בזמן שהפחידו אותנו מפני "הדתה"

כשדני זמיר, מייסד המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין והיום נשיא מוסדות מכינת רבין ויו"ר מועצת המכינות הקדם צבאיות פוגש את בני הנוער הבאים למכינות, הוא שואל אותם ארבע שאלות ידע. הוא שואל אותם מהי מערת המכפלה. הוא שואל אותם מי היה הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, ששחרר את ירושלים. הוא שואל אותם מתי הייתה העליה השניה. והוא שואל אותם מה פירוש המושג קורת רוח.

מספר דני: "רמת הידע של מיטב הנוער, חניכי המכינות, בוגרי יב עם תעודות בגרות משובחות, שאח"כ הם טייסים וקצינים, נעה בין 0 ל-5 אחוז, בכל אחת מהשאלות".

בזמן שמפחידים אותנו בסיפורי "כיפת אדומה" על איזה דחליל ששמו "הדתה", שמאיים לחטוף את ילדינו הרכים ו"להדית" אותם חלילה; קמפיין ציני ושקרי נוטף ארס ומחרחר שנאה, על תופעה שלא הייתה ולא נבראה ואפילו משל לא הייתה, מסתבר שכמעט 100% מילדי ישראל החילונים אינם יודעים מהי מערת המכפלה.

"הדתה"?! שמדתה?! בלה-בלהתה?! זאת הבעיה שלנו?

הבעיה שלנו היא הבורות, הבערות, עם הארציות. אתה עלינו להתמודד.

אמר הסופר חיים באר בראיון עיתונאי לכבוד צאת ספרו החדש "קשר לאחד – מסעות, בתים ואנשים בירושלים": "אני לא מקל ראש בטיפשות ובעליבות של מי שלא רוצה ללמוד כי בעיניו זו הדתה. לא יכול להיות בן תרבות באירופה שלא מכיר את הברית החדשה והמיתולוגיה היוונית, אחר הוא מסתובב במוזיאון, הולך לאולם קונצרטים, והוא לא בן בית בתרבות שלו. על אחת כמה וכמה יהודי שמסרב להכיר את תרבות עמו. אין אומה בעולם שהיא עם רצף תרבותי ארוך כמו שלנו, אומה שעם כל גלגוליה ואסונותיה הצליחה לשרוד, מאור כשדים עד הנה, רק כדי שעיתון 'הארץ' יפרסם שהתנ"ך אינו אמת? יש תחושה של מסע אדיר בתוך הזמן, כשכל דור אחראי שהמסע יימשך, ילבש צורה ויפשוט צורה, אך יימשך".

נקודה נוספת שגילויי הבורות הללו מעוררת היא השיטה הפדגוגית. רובנו הבנו והפנמנו ששיטת הלימוד המתועשת, של שיעורים פרונטליים של מורה העומד מול כיתה היושבת בטורים והוא מעביר להם ידע, אנכרוניסטית ודורשת תיקון. אולם האמת היא, ששנים רבות של ניסיונות לייצר פדגוגיה חלופית, טרם יצרו חלופה ראויה. יש להמשיך לחפש, להמשיך ליצור, להמשיך לחלום ולהגשים ניסיונות חינוכיים חלופיים. אבל יש להיזהר משפיכת התינוק עם המים. האמירה שאין זה מתפקידו של בית הספר, של המורה והמחנך, להעביר ידע לתלמידים, כי יש להם את כל הידע בעולם בסמרטפון שבכיס מכנסיהם ואין טעם לבזבז על כך זמן, מביאה לתוצאות עגומות של בערות.

את הבערות יש לבער.

מספר דני זמיר: "אני גורם להם להתחיל להתבייש בבורות ולא לחשוב שזה סבבה ומגניב". אמי ז"ל, שהייתה מורה ומחנכת דגולה, נהגה לומר: "הבורות אינה דגל. אין סיבה לנפנף בה".

דני אינו רק נאה דורש, הוא גם נאה מקיים. "השנה, כל חניך ברבין צריך ללמוד עד חנוכה 150 מושגי יסוד בעל פה".

הנה הודעת ווטסאפ ששלח לי דני ביום שישי האחרון: "פתחתי היום כנס ראשון למועמדים למכינה ע"ש רבין. השתתפו בה 146 איש; מיטב הנוער, באמת. על השאלה מהי מערת המכפלה ידעו להשיב שני (!) חניכים, אחת מהם מאלקנה, תלמידת יב דתל"שית. על השאלה מי היה רמטכ"ל צה"ל משחרר ירושלים במלחמת ששת הימים ידעו להשיב רק 5 איש. החינוך הממלכתי החילוני זקוק לבדק בית עמוק".

אם נקזז את הבחורה מאלקנה – מתוך 145 בוגרי מערכת החינוך החילוני, מהטובים שבהם, רק אחד ידע מהי מערת המכפלה. בערך 3/4 האחוז! אוי לבושה! איזו חרפה! איזו חְשׁוּמָה!

היה זה בערב שבת, פרשת "חיי שרה"; הפרשה שבה מסופר על רכישת מערת המכפלה, חלקת הקבר של אבותינו ואימהותינו.

בדרשתי בפרשת השבוע באורטל, התייחסתי למה שסיפר לי דני, ואמרתי, בין השאר: "הבורות הזאת היא בעיניי חרפה, ואות קלון למשרד החינוך. אנו שומעים את ההפחדות מפני ה'הדתה'. אני מודאג הרבה יותר מן הבורות. ואם ילדי אורטל המשתתפים בקבלות השבת ישלימו כאן, דרך החידונים והדרשות, את מה שהם חסרים במערכת החינוך הפורמלי – רק לשם כך ראויה התכנסותנו השבועית, זו השנה העשירית.

* "ידיעות הקיבוץ"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s