איוב לד: חֶבְרָה

את נאומו בפרק לג סיים אליהוא בפניה לאיוב, בלשון מתנשאת: הַקְשֵׁב אִיּוֹב, שְׁמַע לִי, הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר. אִם יֵשׁ מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי. דַּבֵּר, כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ. אִם אַיִן, אַתָּה שְׁמַע לִי, הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה.

האם איוב ישיב לו?

התשובה לשאלה זו נמצאת בפסוק א של פרק לד: וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר. איוב פשוט מתעלם מדברי אליהוא, ולא נותר לו, אלא לענות בעצמו.

ומהי תשובתו? הוא חוזר על רעיונות פרק לג במילים אחרות. גם כאן הוא פותח בציטוט דברי איוב הבטוח בצדקתו, מסביר שאלוהים אינו טועה ומטיף לאיוב לעשות תשובה.

דומני שניתן לומר עליו שהוא "חופר".

אם כן, לשם מה היה צורך בפרק הזה? מה הוא נתן לנו?

ראשית, הוא נתן לנו את הביטוי היפה "ארח לו לחברה", באומרו: "וְאָרַח לְחֶבְרָה". ביטוי נאה ל"התארח אצלו", "שהה במחיצתו". משמעות הדברים היא שאין מדובר רק בעובדה הפיזית שאדם התארח אצל אדם אחר או שהה במחיצתו, אלא שיש לאירוח הזה ערך מוסף, ערך של חברה, של חברות.

התרומה הגדולה של הפרק היא עצם המילה "חֶבְרָה". זוהי מילה יחידאית, כלומר מילה המופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד, בפרק זה.

האדם הוא חיה חברתית, והיטיבו חז"ל להגדיר את מהותו החברתית במכתם "או חברותא או מיתותא", כלומר או חברה או מוות.

זכות היוצרים על המילה החשובה הזו היא של אליהוא, בפרק לד. אין זו סיבה שמצדיקה את פרסום החפירה כולה?

* 929

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s