פינתי השבועית ברדיו: אשרי הגפרור

אשרי הגפרור / דודו זכאי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 23.10.17

הפינה מוקדשת היום לזכרו של המלחין הנפלא דוד זהבי, במלאת 40 שנה למותו. זהבי נחשב למלחין הצבר הראשון. הוא היה מראשוני תנועת הנוער העובד, כשעוד הייתה בראשיתה תנועה של נערים עובדים, ממשפחות קשות יום שלא יכלו לממן את לימודי ילדיהם. הוא היה ממייסדי הקיבוץ הראשון של הנוער העובד, נען, וקיבוצניק שרוף ונאמן עד יומו האחרון.

בפינה זו כבר דיברנו על זהבי, והשמענו אחדים משיריו, ובהם "אני נושא עמי", "המנון הפלמ"ח" ו"הליכה לקיסריה". בפינה על "הליכה לקיסריה" – "אלי אלי", סיפרנו על עיזבונה של חנה סנש, שהתגלה בחדרה בקיבוצה שדות ים לאחר מותה, ורק אז נודע על היותה משוררת. השיר "הליכה לקיסריה" נמסר להלחנתו של דוד זהבי. כך גם השיר "אשרי הגפרור". אלמלא השיר "אשרי הגפרור", כנראה שכלל לא היה נודע על כתיבתה של חנה סנש, לא היו מתגלים לא יומנה ולא מחברות שיריה.

במרץ 1944 יצאה סנש, צעירה שעלתה מהונגריה, שהתנדבה לשרת כצנחנית וסוכנת מודיעין בשירות הצבא הבריטי, למשימה מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה, בהונגריה. לצד משימתה המודיעינית, היא יועדה לסייע בארגון והצלה של יהודים.

חנה צנחה ביוגוסלביה, יחד עם עוד שלושה צנחנים ארצישראליים, ובהם ראובן דפני. היא פגשה את יואל פלגי ופרץ גולדשטיין שצנחו חודשיים קודם לכן, ויחד הם גנבו את הגבול להונגריה. ביוני 1944 נתפסה חנה בידי המשטרה ההונגרית, ששיתפה פעולה עם הנאצים, ונכלאה בבודפשט, עיר הולדתה. ב-7 בנובמבר 1944 היא הוצאה להורג.

לפני חציית הגבול מיוגוסלביה להונגריה. מסרה חנה לראובן דפני פתק קטן מקומט, בכתב ידה. הוא כיווץ את הפתק לכדור וזרק אותו. לאחר שהתקדם צעדים אחדים הוא נמלך בדעתו, חזר אל הנייר והרימו, יישר את קמטיו ומצא בו את שירה האחרון של חנה סנש, אותו כתבה ביערות על הגבול – "אשרי הגפרור".

שיר קצר, אך בעל תוכן עמוק.

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְּבָבוֹת שֶׁיָּדְעוּ לַחֲדֹל בְּכָבוֹד…
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

שיר המדבר על אחריות הפרט, אחריותה של אותה נערה שקול קרא לה והיא הלכה; הלכה כי קרא הקול. היא הגפרור שנשרף באש האמונה והמחויבות, אך בשריפתו הוא הצית להבות, הוא הצית להבה שבערה בלבבות. אשרי הלבבות, היא אומרת, שידעו לחדול בכבוד – אמירה המבטאת את הנכונות המוחלטת שלה להקריב את חייה במשימת הקודש אליה יצאה.

ראובן דפני שמר את הפתק, ובשובו לארץ מסר אותו למנהיג הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין. טבנקין קרא, התרגש ונפעם. הוא הבין שמדובר בשיר המבטא את רוח תנועתו; שיר עליו ניתן לחנך את הדור הצעיר. הוא קרא לחבר קיבוץ נען, משה ברסלבסקי, עורך בטאון הקיבוץ המאוחד "מבפנים", וביקש ממנו לפרסם את השיר.

ברסלבסקי קרא את השיר, ואמר לטבנקין שלא יתכן שמי שכתבה את השיר הנפלא הזה, לא כתבה שירים נוספים. הוא נסע לשדות ים ושכנע את חברתה של חנה לתת לו להיכנס לחדרה. מתחת למיטתה הוא מצא ארגז ובו יומן ומחברת שירים. בין השירים – "הליכה לקיסריה".

ברסלבסקי לקח את המחברת ונתן אותה לחברו לקיבוץ, המלחין דוד זהבי, כדי שילחין משיריה. ב-27 באוקטובר 1945, השבוע לפני 72 שנה, הלחין זהבי את השיר "אשרי הגפרור". כך כתב על הלחן הביוגרף של זהבי, מוטי זעירא: "הוא נטע במנגינתו – הקצובה כשיר לכת – סוג של נחישות וכוח, יחד עם פעימות הליכתו של הנִדון למוות – הנובעים ישירות ממילותיו של השיר. לחנו תמך לחלוטין ברוח ההקרבה והכרת חשיבות המעשה, שנשבה מתוך הטקסט הקצר".

חברה של חנה סנש לקיבוץ שדות ים, הסופר אהרון מגד, שגם היה ידידהּ האישי, כתב שני מחזות על חייה ומותה: "חנה סנש" ו"הסנה הבוער". המחזה "הסנה הבוער", שעלה על הבמות ב-1952, כלל בתוכו את השיר "אשרי הגפרור".

מגד ערך את חוברת הזיכרון שהוציא הקיבוץ לזכרה ב-1946 וכתב מאמר הספד מקיף על דמותה. המאמר הסתיים במילים: "מותה של חנה הוא לא רק סוף דרכה. הוא פסגת דרכה. היא נתנה את כולה, את כולה עד תום". בחתימה, לאחר דבריו, הובא צילום בכתב ידה הצפוף והמנוקד של ארבע השורות המפורסמות – שירה "אשרי הגפרור", שבשוליו נרשם סֶרֶדִיצֶה 2.5.1944.

נאזין לשיר בביצועו של דודו זכאי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s