משלי ט: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ

הפרק מעמת בין שתי נשים – חָכְמוֹת ואֵשֶׁת כְּסִילוּת.

האחת מבטאת מסרים של אחריות, מסירות, חריצות, עמלנות, יוזמה. השניה – עצלנות, קלות דעת וריקנות.

ואולי שתי הנשים הן משל ליצר הטוב ויצר הרע באדם.

אֵשֶׁת כְּסִילוּת, שהיא גם אישה פתיינית, אינה יכולה להציע לאיש את הארוחה המלאה, פרי המאמץ. יש לה רק מים, שלא טרחה ולא עמלה על השבחתם. אולם היא מנסה לפתות באמירה שדווקא המַיִם האלה מתוקים יותר מהיין של חָכְמוֹת, בשל טעמו של החטא. המַיִם האלה מתוקים דווקא כיוון שהם גְּנוּבִים.

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ
וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

המסתורין של האיסור, הוא הפיתוי.

ראו גם שועל אל הכרם נכנס
מן הבוסר חמד ענבים.
מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל
שהם כמו מים גנובים.
(אילן גולדהירש).

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, הכוונה היא למה שהושג בחטא. אפשר למצוא לכך פירוש נוסף – ערגה אל הבלתי מושג. המים שאי אפשר להשיג אותם – דווקא כיוון שהם בלתי מושגים, הם נראים לנו מתוקים יותר. כדי להשיג אותם, יש לגנוב אותם. אבל אם נשיג אותם, הם כבר יהיו מים רגילים. הפנטזיה תאבד.

נעמי שמר כתבה ב"אהבת אשתקד"

אַהֲבַת הַקַּיִץ שֶׁעָבַר עִם עֵינֵי הַשָּקֵד
עַד עַכְשָׁיו כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר לְבָבִי מְרַקֵּד
מְתוּקָה כְּמַיִם גְּנוּבִים – מְחַכָּה לְשׁוּבִי
וְהַכְּאֵב בָּךְ וּבִי.

אהבת הקיץ ההיא, כותבת נעמי שמר בהמשך השיר, נמחקה, מתה. ואולי דווקא בשל כך, דווקא כיוון שאין היא בת מימוש, היא מתוקה כמים גנובים.

ואצל מאיר אריאל, מים מתוקים זו אהבה הכרוכה בסבל וקשיים. האישה שלו, על פי השיר, אינה מוותרת כי היא מאמינה שמתחת לכל הסבל והקושי הכרוך בחיים אתו, היא תמצא את המים המתוקים.

היא בטח לא שוכחת
ועדיין לא סולחת
לימים ארוכים ארוכים.
כבר מזמן היתה עוזבת
אלמלא היתה חושבת
שתמצא בי מים מתוקים.

ואילו חז"ל לקחו זאת למקום אחר. אמר ר' יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

* 929