

* יש לי שאלה בענייני הליכות – אם המנוח מצווה בצוואתו "אבקש מכל אחד שלא יזכירני בשם צדיק או ירא שמים כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמת", זה בסדר להזכיר אותו כ"גדול הדור"?

* לבן בחלום שחור – בליל שבת הופיע חמי רודנר באורטל. מופע אקוסטי, חמי וגיטרה אקוסטית בלבד – ואיזו עוצמה! זמר נפלא, בעל יכולת קולית אדירה, גיטריסט מצוין, השירים שלו יפים מאוד והוא ניחן בהומור אינטליגנטי דק; כל אלה הם מתכון לערב איכותי ומשובח. ואפשר להוסיף על כך גם את הקהל החם והאוהד האורטלי, שיוצר אווירה נהדרת בהופעות. חמי רודנר נתן את המיטב מתוך הרפרטואר שלו, מימי "איפה הילד" ועד היום: "נפלת חזק", "מלנכוליה אהובתי", "גאולה", "אימפריות נופלות", "לבן בחלום שחור", "בואי ניפרד" ועוד. ערב נפלא!

* מהפכה – מה המהפכה הגדולה ביותר שהסמרטפון חולל בחיי? אני מסוגל להיכנס לשירותים בלי ספר או עיתון.

* ביד הלשון

כנרת – מהו מקור שמה של הכנרת? הגירסא דינקותא שלי, היא שהיא נקראת כך כיוון שהיא דומה לכינור? מוזר… האם היא באמת דומה לכינור? לא ממש. אז מה באמת מקור שמה?

לכנרת שמות נוספים. הנוצרים קוראים לה "ים הגליל", שם הלקוח מן הברית החדשה. במקורות יהודיים מתקופת בית שני היא נקראת "ים גינוסר" ובתקופת התלמוד היא נקראת "ימה של טבריא" וזה שמה בערבית עד היום: "באדור אל טבריה". המשותף לכל השמות הללו, הוא שהים (במונחים של ימינו הכינרת היא אגם, אך באותם ימים היא נקראה ים) נקרא על שמו של היישוב הגדול שלצדו.

וכנרת? בתנ"ך נקרא האגם "ים כנרת" ומכאן שכנראה הייתה לצדה עיר שנקראה כנרת. ואכן, כבר בשנות ה-30 של המאה שעברה התגלתה עיר עתיקה מצפון לבקעת גינוסר, בתל אל עוריימה, בצפון הכנרת, סמוך לאתר ספיר. שמו העברי של התל הוא תל כנרות. בחפירות התגלו שרידיה של עיר גדולה במיוחד, שראשיתה בתקופת הברונזה, התקופה הכנענית (סביב 1,500 לפנה"ס) ושיאה בתקופת הברזל הראשונה, הנקראת גם תקופת ההתנחלות (מאות 11-13 לפנה"ס). זו העיר הגדולה ביותר בסביבה, ולכן הים נקרא על שמה: "וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה" (במדבר לד ועוד). זו עיר חשובה, החולשת על הדרך ממצרים לסוריה (בדומה לכביש 90 בימינו) והיא מוכרת לא רק מן התנ"ך אלא גם מכתבי מלכים מצריים קדומים יותר לתנ"ך, שבהם היא מתוארת כעיר שנכבשה בידי מצרים.

לאורך הדורות, השם כנרת לא השתכח, והוא היה קיים בתרבות העברית לצד השמות ים הגליל וים גינוסר. עם חזרתו של העם היהודי לארץ ישראל, בעליות הציוניות, וההתיישבות הציונית בעמק הירדן, הנטיה התרבותית הייתה לחזור למקור המקראי ובין השאר לחדש שמות מקראיים. עם הקמת חוות כנרת ב-1908, דווקא בחלקו הדרומי של האגם, בניגוד לעיר המקורית, היא קיבלה את השם כנרת על פי הצעתו של ש"י עגנון, וכך התקבע גם שמו של האגם.

ומה הסיפור עם הכינור? גם לכך יש מקור, אך הוא אינו עוסק בצורתו של האגם. בתלמוד נכתב: "למה נקרא שמה כנרת? שמתוקים פירותיה כקולו של הכינור". הכוונה לפירות של העצים הגדלים בחופיה, ואלו הם פירות השיזף (הדומים). זה מדרש שם נחמד, אך כנראה שמקור שמה של העיר אחר – העיר נקראת על שם האל הכנעני כינר. עירו של כינר – כנרת.

ותודה לחברי הארכיאולוג ערן מאיר, חוקר במכון שמיר למחקר, שממנו למדתי את התורה הזאת ובהדרכתו טיילתי בתל כנרות.

* "חדשות בן עזר", "צפונט"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s