החלוקה הראשונה של הארץ

ב-1938 שיגרו הבריטים לא"י את ועדת וודהד, ועדת המשך לוועדת פיל, שנועדה להתאים וליישם את מסקנותיה. ועדת פיל הציעה חלוקת הארץ באופן שבו הערבים יקבלו 80% משטח א"י המערבית. הערבים דחו על הסף את ההצעה, כי מה פתאום שהיהודים יקבלו 20% מהשטח? ועדת וודהד קבעה שהצעת החלוקה הקודמת אינה ישימה, וצמצמה עוד יותר את שטח המדינה היהודית. היא הציעה מדינה בעמק יזרעאל ומישור החוף עד רחובות. הפעם הסוכנות היהודית היא זו שדחתה על הסף את ההצעה, וסירבה כלל לדון עליה, וכך היא ירדה מן הפרק.

מאמר זה לא נועד לעסוק בועדת וודהד, אלא במסמך מעניין מאוד, ציטוט מתוך תזכיר הסוכנות היהודית לוועדה. יו"ר הסוכנות היהודית היה דוד בן גוריון, וסביר להניח שאם הוא לא כתב בעצמו את התזכיר, הוא לפחות זה שקבע את עקרונותיו.

וכך נכתב באותה פסקה מעניינת: "חלוקתה הראשונה של א"י בתקופה שלאחר המלחמה חלה עם קביעת הגבול של ארצות המנדט הבריטי והצרפתי. האזור שבין גבולה הצפוני של א"י כיום והנהר ליטאניס, ובין ארץ הגולן שבגבולה, בדרום הירמוק ובמערב הירדן, נחשב תמיד חלק מא"י ההיסטורית. במהדורה ה-11 של אנציקלופדיה בריטניקה (1911) מצוין גבולה הצפוני של א"י: הנהר ליטאניס בעה"י מערבה וקצהו הדרומי של החרמון בעה"י מזרחה. שטחי אדמה נרחבים נרכשו ע"י היהודים בגולן כבר בשנת 1894. לבסוף עברה האדמה לרשותו של הברון רוטשילד המנוח ועתה היא בהנהלתה של החברה להתיישבות היהודים בא"י (פיק"א), אך היישובים שם לא נשאו אופי קבוע ולא נתקיימו במוצאי המלחמה. הבליטה הצפונית של א"י מוכיחה, שגורלם של אותם חלקי הארץ, שנקרעו ממנה בגמר המלחמה והוכללו בסוריה ובלבנון, יכול היה להיות שונה, אילו היו בהם יישובים יהודים בשעה שהותוו הגבולות. את צורתו הקשתית המוזרה במקצת של הגבול הצפוני של א"י יש ודאי לזקוף על חשבונה של מושבה יהודית אחת בשטח זה – מתולה. אלמלא מושבה זו לא הייתה כל 'בליטה'. זו מכל מקום הייתה טענתם של השלטונות הצרפתים. הנה כי כן, היה בקביעת גבולה הצפוני של א"י (ועה"י בכלל) משום צעד ראשון לצמצום שטחו של הבית הלאומי היהודי".

תרגום למספר מונחים: המלחמה = מלה"ע הראשונה. ה"בליטה" = אצבע הגליל. ליטאניס = ליטני. מתולה = מטולה.

יש במסמך זה שתי נקודות הראויות לתשומת לב.

האחת, היא האופן שבו הציונות ראתה את הגולן. בתקופת המאבק על הגולן של שנות ה-90, רבים שלחו לכיווננו אמירות כמו: "הגולן זה לא ארץ ישראל… זו לא נחלת אבות… זה רק עניין ביטחוני וברגע שניתן מענה לעניין הביטחוני… אפילו במפה של תנועת החרות הגולן אינו מופיע" וכו'.

כל הטיעונים האלה מבוססים על עובדה אחת – שטח המנדט הבריטי, שנקבע במו"מ בין שתי מעצמות קולוניאליסטיות, צרפת ובריטניה, לא כלל בתוכו את הגולן. כאן אנו רואים, שהתנועה הציונית ראתה בעובדה זו, את החלוקה הראשונה של ארץ ישראל. כלומר, מדובר בשטח של ארץ ישראל, שנקרע ממנה בשל שיקולים קולוניאליסטיים זרים. ועובדה זו מסתמכת לא רק על מקורות יהודיים, אלא גם על האנציקלופדיה המוסמכת של הבריטים עצמם, "בריטניקה".

על פי "בריטניקה", הגולן ודרום לבנון הנם חלק מארץ ישראל. המסמך מדבר על השטחים הנרחבים שנרכשו להתיישבות יהודית ובסופו של דבר נותרו מחוץ לשטח המנדט, כלומר השטח שנועד להקמת הבית הלאומי ליהודים. יש לציין, שרוב אותם שטחים נמצאים מזרחה לשטח הגולן שהיום בידי ישראל, באזור החורן; כלומר, כאשר הסוכנות היהודית מדברת על חלקי ארץ ישראל שנקרעו ממנה, היא מדברת על הגולן בממד רחב הרבה יותר משטח הגולן הישראלי היום.

הנקודה המעניינת השניה, היא תפקידה של ההתיישבות בקביעת הגבול.

המשפט "במקום בו תעבור המחרשה העברית – שם יקבע הגבול" הוא אידיאל. אנו יודעים שלא תמיד הוא עמד במבחן המציאות. מדינת ישראל עקרה חבלי התיישבות, בסיני, בגוש קטיף ובצפון השומרון. תכנית החלוקה של האו"ם השאירה יישובים יהודיים מחוץ לשטח המיועד למדינה.

ואף על פי כן, ההתיישבות היא מרכיב משמעותי ומכריע בקביעת הגבולות. אנו רואים זאת כאן באמצעות שתי דוגמאות, שלילית וחיובית. השלילית נוגעת למושבות הברון בגולן. הכישלון ההתיישבותי באזור זה, והעובדה שבתום מלחמת העולם הראשונה, כאשר נקבעו הגבולות, הקרקעות שבבעלות העם היהודי לא היו מיושבות, גרמו לאובדן הגולן. מחדל ציוני, הביא לחלוקת הארץ הזו. לעומת זאת, הדוגמה החיובית היא אצבע הגליל. כיוון שאצבע הגליל הייתה מיושבת, גם אם בדלילות, השטח הזה סופח לשטח המנדט, ושבר את הסרגל על פיו נקבע הגבול הבינלאומי. בזכות מטולה, כל השטח שעד אליה, ברצועה הצרה שלמרגלות הרי הגליל, נותר בידינו.

יש היום מי שמנסה לשכתב את ההיסטוריה ולהכחיש את העובדה הזאת, אולם כותבי המסמך ידעו שבריטניה – המען של המסמך, מכירה את העובדות, ויודעת למה אצבע הגליל נשארה בתחומה, והעובדות מוצקות ובלתי ניתנות להפרכה.

על המשמעות של ההתיישבות בעיצוב גבולה של הארץ, אנו למדים גם ממסמך נוסף, שנחשף לאחרונה וחלקים ממנו פורסמו ב"הארץ" – יומנו של הדיפלומט השוודי ד"ר פאול מוהן, סגן הנציג השוודי לאונסקו"פ (ועדת החקירה של האו"ם שניסחה את תכנית החלוקה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947), והאיש ששרטט את גבול החלוקה.

יומנו של מוהן הוא עדות בזמן אמת, למקום המרכזי של ההתיישבות הציונית, בעיצוב הגבול. מן היומן אנו למדים שמדובר באדם פרו-ציוני ואוהב ישראל, בין השאר מטעמים דתיים. האמת היא שהמפה שהוא שרטט הייתה טובה יותר לצד היהודי מזו שהוועדה אימצה בסופו של דבר, אולם השינויים אינם גדולים. ההישג הגדול ליהודים במפת החלוקה, היה הכללת רובו של הנגב בשטח המדינה היהודית (במפה של מוהן, השטח היהודי של הנגב גדול יותר). ומה גרם להחלטה זו? מוהן כתב ביומנו, בזמן אמת, שמה שגרם להחלטתו הייתה ההתיישבות היהודית בנגב (אף שהייתה דלילה מאוד). לדבריו, ההתיישבות היהודית בנגב היא "הצלחה יוצאת דופן". מנגד, הוא כתב שהבדואים "יכולים לחיות שם גם אלף שנה מבלי להשאיר סימן".

כידוע, גבולות החלוקה מתו ביום שבו הערבים דחו אותם ותקפו את היישוב היהודי כדי לסכל אותה. מה שקבע את הגבול היו תוצאות מלחמה השחרור. אולם חשוב להיווכח איזו משמעות גדולה הייתה להתיישבות בעיצוב הגבול.

העוול שבחלוקה הראשונה של א"י הוסר במלחמת ששת הימים, עם שחרור הגולן. אולם ללא ההתיישבות בגולן – מזמן הוא לא היה בידינו. המפעל הציוני בן החמישים של ההתיישבות בגולן, עיצב את גבולה וריבונותה של מדינת ישראל. לכל מי שנטל חלק במפעל הזה, אפילו באופן זמני, יד ורגל בהישג הלאומי הגדול הזה.

* "שישי בגולן"

2 מחשבות על “החלוקה הראשונה של הארץ

  1. תודה לאורי. לא הכרתי את המסמך החשוב של דב"ג, גם לא את היומן החשוב של מוהן. לגבי עיצוב "הגבול הצפוני המוזר" של אצבע הגליל. ניחוש שלי: דב"ג פשוט לא ידע אז את מה שאנו יודעים היום: בהסכם סייקס פיקו המקורי הגבול בין המנדטים ירד בקו ישר ממלכיה לגנוסר, אך בגלל ההתפרעות של הערבים בתל-חי, והפינוי הזמני של מטולה וכפר גלעדי, צ'רצ'יל (אז שר במושבות) שינה את הגבול לטובת בריטניה (אני מנחש בלי הסכמת הצרפתים), וזאת המפה שאושרה בחבר הלאומים "והתקדשה" בעיני אומות העולם,

    אהבתי

  2. בין הסכם סייקס פיקו לגבול הבינלאומי חלפו 6 שנים של מו"מ בין צרפת ובריטניה, והגבול המדויק השתנה פעמים רבות. אצבע הגליל סופחה לשטח המנדט הבריטי בשל ההתיישבות היהודית ובראש ובראשונה המושבה מטולה. התנועה הציונית נאבקה על סיפוח דרום לבנון עד הליטני והגולן כולל החורן לשטח המנדט (את המפה הכין אהרון אהרונסון לבקשת ויצמן) אבל כיוון שהיא לא יכלה לגבות זאת בהתיישבות מעשית, האזורים הללו לא נכללו בשטח.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s