צרור הערות 1.10.17

* זה לא מצדיק את מעשהו, אבל – המילים "זה לא מצדיק את מעשהו, אבל" הם אתנחתא של כסת"ח בפשקוויל של רוגל אלפר, שהמסר שלו חד וברור – הצדקת הפיגוע בהר אדר, בלי אבל. וכמובן שהפשקוויל הזה עתיר בקיבוש/קולוניאליזם/גזענות וכן הלאה, והסתה פרועה נגד תושבי הר אדר.

* חטיפה לילית – בפשקוויל של גדעון לוי, שבו הלין על התקשורת הישראלית שכינתה את הר אדר יישוב, הוא גם דיבר על חטיפה לילית של פלשתינאים. כוונתו כמובן למעצר מחבלים. לפני כחודש דיווח ראש השב"כ לממשלה, שמראשית 2017 סוכלו 200 פיגועים. בהנחה שבכל פיגוע היו נרצחים 3 ישראלים, כמו בפיגוע בלא-יישוב הר אדר, ניתן לקבוע ש-600 ישראלים חיים בזכות אותן "חטיפות". כמה חבל שהמרצח בהר אדר לא "נחטף", ושלושה ישראלים שנהרגו היו עוד אתנו היום, למגינת לבו של גדעון לוי.

* החרימו או לא החרימו – בצרור הערות הקודם מתחתי ביקורת על מפלגת העבודה ו"יש עתיד", על הימנעותן מהשתתפות בעצרת הממלכתית לציון 50 שנה להתיישבות מעבר ל"קו הירוק". ציינתי בפירוש ששתי המפלגות הללו לא החליטו רשמית להחרים, אבל בפועל כל מפלגת העבודה אינה משתתפת, אין אפילו צדיק אחד בסדום, ומכל "יש עתיד" רק חיים ילין משתתף, והעליתי על נס את השתתפותו. כמו כן, ביקרתי את מארגני העצרת, על שלא פעלו לכך שההשתתפות תהיה רחבה, כמו למשל בהזמנת ראש האופוזיציה לשאת דברים.

יאיר לפיד פרסם הודעה שנועדה להדוף את הביקורת הציבורית על מפלגתו בנדון. בין השאר הוא כתב: "ליש עתיד נציגות בכל ההתיישבות. ראש מועצת רמת הגולן, אלי מלכה, עבר השנה מהליכוד ליש עתיד מפני שהוא מכיר את המחויבות המוחלטת שלנו לכך שרמת הגולן תשאר תמיד ישראלית. יש לנו מטות פעילים בכל רחבי יו״ש, באריאל, במעלה אדומים, בכל מקום כמעט. איך אני יכול להחרים את עצמי?
בנוסף לכך יש עתיד הרי הודיעה שהיא שולחת נציג לטקס, את ח״כ חיים ילין, כך שברור שלא מחרימים ולא נעליים.
… יש לנו נציגות בטקס, איזו עוד הוכחה אתם צריכים?
מישהו שאל אותי אם הייתי נואם בטקס אילו ביקשו ממני. התשובה היא: בטח. בשמחה. למה לא?
… מי שבעיקר נפגע מהסיפור הזה היא לא יש עתיד – כל מי שמכיר אותנו יודע שהוא לא נכון – אלא דווקא ההתיישבות. הרי מה מטרת תנועת ההתיישבות בחמישים השנים האחרונות? להראות שהיא בקונצנזוס, להסביר שכל עם ישראל עומד מאחוריה לפחות ברמה הערכית. אלא שאת נתניהו ואנשיו זה לא מעניין. מה שהם רצו זה לצרוח 'שמאלנים! שמאלנים!' כדי שעוד יהודים ישנאו אחד את השני בין ראש השנה ליום הכיפורים".

אני שמח על ההבהרה, בזכות האמירה החשובה שיש בה בעד ההתיישבות והבעת המחויבות המוחלטת לכך שהגולן יהיה תמיד ישראלי. אלה דברים חשובים וראויים. אני גם מאמין לדברים.

ההבהרה הזאת, הנוגעת למהות, חשובה יותר משאלת ההשתתפות בעצרת. אולם באשר להשתתפות בעצרת, ההבהרה היא בראש קטן. נכון, "יש עתיד" לא החרימו. אבל הם אינם משתתפים. כשחיים ילין התראיין בנדון והסביר את השתתפותו, הוא ממש לא טען שהוא מייצג רשמית את מפלגתו, אלא הסביר למה הוא נוהג אחרת מחבריו, ובין השורות נשמעה ביקורת על חבריו שאינם נוהגים כמותו, כפי שהיה מצפה שינהגו.

למה יאיר לפיד, שאכן מרבה לבקר ביישובים ביהודה ושומרון ואף להשתתף בטקסי הנחת אבני פינה וכד' מדיר רגליו מהעצרת. מסיבות של פלגנות ורצון לא לקחת חלק בעצרת שהממשלה מארגנת. לא אתפלא, אם הוא יוביל אירוע של מפלגתו באחד היישובים (אולי כמו שקיים את כנס היסוד באריאל) עם אותם מסרים של העצרת הממלכתית. התנהגותה של "יש עתיד" בנדון היא קטנונית ובלתי ממלכתית.

ושוב, אני מאמין שהממשלה לא נהגה נכון, כאשר לא התאמצה לעצב את העצרת ככזו שהליבה שלה היא הפגנת הקונצנזוס, תוך שיתוף יזום של האופוזיציה, ובעיקר של מפלגת העבודה, שהחלה את מפעל ההתיישבות ותרמה לה תרומה משמעותית.

* בין אלון לברק – במאמר ב"הארץ" יצא אהוד ברק נגד העצרת הממלכתית לציון 50 שנה להתיישבות, ובין השאר כתב: "טקס ממלכתי היה מעלה על נס את בהירות הראייה של 'תוכנית אלון' ". יפה. הוא רק שכח לציין, שתכנית אלון הייתה דרכה של מפלגת העבודה עד אהוד ברק. אהוד ברק, כראש הממשלה, הציע לפלשתינאים בקמפ-דיוויד הצעה הסותרת לחלוטין את תכנית אלון. לב לבה של תכנית אלון, היא התיישבות מאסיבית בבקעת הירדן רבתי, עד קו "כביש אלון", כדי ליצור רצף משמעותי של ריבונות והתיישבות ישראלית מהגולן ועד שארם א-שייך, שתיצור גבול בן הגנה, המאפשר גם ויתורים טריטוריאליים באזורים הצפופים בפלשתינאים ביהודה ושומרון. אהוד ברק הציע לסגת מבקעת הירדן. אלון דחף להתיישבות רבתי בירושלים וסביבתה, תמך בכל לבו בסיפוחה של מזרח ירושלים לישראל ובנה את בית השרד שלו בעיר העתיקה, כדוגמה אישית. ברק הציע לחלק את ירושלים, כולל העיר העתיקה. אלון היה בין הדוחפים הראשיים ליישוב הגולן, סייע אישית להקמת היישובים ובתקופה הקצרה שכיהן כיו"ר ועדת השרים להתיישבות, בממשלתו של לוי אשכול, הקים שליש מיישובי הגולן עד היום. הוא גם הציע כבר ב-1968 לספח את הגולן ולהקים בה עיר ישראלית. ברק כראש הממשלה ניסה בכל מאודו למסור את הגולן כולו לסורים ולהחריב את מפעל ההתיישבות בגולן. המסר המרכזי של תכנית אלון היה הפשרה הטריטוריאלית, כלומר לא מימוש זכותנו על א"י המערבית כולה, אך בשום אופן לא נסיגה מלאה, וביסס זאת על היסוד המוסרי, כלשונו, של תכניתו – זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כולה. ברק, לעומתו, קבר את רעיון הפשרה הטריטוריאלית וקיבל את העיקרון של נסיגה מלאה. לכן, בתמורה להישארות ישראל בכבשת הרש של "הגושים" הוא הציע לפלשתינאים שטחים מקבילים בנגב.

ברק מדבר בשם תכנית אלון, אך הוא מגלם את היפוכה הגמור של תכנית אלון. כזכור, הצעותיו לא קידמו כהוא זה את השלום, אלא הביאו לשפיכות דמים חסרת תקדים, בגל הטרור שבעקבות ועידת קמפ-דיוויד. מאז הצעותיו של ברק, כל מדינאי ישראלי העומד על הרבה פחות מתכנית אלון ומורשת רבין, מוצג כ"סרבן שלום".

אהוד ברק הוא המדינאי הכושל ביותר בתולדות המדינה. 12 ראשי ממשלה היו לישראל עד כה. ברק אינו נמנה על 11 הטובים ביניהם.

* הצהרות מעודדות – דבר טוב אחד יצא מהסגה סביב היעדרות ח"כי מפלגת העבודה מהעצרת הממלכתית לציון יובל להתיישבות ביהודה, שומרון, בנימין, הגולן ובקעת הירדן. רבים מראשי מפלגת העבודה נשבעו אמונים לגושי ההתיישבות ובעיקר לגוש עציון, באמירות שלא נשמעו מפיהם שנים רבות. הגדיל לעשות איתן כבל, שכלל בהודעתו גם מחויבות לבקעת הירדן, שמאז ניסיונו של אהוד ברק למסור אותה לאויב, ממשיכה מפלגת העבודה לומר אמן לרעיון ההזוי הזה. אין רע בלי טוב.

* מאבק הנכים: המטרה והאמצעים – הסוגיה הציבורית הנוגעת לחסימות הכבישים בידי הנכים, אינה שאלת צדקת מאבקם, אלא שאלת הדמוקרטיה ושלטון החוק בישראל. השאלה היא האם במאבק, צודק ככל שיהיה, וכל מי שנאבק מאמין בכל לבו בצדקתו המוחלטת, המטרה מקדשת את כל האמצעים.

אני מתנגד עקרונית לחסימת כבישים. במאבק על הגולן, שהייתי בין מוביליו, הקפדנו לא לחסום כבישים. אבל אני יודע שחלק מכללי המשחק במאבקים, הוא שהפגנה גולשת בסופה לחסימת כביש, לרוב כביש עירוני, לזמן מסוים, כדי למשוך סיקור תקשורתי.

חסימה יומיומית של צירים בינעירוניים ראשיים, לזמן ארוך, פעמים אחדות ביום, היא שבירת כלים וחציית כל הקווים האדומים של כללי המשחק הדמוקרטיים, עד כדי אנרכיה.

עם כל האהדה לנכים ולמאבקם, על החברה הישראלית לשדר להם: עד כאן! חציתם כל גבול.

* פרס ישראל בתקשורת – בשנת 2018, ביום העצמאות השבעים, יוענק פרס ישראל לתקשורת. העיתונאי הראוי ביותר לפרס הוא בן דרור ימיני.

בן דרור ניחן בסגולות רבות שבעטין הוא העיתונאי הטוב ביותר היום בישראל:

אמינות ויושרה נדירים. איני מכיר אף עיתונאי ישראלי אמין כמותו.
העמקה. הוא עיתונאי מעמיק מאוד, חוקר לעומק את הנושאים עליהם הוא כותב, בקיא בהם מאוד ומסתמך על נתוני אמת, שאי אפשר לסתור אותם.
עצמאות אינטלקטואלית. בניגוד למקובל בשיח הישראלי, הוא אינו כבול כאוטומט לעמדת "שבט" או "מחנה" זה או אחר. אף שעמדותיו המדיניות הן כשל השמאל היוני, אין הוא מהסס לבקר את הקרובים לו בדעותיהם ולשבח את הרחוקים ממנו בדעותיהם, על פי הצורך. על אף תמיכתו במדינה פלשתינאית, אין הוא מכחיש את העובדה שהפלשתינאים דחו ודוחים כל הצעה למדינה כזאת. אף שהוא מתנגד להתנחלויות, הוא מגן עליהן מפני האשמות לא צודקות ולא הוגנות.
הוא פטריוט ישראלי שמפעל חייו הוא קעקוע תעשיית השקרים של מסעות הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.
הוא רהוט ומעניין.

* טירוף ללא גבול – כאשר אני שומע את תאוריות הקונספירציה המטורפות על רצח רבין בידי השב"כ, על המוסד שביצע את מתקפת 11.9 או על משה דיין שיזם עם סאדאת וקיסינג'ר את מלחמת יום הכיפורים, אני נוהג להוסיף לרשימה שהמוסד ביצע גם את אסון הצונאמי. זאת, כמין הגזמה שאף אחד לא יכול לקנות, כדי להצביע על הטירוף שבתאוריות הללו.

מסתבר שיש מאמינים אפילו לתאוריות כאלו. קראתי השבוע הזיה על כך שהאסונות האחרונים באמריקה, הם שלב א' במזימה של "הבונים החופשיים" שתלך ותתעצם בתקופה הקרובה, שנועדה לחסל 90% מאוכלוסיית העולם.

* המאמינים בתאוריה המטורללת – אמנון לורד ראיין במוסף יום הכיפורים של "ישראל היום" את אבירם ברקאי, שפרסם לאחרונה ספר המפריך את תאוריית הקונספירציה המטורללת על המלחמה, שמפיץ אורי מילשטיין. מפעלו של ברקאי חשוב מאוד, אבל האמת היא שהאמונה בתיאוריות ההזויות הללו מבטאת בעיקר מבנה נפשי מתוסבך של המאמינים, ולכן שום עובדה לא תקלקל להם את התאוריה העונה על הצרכים הנפשיים שלהם.

* שפנפנות לחיילי צה"ל – מותו של יו הפנר הזכיר לי פרשיה נשכחת. לאחר מלחמת יום הכיפורים, יזמה רעיית הנשיא נינה קציר משלוח של 3,000 חוברות פלייבוי להעלאת המורל של חיילי צה"ל בגבולות. היוזמה עוררה סערה ציבורית. הביקורת הייתה על עצם הרעיון של אספקת חומר פורנוגרפי לחיילי צה"ל, ועוד יותר מכך, על העובדה שהרעיון הזה יצא מבית הנשיא, סמל הממלכתיות.

בעקבות הביקורת בוטלה היוזמה.

* צוואתו של יריב – בערב סוכות תמלא שנה לפטירתו של מורי ורבי, המחנך והסופר יריב בן אהרון. בקרוב אמורה להתפרסם יצירתו האחרונה – מסכת על כתביו של ברל כצנלסון, לה אני מצפה בכיליון עיניים. יצירתו האחרונה שהתפרסמה בחייו, הייתה המסכת על "שירי עיר היונה", האפוס הגדול על תקומת ישראל, שכתב אלתרמן. אני רואה ב"שירי עיר היונה" את פסגת יצירתו של אלתרמן, שבעיניי הוא גדול המשוררים של העם היהודי בכל הדורות. אני מזדהה עם דבריו של המשורר אבא קובנר, לאחר צאת הספר: "אשריי שזכיתי לחיות בדור שבו נכתב 'שירי עיר היונה' ". אולם הספר הזה לא כל כך התקבל, בלשון המעטה. המיליה הספרותי הישראלי, כבר ב-1957, שנת צאתו של הספר, היה מנוכר לערכים הלאומיים של הספר, דחה אותו והשתיק אותו. ולאחר מכן הספר נדחק לשולי הספרות, אם לא לתהום הנשיה. יריב בן אהרון ראה כשליחות גדולה להחזיר את "שירי עיר היונה" למרכז התודעה התרבותית שלנו, כדי לשוב ולהחזיר למקום הראוי להם את הערכים הציוניים של הספר, וכחיסון מפני סרטן הפוסט ציונות. הוא קיווה והאמין, שהמסכת שכתב תתקן את המעוות. לאכזבתו הרבה, זה לא קרה. כמעט שלא היה הד למסכת.

קראתי את המסכת פעמיים ברצף, וכתבתי עליה מסה. השתתפתי בשתי ההשקות שלה. יריב שמח על כך והודה לי. אך בשיחתנו האחרונה, הוא הביע תסכול מכך שגם המסכת לא התקבלה, וציין שנכתבו עליה רק שלושה מאמרי ביקורת, ושלושתם ממי שכתיבתם עליו היא כמעט מובן מאליו – מוקי צור, בארי צימרמן (שגם הוא הלך השנה לעולמו) ואני.

והוא הפציר בי לא להסתפק במה שכתבתי, אלא להמשיך ולהפיץ את הבשורה. אני רואה בדבריו אלה אליי צוואה וצו עשה, שאני מחויב לו.

אני כותב מדי יום מאמר על פרק בתנ"ך במסגרת מיזם 929. "שירי עיר היונה" שזור לכל אורכו שיח עם התנ"ך. סקרתי את הספר לכל אורכו ומיפיתי את ההקשרים התנ"כיים, ובכל הזדמנות אני מציג את ההשראה שקיבל אלתרמן מן הפרק היומי, ולאן הוא לקח אותה. ובכך אני מקיים, כמיטב יכולתי, את צוואתו של יריב.

* ביד הלשון

יונתן – במלאת 44 שנים למלחמת יום הכיפורים, אני מקדיש את הפינה ליישוב שקם לאחר המלחמה והוא נושא את שמו של אחד מחלליה – יונתן רוזנמן.

יונתן נפל כטנקיסט בקרבת הר יוסיפון שבגולן. אביו יזם הקמת יישוב להנצחתו, במקום שבו נפל. ועד יישובי הגולן אימץ את הרעיון, ואת הגרעין המייסד, שכלל את אחיו של יונתן, דידי, היום דידי ידין, חבר היישוב עד היום. ועד יישובי הגולן, שנאבק לאחר מלחמת יום הכיפורים להקמת התיישבות במרכז הגולן (עד אז ההתיישבות הייתה רק בדרום ובצפון, והחשש היה שהמרכז הוא הבטן הרכה להפעלת לחץ לנסיגה ישראלית במסגרת הסדר ביניים עם סוריה), הפנה את הגרעין להתיישבות במרכז הגולן.

הגרעין אומץ בידי קיבוץ מרום גולן, ועם עלייתו לגולן התיישב בתוך מרום גולן, כמעין קיבוץ בתוך קיבוץ – קיבוץ דתי בתוך קיבוץ חילוני (עם בית כנסת, מטבח כשר וכשהיה חסר עשירי למניין, תמיד נמצא מתנדב מבין חברי מרום גולן).

לאחר גינוי הציונות באו"ם, כינס ראש הממשלה רבין את ממשלתו לישיבת חירום, והחליט על תגובה ציונית הולמת – הקמת ארבעה יישובים ישראליים בגולן, שיבטאו את המשך המפעל הציוני, אף על פי כן. אחד מארבעת היישובים היה יונתן.

יונתן הוא מושב שיתופי דתי, שמשתייך לאיגוד מושבי הפועל המזרחי.

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

2 מחשבות על “צרור הערות 1.10.17

  1. יש דבר אחד טוב שאהוד ברק עשה, וזו הנסיגה מלבנון. מכיוון שלא היה שום סיכוי להגיע לנסיגה בהסדר, היה צריך לסגת באופן חד צדדי. זה אמנם התפרש כחולשה, ונזקקנו למלחמת לבנון השניה כדי להבהיר שאנחנו לא חלשים, אך זה הרע במיעוטו. אם היינו נשארים חלילה בלבנון, היינו ממשיכים להתבוסס בבוץ ומשלמים מחיר דמים יקר.

    אהבתי

    • ברק ידע עוד לפני שנבחר שיש לעזוב את לבנון והייתה לכך תמיכה לאומית רחבה. בשנתו הראשונה בתפקיד, הוא ניסה בכל מאודו, באובססיה חולנית, למסור את הגולן לאסד. הכל גויס למטרה הטמאה הזאת. כולל סוגיית לבנון. במשך השנה בה ניסה למסור את הגולן, הוא דיקלם מבוקר את ערב את המנטרה ש"נצא מלבנון ב-הס-כם", והכוונה הייתה להסכם עם סוריה. למה? כדי שבמשאל עם הוא יכרוך את הנסיגה הפופולרית מלבנון עם הנסיגה מהגולן. חיילי צה"ל בלבנון היו בשר תותחים של משאל העם. רק אחרי שנואש סופית מהסיכוי להסדר עם סוריה, החליט על נסיגה חד צדדית. כיוון שבשנה שבוזבזה צה"ל לא נערך, הנסיגה הייתה בריחה, כולל הפקרת צד"ל.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s