לא בשמים

ל"יד טבנקין", המרכז המחקרי, הרעיוני והתיעודי של התנועה הקיבוצית, הגיעה לא מכבר פניה מפתיעה; אולי אפילו הזויה. קבוצת חוקרים איטלקית, היוצרת תכנית להתיישבות אנושית על המאדים, מבקשת להיפגש וללמוד על הקיבוץ. הם הגיעו למסקנה, שבבואם לבנות עולם חדש, זה המודל הראוי ללימוד ולחיקוי.

לסיפור הזה ניתן להעניק משמעויות שונות וסותרות.

מצד אחד, ניתן לראות בו הוכחה לכך שהקיבוץ הוא אוטופיה, במובן המילולי של המושג – אי מקום. כלומר אין מקום שבו הקיבוץ יכול להתקיים. הוא יכול להתקיים רק כרעיון, כאידיאה, לא כמקום ממשי שחיים בו אנשים ממשיים וחיים חיים נורמליים. על כוכב מאדים, שאין עליו באמת בני אדם וכנראה שלא יתיישבו עליו בני אדם בעתיד הנראה לעין, אפשר לפנטז פנטזיות.

הצד השני הוא, שכאשר אנשים המחפשים דרך לברוא עולם טוב יותר, מתוקן יותר, נכון יותר, ראוי יותר, צודק יותר מזה שבו אנו חיים, הם מגיעים לרעיון הקיבוצי. מכאן, שכנראה שיש בו משהו.

****

אוטופיה, כאמור, היא אי מקום; מקום שאינו קיים. אולם האוטופיזם הוא המנוע של כל התקדמות אנושית, חברתית, תרבותית. האוטופיזם הוא הניסיון לשנות את החברה הקיימת ולהפוך אותה לאחרת, לטובה יותר. האוטופיזם חותר לאוטופיה, שאולי היא בלתי מושגת, כי עולם אידיאלי אינו קיים במציאות, אולם האוטופיה היא כוכב הצפון, שכאשר חברה מתכווננת אליה, חותרת אליה ומתקדמת אליה, גם אם לעולם לא תגיע אליה, היא תתקדם ותהיה טובה יותר.

הקיבוץ הוא אוטופיזם, הוא ניסיון להתקרב לאידיאה אוטופית ולהגשים אותה, לא בשמים, לא על המאדים, אלא כאן, על פני האדמה. בניסיון הזה יש עליות ומורדות, התקרבות לאוטופיה והתרחקות ממנה, ולעתים מה שנדמה כהתקרבות אליה מתברר דווקא כהתרחקות ממנה ולהיפך. אך עצם הניסיון לבנות חברה שמנסה להגשים רעיונות נעלים של צדק, שוויון, שיתוף וערבות הדדית, יחד עם משימתיות ציונית, הוא גדולתו של הקיבוץ.

ואם בעבר הלא רחוק היו שהספידו את הקיבוץ, ויש המספידים אותו גם היום, הרי שהידיעות על מותו היו מוקדמות ומוגזמות. אני מאמין בכל לבי בקיבוץ ובעתידו המבטיח.

****

בשנים האחרונות שיניתי את דעתי על הקיבוץ המופרט. לא שיניתי את דעתי על הפרטת הקיבוץ. כבעבר, גם היום אני מתנגד להפרטה, מתנגד לקשר בין תרומה לתמורה, מאמין ב"מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו", וגם אם לעתים אין מנוס מפשרות במימוש הרעיון, זו הדרך בה אני מאמין.

אבל אם בעבר ראיתי בהפרטת הקיבוץ מדרון חלקלק לסופו של הקיבוץ ולהפיכתו לשכונה בלבד, אפילו לא קהילתית, היום אני רואה זאת אחרת.

הראיה שלי בעבר לא נבעה מחזיונות פרועים, אלא היא הייתה מעוגנת במציאות. אכן, רוח ההפרטה הייתה רוח של היפרדות מן הקיבוץ ומכל מה שהוא מייצג. הכיוון נראה חד חד ערכי. בסקרי עומק בקרב חברי הקיבוצים, הם ראו בתהליכי ההפרטה צעד ראשון בדרך להתפרקות מכל מה שמריח קיבוץ. רבים ממובילי ההפרטות דיברו בסלידה על הקיבוץ וברוח של קפיטליזם קיצוני, אפילו של דרוויניזם חברתי.

היום המצב אחר לגמרי. הגישה הקיצונית הזאת הייתה דרושה, כנראה, לחברים שרצו בשינוי, בשלב הראשון. היה להם צורך פסיכולוגי בגט כריתות מן הרעיון הקיבוצי. אולם לאחר זמן מה, ולאחר שהרחיקו לכת והחלו לשלם את המחיר החברתי והתרבותי של ההתפרקות, הם החלו שואפים לסינתזה בין הדרך אותה עזבו, לדרך הקיצונית אליה משכו. קיבוצים שחיי הקהילה והתרבות שלהם כמעט ונעלמו, שבים ויוצרים אותם מחדש, עם אוריינטציה קיבוצית מובהקת. קיבוצים ששכחו מהו חג קיבוצי, שבים וחוגגים את חגי הקיבוץ יחד. יותר ויותר קיבוצים מחפשים איך לחזק את הערבות ההדדית שנטשו.

קיבוצים שחדלו לקלוט וקלטו רק בהרחבה הקהילתית, מנסים היום לקלוט מחדש לחברות, לשותפות באגודה השיתופית חקלאית. קיבוצים שקלטו להרחבה, מציעים לחבריה להצטרף לאגודתם.

עובדה היא, שהקיבוצים ששינו את אורחות חייהם השיתופיים, לא הפריטו את העסקים המשותפים. תהליך ההתפרקות, שנראה היה חד כיווני וחסר מעצורים, נעצר בטרם הגיע לשלב הזה.

הקיבוצים המופרטים, שידעו בעיקר להגיד "מה לא", כלומר ממה הם רוצים להיפרד, אך לא היה להם כל רעיון לאן הם רוצים ללכת (ולכן דומה היה שהכיוון שלהם הוא לסתם שכונה), מחפשים את דרכם, מבררים את ההבדל ביניהם לבין החברה הסובבת ומנסים להמשיג אותה; מתחברים לרעיונות הקואופרציה, כבסיס מחודש לבניית קהילתם.

מקובלת הטענה שחזרת הבנים והקליטה בקיבוצים ובהרחבות היא ההוכחה לצדקת רעיון ההפרטה. הנה, הם חוזרם לקיבוצים המופרטים, והדבר מוכיח שההפרטה הצילה את הקיבוץ. אולם ההיפך הוא הנכון. המצטרפים לקיבוץ והחוזרים לקיבוץ, גם המופרט, עושים זאת כיוון שהיו בחברה הלא קיבוצית, והם מחפשים חלופה לניכור ולמרדף המטורף אחרי הכסף, והם רוצים למצוא אותו בקיבוץ. גם המופרט. אולי דווקא הם, הבנים החוזרים והנקלטים, הנם הגורם שבלם את תהליך ההתרחקות, וסובב את ההגה חזרה לכיוון הקיבוצי יותר.

****

יש היום חזרה של בנים והצטרפות של נקלטים לקיבוצים המופרטים, אך לא פחות מכך, לקיבוצים השיתופיים.

אני אופטימי ומאמין בקיבוץ השיתופי ובעתידו ורואה סימנים רבים לכך. הנה, דוגמה מן הזמן האחרון. הגיעה אליי פניה של היישוב אור הגנוז. אור הגנוז הוא יישוב קהילתי דתי, על סף החרדי, שרבים מחבריו חוזרים בתשובה, רבים מהם בני קיבוצים ויוצאי קיבוץ. בתוך היישוב פועלת קבוצת משפחות שחיות ביניהן חיי שותפות כלכלית. לאחרונה, אור הגנוז קיבל החלטה, להפוך לקיבוץ שיתופי.

הם שמעו על אורטל ומבקשים ללמוד מאתנו על הקיבוץ השיתופי ולהיעזר בנו ובניסיוננו. אחרי החגים ניפגש לראשונה.

כאשר יישוב שאינו שיתופי רוצה להפוך לשיתופי, זהו חידוש, שלפני עשר ועשרים שנה נראה דמיוני. עובדה.

מה שגורם לאופטימיות שלי יותר מכל הוא הקליטה לאורטל. כאשר החלטנו על תכנית "אורטל 2017" מעטים האמינו שנעמוד בה. התכנית נראתה יומרנית. "מי רוצה היום קיבוץ שיתופי? ועוד בגולן…". עובדה! והעובדה אינה רק שהתכנית התגשמה במלואה, וקלטנו מעל 20 משפחות, אלא שמספר הפניות היה למעלה מ-150.

עם רוב המשפחות שפנו אלינו נפגשתי לשיחות ארוכות. הם פנו אלינו מתוך רצון לשנות את חייהם ולהצטרף לקיבוץ שיתופי. מעטות מהן יודעות מה זה קיבוץ שיתופי. עוד פחות מבינות מהם חיי שיתוף. אבל כולן חיפשו חלופה לניכור, לחומרנות, לרדיפת הבצע, וחיפשו חיים בעלי משמעות, המעניקים שייכות למעין משפחה מורחבת, שיש בהם יותר חברוּת, יותר מגע בין אנשים, יותר חיי יחד.

הקליטה הגדולה תרמה, תורמת ועוד תתרום לאורטל תרומה אדירה בכל התחומים. אני שמח גם על כך שהיא תורמת תרומה אדירה למשפחות הנקלטות עצמן, ששינו את אורח חייהן והצטרפו אלינו, להיות שותפות בעיצוב הקיבוץ השיתופי של העשורים הבאים.

ואף שמעולם לא איבדתי את האמונה בעתיד הקיבוץ, הקליטה באורטל, ותפקידי המרכזי בתהליך, חיזקו מאוד את האמונה הזאת.

נכנסנו השבוע לשנת תשעח, שנת הארבעים לקיבוץ אורטל. נכנסתי לשנה הזאת בשמחה גדולה, מתוך אמונה עמוקה בעתיד הקיבוץ (אף על פי שפה ושם אנו בוחרים לתת לעצמנו מכות כואבות, מיותרות ומטלטלות).

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s